מהר"ף סב

אחד דכל שעתיד להתערב כמעורב דמי וכדאמרי' בעלמא בענייני טובא: ונמצינו למדין דדרך רבותינו מהר"י בה"ט ומהר"י קארו ז"ל רחוקה מאד מדרך רבינו בעל הלבושים ומדרך רבינו בעל המפה ז"ל: ונמצינו למדין דמה שפסקו רבינו ריב"ט וריק"א ז"ל כר"ש לא מטעמא דכתיבנן מעיקרא אלא משורת הדין דכיון דר"ש בפירוש הירושלמי ס"ל ככולהו רבוות' אפשר דבחידוש זה שחידש ר"ש דדוקא כששתיהן לאדם אחד הוא שמצטרפין סברי כוותיה ולפיכך העלו את דבריו לפסק הלכה ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן לב שאלה ראובן נתן לשמעון מעט נוצא של נעמיות שיוליכם עמו למדינ' הים למכרם לו שם ויהי באמצע הדרך סמוך לעיר אחת נשברה הספינה ולאחר זמן בא שמעון תבע ראובן משמעון הנזכר הפקדון הנזכר שנתן לו אמר שמעון לראובן פקדונך נטבע בכלל כל נכסי ונכסי אחרים שהיו בספינ' השיב ראובן ואמר גוים הגידו לי שראו אותך שמכרת נוצה של נעמיות בתונס השיב שמעון אלו דברי שקר שלא הלכתי לתונס וזה הדבר שחשדת אותי כמדומה לי מפני שיום א' הייתי יושב אצלך בחנותך והיינו מספרים וכשנגמרו הדברים אמרתי לך אם אותה נוצה ששלחת עמי היתה מגעת לשלום היתה נמכרת בטוב שאני כשיצאתי ליבשה מצאתי מעט נוצה ביד ערביים וקניתי אותה מהם ומכרתי אותה בטריפולי והרוחתי בה הרבה ומפני אלו הדברים אני אומר שאתה חושד אותי שאותה נוצה היא שלך. אבל דע לך מכל שהיה לי בספינה בין משלי בין משל אחרים לא יצא מהטביעה כי אם שתי באלאת של פלוני ובאלה אחת של פלוני יורנו מורה צדק אם שמעון זה חייב שבועת הפקדון כדין כל נפקד שטוען שאבד הפקדון ושכרו כפול מן השמים: תשובה איברא דהטוען בפקדון טענת נגנב או אבד או טענת נאנס נשבע שכדבריו הוא ומגלגלין עליו שלא פשע ושלא שלח בו יד ושבועה זו היא אפילו על הספק דאע"ג דהמפקיד לא טעין בריא אלא טעין שמא לא נאנס או שמא לא אבד אפילו הכי הנפקד חייב שבועה נדון זה דשאלה נראה דאין נפקד זה בר שבועה דדמי להא דכתב רבינו בעל הטורים בח"ה סימן רצ"ד בשם הרמ"ה וז"ל מי שטען טענת אונס בפקדון ומביא עדים שנאנס מידו החפץ ששאל המפקיד כגון ששואל גלימא וטוען שנאנס ומביא עדים שראו שנאנס לו גלימא אע"פ דלא ידעי אי גלימת המפקיד היא פטור כיון שאילו היתה גלימא בידו ומפקיד אמר לא זו היא ונפקד אמר זו היא נאמן בשבועת היסת ואם המפקיד אומר שמא היא ונפק' אומר בריא אפילו היסת ליכא והכא כיון דהמפקיד לא ידע האי גלימא דאתניס אי דידיה אי לא שומר מהימן עכ"ל וכתב רבי' הגדול מוהר"י קארו ז"ל שדברים נכוני' הם וכך העלה על שלחנו הטהור שם ולע"ד איכא למידק בהאי פסקא דהרמ"ה ז"ל דהא שבועת הפקדון היא אפי' לא טעין מפקיד בריא ועוד