מהר"ף ע

נפש נאה דורש שלומו וטובתו באהבת הטוב במה שהוא טוב מוכן לעבודתו וסר אל משמעתו אלה דברי שועל בן ארי והוא משרת משה בכמה"ר: יעקב חאג'יז זלה"ה תשובה מה שאסר מעכ"ת הסרסיג'ה הדין דין אמת ולא מטעם חשש שהיו חטים בפלפלין דאחזוקי איסור' בדבר שאין דרכו לא מחזקינן דבמקומנו מעולם לא ראינו חטים נמצאים בפלפלין אבל מטעמא דהסכין הוא בחזקת שאינו נקי והאיסור טוח עליו בעין לע"ד נראה פשוט דמטעם זה הסרסיג'ה אסורה ולא דמי לבשר יבש שהתיר רש"י ז"ל דהתם אין חששא אלא שנמלח במלח שלא נבדק ומסתמא אין בו בנ"ט ואינו בעיניה וכבר נתבטל קודם וכדכתב רבי' הגדול בסימן תמ"ז בשם תשובת רש"י ז"ל והיא חששה דלא איתחזק איסורא: ומשמע לי דלפי פסק מרן מוהריק"א ז"ל בבשר יבש לא צריך הדחה מדכתב רבי' בעל ההג"ה על זה ז"ל ויש חולקין מחמירין ובמדינות אלו המנהג להחמיר לכתחילה שלא לאכול גבינות ודגים ובשר יבש אבל אם הדיחו הבשר ג"ף קודם הפס' נוהגי' לאוכלו ובכרכשו' אין מועיל הדחה לפיכך אין להשרות הטבחות היבשים ובדיעבד אין להחמיר באלו ע"כ הרי דלא הצריך הדחה אלא למנהג דמחמירין ולא לפסק מרן מוהריק"א ז"ל אבל מטע' הסכין דסתמו אינו נקי והאיסו' בעיניה הסרסיג'ה אסורה אפי' לפסק מרן מוהריק"א ז"ל דהכא איכא תרתי לריעותא חדא ממשו של חמץ מעורב וכד צלו לה בפסח יהיב טעמא וחמץ בפסח במה שהוא לכ"ע וטעמא אחרינא דאסר לה אפילו לאוכלה חייב בלא צלייה דכיון דחתכו לבשר דק דק אין בחתיכות כדי לבטל אפילו בששים ואסירא לכ"ע אפי' למאן דאמר חמץ שנתערב קודם פסח בטל בששים: וגם מצד התבלין שמשימין בה שנידוכו במדוכה מחומצת דחימוצה קשה ואגב דוחקא דדיכא בלע גוף האיסור ומפליט גוף האיסור אסורה דהני תבלין שנידוכו במדוכה של חמץ בלועי' מחמץ הם ואוסרין וכי תימא דליבטיל בששים קודם הפסח דהא התבלין אין בהם אחד מששים ובטילי מיהא למאן דאית ליה חמץ שנתערב קודם הפסח בטל בששים דליכא למימר כיון דעבידי לטעמא לא בטילי דהא לא אתינא עלה דהאי איסורא מחמת התבלין עצמו אלא מחמת החמץ הבלוע בהן וכל כי הא בטל הוא דלא אזלינן אלא בתר האיסור הבלוע כמבואר בי"ד בענין מלח הבלוע מדם וא"כ הכא נמי בהני תבלין דבליעי מחמץ ליבטיל החמץ הבלוע בהן בששים קודם הפסח הא ליתא דכיון דהני בשמים חשבינן להו דבליעי מגוף החמץ והוו בעינייהו בפסח לא בטילי דיהבי טעמא בפסח ואסור לכ"ע במה שהוא מידי דהוה אחיממו תרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכה כדאיתא בש"ע בה' פסח סימן תמ"ז סעיף ג' ומה שכתב שהמסטיגה דכין אותה ע"י קמח כן הוא ג"כ במקומנו אבל אין נותנין אותה בסרסיג'ה והכרכשות דקאמר בהגה' דאין מועיל להם הדחה וכתב כת"ר שנראה לו דהם המולייתא נראה שמה שהביאו לפרש כן משום דקשיא ליה דאי לא תימא הכי היינו בשר דעלמא ואמאי לא תועיל להם הדחה. ולי אין נראה לפרש כן דאם איתא דבהכי מיירי איכפל לכתוב והכרכשות שהם במולייתא אין מועיל להם הדחה ועוד דאי בהא מיירי פשיטא דמה מקום להדחה ולא צריכא למימר אלא נ"ל דהכא במאי עסקינן בכרכשות דעלמא כמות שהם בלא מולייתא ומה דקאמר דלא מועיל להו הדחה משום דמולחין אותן מצד השומן ואין יכול למולחן מצד פנים מטעם דאין מחזיקין דם בבני מעים ואחר מהפכין אותן שיהיה צד החיצון שיש בו השומן לפנים ומשום הכי קאמר דלא מועיל להו הדחה דהא המקום שנמלח שיש בו חשש החימוץ עתה הוא מבפנים. ובפירוש זה שפירשנו ראיה ברורה לפי דרך מעכ"ת ואתיא במכל שכן למולייתא וזה שכתבתי הוא משו' דמעכ"ת נשא ונתן בזה לפסק הלכה לעניינו דלדידי פסק ההלכה לדעת מרן מוהריק"א ז"ל לא צריך הדחה לבשר יבש וכדכתיבנא לעיל ועיקר איסור הסרסיג'ה הוא מצד הסכין והתבלין: ומענין הפת הנח להם לישראל אם אינם נביאי' בני נבי' הם מלת' דדשו בה רבי' אם יבא אליהו ויאמר לא כן היא אין שומעין לו וכל שכן דכשיש להם על מה שיסמוכו דחזינן דמקשו רבוואתא דהא קי"ל אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וקא חזינא דבי דינא בתראי מקילין בהאי גזירה דפת ומתירין אותה ומתרצי דהאי גזרה דפת מעיקרה היתה גזרה שאין רוב הציבור יכולין לעמו' בה וקי"ל אין גוזרין גזרה אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ומשו"ה לא פשטה הגזרה בכל ישראל והיינו כחן דבי דינא בתראי דהתירו גם מדברי הפוסקים יש להם על מה שיסמוכו דהא לרבינו בעל הטורים ז"ל דעת הרא"ש ז"ל דאין חילוק בפת בין פת של פלטר לפת של בעל הבית כדאיתא בי"ד סימן קי"ב גם בסימן קל"ד כת' רבי' בעה"נ בשם הרשב"א חטין שנפל עליהן יין נסך יטחנם ויאפם וימכרם לגוי אם הוא במקום שלא נהגו לאכול פת של גוים אבל במקום שנהגו לאכול פש"ג אין להם תקנה למוכרם לגוי וכתב מרן מוהריק"א ז"ל שכתב עוד הרשב"א ובכל מקום אסור למכור לפלטר שפת של פלטר בכל מקום נהגו בה היתר ע"כ הרי למדנו שיש שנוהגים היתר בפת של בעל הבית והנח להם לישראל במה שנהגו וכ"ש בדבר שקל איסורו וכ"ש בדבר שהוא חיי נפש וכ"ש שרבה הענייות' ואי אפשר לאסור לאחד ולהתיר לאחד: סימן מ שאלה חביות יין באו בספינה ובהיותה בדרך רדפו אותה