מהר"ף סא

מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה למאי נפקא מנה הא כיון דלא ידיע מעלות זו את זו משו' שני גברי אצטריך עכ"ל הנך רואה דרבינו שמשון לא הוסיף על לשון הירושלמי אלא תיבת ולהתערב משמע דס"ל דתיבת להתפנות כמשמעה רוצה לומר שהקופות דרכן להתפנות ממקום למקום לא לפנות מה שבתוכן ואתא ר"ש והוסיף תיבת ולהתערב לתת טעם דמה טעם שדרכן להתפנות דמשום מצטרפין וכתב ולהתערב לומר משום שמתערבות הקופות וכפשטה דברייתא דיגיד עליו ריעו שתי מגורות בעלייה אחד מעלות זו את זו משמע דמשום שהן במקום אחד מעלות זו את זו זה שכתבנו דרך הגון ונכון כפי כלל פסק הלכה כפלוגתא דרבוותא דאית לן למעבד כל טצדקי דלא לאפושי פלוגתא ביני רבוותא ולהשוותם דגדול כח השלום כמו שמבואר בדברי הרי"ף ז"ל בפ' חבית בסוגייא דסוחט אדם אשכול של ענבים ובהרבה מקומות דמאן דאמר פליגי עליו הראיה: וכל שכן בנדון זה שיש הוכחות דבפירו' הירושלמי שוה רבינו שמשון עם הכל ולפי דרכנו למדנו דמה שכתב רבינו שמשון ולפי טעם זה נראה דהאי דמעלות זו את זו היינו כששתיהן לאדם אחד שדרכן להתפנות ולהתערב. אבל של שני בני אדם לא על כרחין לומר דלא קאי אלא אשתי קופות בשתי עליות שאינן במקום אחד וכמו שמורה הענין דבהא עסיק דכיון שהן של שני בני אדם שאין דרכן להתפנות במקום אחד אינן מצטרפות אבל בשתי קופות של שני בני אדם והן במקום אחד לא קאמר: דבהנהו שהן במקום אחד ודאי מצטרפות שהמקום מצרפן: והיינו מגורות דברייתא שתי מגורות בעלייה אחד דקאמר עלה בירוש' אע"פ שאין דרכן להתפנות ולהתערב מעלות זו את זו שהמקום מצרפן סתמא דמלתא הכי הוא כדכתיבנא ומוכרח הוא מפירוש ר"ש דפירש דינא דשתי קופות בשתי עליות עשויו' להתערב ודייק מנה וכתב ולפי טעם זה נראה דהאי דמעלות זו את זו היינו בששתיהן לאדם אחד וכו' אבל של שני בני אדם לא ולא פירש דינא דמגורות משמע ודאי דהיינו דוקא שתי קופות בב' עליות הוא דיש הפרש בין של אדם אחד לשל שני בני אדם אבל במקום אחד אפי' הן של ב' בני אדם מצטרפות שהמקום מצרפן ואם איתא דכשהם של שני בני אדם אפילו בעליה אחד אין מצטרפות לא שתיק ר"ש מן דינא דמגורות בעליה אחת דמצטרפות דקאמר בירוש' אין דרכן להתפנות והוה ליה לאשמעינן דדוקא כשהם של אדם א' והוה מוקי להו במציאות דלא שייך בהו דינא דצירוף והוא חידוש טפי אלא ודאי דברים כפשוטן קופות אפילו בשתי עליות מצטרפות שעשויות להתערב יחד במקום מגורות אינן מצטרפות אלא כסתם בעליה אחת שהמקום מצרפן ודברי רבותינו מוהר"י בעל הטורים ז"ל ומוהר"י קארו ז"ל מוכיחין בהידיא על פירוש זה ומוכרח בלשונם וזה לשונם היו כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפות לבטלו ולא עוד אלא אפילו אחת בבית ואחת בעליה מצטרפות והוא הדין אפילו למאה שכל שנכנס בספק מחמת איסור לבטלו במה דברים אמורים בששתיהן משל אדם אחד שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב לפיכך רואין אותו כאילו הוא מעורב עכ"ל: הבט בלשונם ודוק היטב דמשמע ממנו דנוהג שבעולם כך הוא דהמבשל שני תבשילין בשתי קדרות עתיד' לערבם ולא עוד אלא שכללו הכל כאחד שכתבו שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב דמשמע שהכל על כל פנים עושין דבר זה שמערבין תבשילין ואי אמרת דהאי עתיד להתערב שכתבו רבותינו היינו שני התבשילין יחד תמיהה גדולה יש בדבר דבר זה לא ראינו ולא שמענו מי שנוהג כן אלא אדרבא בנוהג שבעולם שראינו וששמענו מבשל שנים או שלשה תבשילין או יותר כל אחד בקדרה לבדו ואוכלים כל תבשיל בקערה לבדו בלי תערובת אלא מאי אית לן למימר על כרחין לומר דמה שכתבו רבותינו שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב לאו עירובי תבשילין זה בזה קאמרי אלא מתערבין במקום הוא דקאמ' שכן הוא דרך ונוהג שבעולם שהאדם מבשל קדרה בביתו וקדרה בפורני או בבית שכיניו ומביאן לביתו ואוכלן בבית אחד על שלחן אחד והיינו מה שכתבו רבותי' בעה"ט ומוהר"י קארו ז"ל שכל שהוא לאדם א' עתיד להתערב שבשעת אכילה על כל פנים מתערבין בבית אחד: וכי תימא דהכא במאי עסקינן כששתי התבשילין שבשתי הקדרות הם ממין אחד כגון שבשל בשר ולפת או בשר ודלועין בשתי קדרות ועל' קאמרי עתיד להתערב: הא ליתא מכמה טעמי חדא דהעיקר חסר מן הספר איכפלו רבותינו לכתוב היו כאן שתי קדרות ממין תבשיל אחד שהוא עיקר הדין ויסודו ועוד דזה לא שכיח דאין אדם מבשל מין אחד בשתי קדרות אלא מדוחק דכשיש תבשיל הרבה בקדרה אחד משביח יותר ועוד מרויח בעצים ואין לך אדם שאין לו קדרה המכילה תבשילו ואין אדם מבשל תבשיל אחד בשתי קדרות אלא באקראי כגון שיש לו אורחים ואין לו קדרה המכילה כדי סיפוקם וכל כי האי אין להם לרבותינו לסתום אלא לפרש דכלל גדול בידינו אין סותמין חכמים דבריהם אלא על ההווה ושכיח והוא אמרם לא דברו חכמים אלא בהוה וא"כ איך יתכן לומר דרבותינו מיירו על הסתם בדבר דלא שכיח ועוד דזה אינו תחת המוכרח לומר שעל כל פנים יערב התבשיל שבשתי הקדרות יחד אלא דבר זה תחת האפשר הוא אפשר שלא יערבם שאם היו שתי הקדרות מצומקות או ממורקות מה לו לערבם ואפשר שיערבם כגון אם היתה האחת מצומקת והאחת ממורקת ומערבם כדי להשביחם זו בזו ורבותינו מהר"י בעה"ט ומהר"י קארו ז"ל כתבו שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב משמע דהכל כאשר לכל על כל פנים מערבין קדרותיהן וזה לא יצדק אלא למה שכתבנו שאעפ"י שיבשל האדם הרבה קדרות בהרבה בתים על כל פנים צריך הוא להביאם לביתו ולאכלם על שלחן אחד: נמצינו למדין דמה שכתבו רבותינו מהר"י בעה"ט ומהר"י קארו ז"ל כמה דברים אמורי' כששתיהן לאדם אחד וכו' לא קאי אכולה מלתא אלא אסיפא דכתבו אפילו אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין עלה קאי והכי קאמר במה דברים אמורים שאחת בבית ואחת בעליה מצטרפין כששתיהן לאדם אחד דעתידין להתערב יחד בבית