קשיא במאי דכתב דאפילו כי טעין מפקיד בריא דליכא אלא שבועת היסת אטו מי גרע טענת מפקיד בריא שאין אותה גלימא שנאנסה שלו מאילו היה טוען טענת שמא אילו לא היו עדים דמסתברא דהני עדים כמאן דליתנהו דמי דהא לא ידעי מה טיבה של גלימא זו והנראה לע"ד לתרץ דטעמא מאי אמרינן דהנפקד נשבע מספק הטעם הוא משום דחיישינן ליה אישתמוטי קא משתמיט דאורי היתר לעצמו שומר חנם שטען נגנב או אבד מימר אמר כזה הוי אבידה וגנבה אי נמי עד דמשכחנא ליה ושומר שכר שטען נאנס מימר אמר עד דמשכחנא ליה לגנבא לפיכך רמי רחמנא שבועה עליה כי היכי דלודי א"כ כשאומר הנפקד זהו פקדונך והמפקיד אומר לא זהו פקדוני לית כאן חשדא דאישתמוטי אלא בטענת חסרון הפקדון שאומר נגנב או נאבד או נאנס שהלך לו הפקדון דבהאי טענה שייך לומ' משתמיש עד דמשכח ליה ויחזרנו לבעליו אבל כד טעין זהו פקדונך לא משתמיט הוא אלא אפשר דקושטא קאמר שהוא פקדונו או אפשר שאבד והא דקאמר זהו פקדונך רוצה הוא לשלם לו פקדונו בזה ומאחר שכן פקעה לה שבועה דרמינן עליה מחמת אשתמוטי וקמה לה בשאר טענות דטוען ונטען דאין כאן אלא שבועת היסת וכשמפקיד טעין שמא אפילו היסת ליכא דאין נשבעין על טענת ספק ופשוט הוא דכל כי האי דמסהדי סהדי הרי הדבר ברור כאילו הוא לפנינו וכיון שכן השתא דמסהדי סהדי דאתניס ליה גלימא חשבינן כאילו הגלימא בפנינו ועלה קא מדייני נפקד אומר זו היא גלימא דילך ואע"ג דלא ידעי סהדי מה טיבה של גלימא דאיתניסא אפילו הכי מהני סהדותייהו לשוויי הגלימא כאילו היא לפנינו ועלה קא מדייני מפקיד ונפקד וכיון שהנפקד טעין הגלימא שהפקדת אצלי היא אותה שנאנסה והמפקיד לא מצי טעין בריא הוה ליה נתבע בריא ותובע שמא ואין כאן אפילו שבועת היסת. דוק בהכרח דהרמ"ה ותשכח דהכי הוא עיקר הדבר שהרי כתב שאילו היתה גלימא בידו ומפקיד אומר לא זו היא גלימא דילי ונפקד אומר זו היא גלימא דילך נפקד נאמן בשבוע' היסת ואם המפקיד אומר שמא ונפקד אומר בריא אפי' שבועת היסת ליכא והכא כיון שהמפקיד לא ידע האי גלימא דאיתניס אי דידיה אי לא שומר נאמן ע"כ הרי דמשוה דין גלימא זו דאתניס על מימר סהדייא לגלימא שבפנינו ועלה קא מדייני משמע ודאי דשוין הן והכא בנדון דשאלה עדיף טפי שהרי יש עדים שנטבע הפקדון שמדיינין עליו שהרי מפורסם היה שהיו הכל אומרים הספינה שירד בה שמעון נטבעה וקי"ל שהפרסום מהני כמו עדות גמורה ראיה לזה כתב רבינו הגדול מוהר"י קארו בח"ה סימן קי"א דף ק"ל סוף ע"ב וז"ל וכתב הרא"ש כלל צ"ט ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון ואינו מוצא לו נכסים אלא בתים שלוי מוחזק בהם וטוען ראובן שאותן בתים מכר שמעון ללוי אחר שנתחייב לו בזה השטר ולוי