מהר"ף סה

פליטת שאין כאן לא בלע ולא פליטה זה לע"ד ברור: סימן לו שאלה להחכם השלם בר אוריין ובר אבהן יהושע דילנביץ נר"ו כתב מוהריק"א זלה"ה בשלחנו הטהור י"ד סימן קי"א סעיף ה' היו כאן שתי קדרות של היתר ולפניהם שתי חתיכות א' של היתר וא' של איסור ונפלה א' לתוך זו וא' לתוך זו אסורים שתיהן אפילו באיסור דרבנן אם אין בשום א' כדי לבטל האיסור אבל אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות עכ"ל קשיא לי מדכתב אם אין בשום אחת מהן כדי לבטל האיסור: אסורות משמע דאפילו יש בשתיהן כדי לבטל האיסור אין מצטרפות ולמה לא יצטרפו מידי דהוה מה שכתב בסעיף ז' וז"ל היו כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפות לבטלו ולא עוד אלא אפילו אחת בבית ואחת בעליה מצטרפות והוא הדין למאה בד"א כששתיהן לאדם אחד לפי שכל שהן לאדם אחד עתיד להתערב אבל אם הם של שני בני אדם אין מצטרפות עכ"ל: תשובה מרן ר"י בעה"ט מסיים בה שאי אפשר לתלות באחת יותר מבחברתה. למדנו דמדין תליית היתר באני אומר נגעו בה דהכא לית לן למימר אני אומר בזו נפלה ולא בזו דמאי חזית לתלות בזו ולא בזו וכמו שמבואר בדברי הרשב"א בת"ה דף קי"ג ע"ב שהוא מקור דין זה וז"ל שם וכיון שכן כל שאתה אומר אני אומר בזו נפלה ולא בזו אתה יכול להתיר את שתיהן בלי שתצטרך לשום שיעור לבטל את האיסור אתה תולה להקל ואומר בזו נפלה אבל כל שאתה צריך לשיעור כדי לבטל כגון ליטר' של קציעות שנדרסה על פי החבית שאילו אתה אומר לא לתוך זו נדרסה אלא לתוך חברתה עדין אין אתה מתיר את השניה אלא אוסרה כיון שאין בה כדי לבטל את האיסור וכיון שאנו צריכין על כל פנים לשיעורין אם באנו להתירן אפילו בפרודות לא תתיר אלא א"כ יש בשתיהן ששים או מאה של היתר כנגד האיסור לפי מה שהוא איסור עכ"ל: הרי מבואר שאין אנו יכולין להתיר בתורת אני אומ' בזו נפלה ולא בזו אלא א"כ אתה מתיר את שתיהן כגון שיש באחת כדי לבטל את האיסור שאז אני תולה להקל ואומר אני בזו שיש בה כדי לבטל האיסור נפל שאז אתה מתיר את שתיהן וכן מבואר בדבריו כשאין אתה יכול להתיר את שתיהן באני אומר אם יש בשתיהן כדי לבטל את האיסור מצטרפות שתיהן לבטלו ואין מונע שכתב כגון ליטרא שנדרסה על פי החבית וכו' ובליטרא קציעות תנן בהידיא רבי יהושע אומר לא תעלה עד שיהיו שם מאה כד כדי שיתבטל פום הכד שנדרסה בו הליטרא של קציעו' במאה פומין שהוא שיעור בטו' תרומה וכן מבואר שאפי' בדרבנן אין אתה תולה באני אומר אלא כנז' הרי דבשאין אתה יכול לתלות היתר באני אומר אם יש שיעור בין הכל כדי לבטל מצטרפין אפילו מאה כדין ודע דמתחלת סי' זה עד סעיף ז' לא מיירי אלא בדין תליית היתר באני אומר ובסעיף ז' אשמעינן דין הצירוף נמצא דכוונת לשון רבותינו הכי הוא היו כאן שתי קדרות של היתר ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור ונפלה א' לתוך זו וא' לתוך זו שתיהן אסורות שאי אפשר לך לתלות באחת יותר מחברת' אלא א"כ יש באחת מהן כדי לבטל חתיכת האיסור שאז אתה תולה ואומר אני אומר שבקדרה שיש בה כדי לבטל האיסור נפל שבזה אתה מתיר את שתיהן וכמו שכתב הרשב"א וכיון שכן אין מקום להקשו' ולמה לא יצטרפו שתיהן דאי הוה כותב ואם יש בשתיהן כדי לבטל האיסור מצטרפות היה צריך לכתוב כל מה שכתב בסעיף ז' והיה הפסק בענין ולא זו היא הדרך: וגם אם היה כותב בקיצור גם זה היה שפת יתר דהא בסעיף ז' כתב ההלכה שלמה. לכן המתין עד שגמר ענין תליית ההיתר מדין אני אומר ואח"כ כתב ההיתר מדין הצירוף. תדע עוד שמרן ר"י בעה"ט בסוף דין זה כתב ואין חילוק בין אם שתי הקדרות של אדם אחד או משל שני בני אדם הרי ברור מה שכתבנו דלא מיירי אלא מדין אני אומר ולא בצירוף וכיון דמיירי כשהקדרות משל שני בני אדם לא שייך בהו צירוף וכיון שכן אין מקום לקושייתך ודע דיש בדברי רבותינו מהר"י בעה"ט ודברי מוהריק"א זלה"ה דקדוק גדול ובו יושלם הבנת הענין והוא זה דלמה כתבו ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר וא' של איסור דהא דין זה מפיק ליה הרשב"א ז"ל מהא דתנן הדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואין ידוע איזו כד דכולן אסורין עד שיהיו שם מאה כדין. והא התם אין לפניהם אלא חתיכה אחת דהיינו הליטרא קציעות ולמה שינו רבותינו וכתבו ולפניהם שתי חתיכות נראה לע"ד הא דנקטו רבותינו ולפניהם שתי חתיכות לאשמעינן רבותא בסיפא דהאי דינא שכתבו אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות דבהא איכא רבותא טפי כי איכא שתי חתיכות דאית בה תרתי אני אומר דאי הוו כתבי ולפניהם חתיכה א' של איסור הוה אמינא דוקא בחתיכה א' תלינן להתיר באני אומר שאין כאן אלא חד אני אומר שלא ראינו שנפל כלום לתוך של היתר ואוקי היתר בחזקתו אבל בב' חתיכות שראינו שנפלה חדא לתוך קדרה של היתר דאיכא תרתי אני אומר לא תלינן להקל קא משמע לן דגם בשתי חתיכות תלינן להקל ואני אומר של איסור נפלה לקדרה שיש בה כדי לבטל וחתיכת ההיתר נפלה לקדרה שאין בה כדי לבטל ומנא אמינא לה להא מלתא הרשב"א בעצמו אמרה בת"ה דף קי"ג ע"א כתב וז"ל ושמעינן מהא דאפילו בדאיכא תרתי כלומר דנפלה חדא לתוך חולין אפי' הכי תולין להקל ואני אומר מה שנפלה לתוך התרו' תרומה היתה ומה שנפלה לתוך חולי' חולי' היו ודכוותה היו לפניו שתי קדרות אחת של היתר ואחת של איסור ולפניהם שתי חתיכות אחת של נבלה ואחת של שחוטה ונפלו אלו לתוך אלו מין במינו הוא וההיתר רבה על