מהר"ף נט

בשתי עליות שתי מגורות בעליה אחת יעלו לא נאמרו קולו' אלו אלא באיסורין דרבנן או באיסורי תורה ושיעורין דרבנן וכן יבש ביבש דלית ביה טעמ' או לח ואית בה ששים אבל כל היכא דאית ביה טעמא ודאי כל דיהיב טעמא או שראוי ליתן טעם כגון לח בלול במין במינו ואין בו ששים לא אמרינן ביה הני קולי אפי' באיסורין דרבנן ולא הוזכר דין זה בשום מקום בשום דבר שיש בו כדי ליתן טעם דטעמ' לעולם לא בטיל או ראוי לנתי' טעם אע"ג דליכא טעמא כגון מין במינו וכתב עוד אבל מה שכתב במטבע קצר שלו בשתי קדרות שנפל איסור בא' מהן שמצטרפין לבטל זה אינו שלא נאמר זה הדין בשום דבר שיש בו בנ"ט או שראוי ליתן טעם אע"ג דלית ביה כגון מין במינו אלא א"כ כשיעור מאה לתרומ' ויש ששים בכל א' ואין ידוע באיזו נפל האיסו' עכ"ל סברא זו דהרא"ה כבר השיב עליה הרשב"א במשמר' הבית והמעיין יראה שמה שכתב בסוף דבריו שלא נאמר דין זה בשום דבר שיש בו בנותן טעם או שראוי ליתן טעם אע"ג דלית ביה כגון מין במינו אלא א"כ בשיעור מאה לתרומה ויש ששים בכל אחת ואין ידוע באיזו נפל האיסור אני אומר אחר המחילה שזו כשגגה היא שהרי הרמב"ם ור"ש ורבי' עבדיה והרשב"א כולם פירשוה שיש בכל א' חמשים והוא תלמוד ערוך ירושלמי וכיון שכן הרי יש בכל א' בכדי שיעור דנתינת טעם: ומ"ש ומיהו אין לאוכלו אלא לאחר שיערבנו יחד זה אינו דהא אמרי' בירושל' רצה לעלות סאה מזו מעלה מזו מעלה מחצה מזו ומחצה מזו מעלה וכן פסקו הרמב"ם ור"ש ור' עובדיה ואם איתא דצריך לערבם משום חשש איסור כדי שיתבטל האיסור בשיעורו א"כ הדין נותן דלא יעלה הסאה אלא אחר שיערב השתי קופות יחד אלא ודאי פשיטא דכיון דשניהם מצטרפות לבטל האיסו' תו לא צריך ולא מידי והשתא נבא לנדון דידן בנדון דידן כל אפייא שוין דהשתי קדרות הם של אדם אחד והם צריכין לערבם יחד ולחלקם אח"כ למיני מטעמים ולית בהאי תערובת שום חשש איסור דאורייתא שהרי הם מין במינו דבטל ברוב דאורייתא ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן ל שאלה מלחו בשר כשיעור ששה עשר ליטרין והכשירוהו וחתכוהו דק לעשות ממנו מולייתא בתוך הדקין של בני מעים שקורין סרסיתשא והיה שם בשר שעדין לא נמלח כשיעור שני ליטרין ונכנס חבירו ולקח אותו בשר שלא נמלח וחתכו דק ועירבו עם הבשר המוכשר ועשאו מולייתא יורנו מור' צדק כדת מה לעשות בהאי תערובת: תשובה מולייתא זו לית לה שום תיקון לאכלה ע"י בשול ותקנתה היא לאוכלה ע"י צלי וצריך שלא יצלו המולייתא שלימה כשהיא קשורה משני ראשיה שאין מקום שיזוב ממנו הדם ומתבשלת בדמה אלא יחתכוה או יעשו בה נקבים כדי שיזוב מהם הדם בשעת צלייה ואע"ג דקימ' לן דמין במינו יבש ביבש בטיל ברוב ואין צריך שיעור מדרבנן כבר פסק רבי' הגדול מוהר"י קארו ז"ל בתערובת יבש ביבש שנתבטל חד בתרי אם בשלן כולן יחד אפי' לאכול כל אחד בפני עצמו אסור אם אין ששים כנגד האיסור שהרוטב בנותן טעם ונבלע בחתיכות כמבואר בי"ד סימן ק"ט סעיף ב' לפיכך האי מולייתא אם מבשלה ע"י רוטב הרוטב בנ"ט ונבלע בכולו וכן לאכול האי מולייתא כד חי בלי צליה ובלי בשול ג"כ אסור שהרי פסק רבי' הגדול בסימן הנז' אסור לאוכלם שלשתם יחד ובסימן ס"ז סעיף ב' כתב לפיכך מותר לאכול בשר חי בהדחה משמע דבלא הדחה אסור משום דם שעל פניו: ובסימן ס"ט סעיף א' כתב צריך להדיח הבשר קודם מליחה ואם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים או לשלשה צריך לחזור ולהדיחם עכ"ל וכתב רבי' בעל המפה ואם לא עשה כן הוי כלא הודח כלל עכ"ל הרי למדנו שאינו מותר לאכול בשר חי אלא בהדחה ולמדנו שחתיכה שהודחה ואחר שהדיחה חתכה לשתי' ושלש חתיכו' צריך להדיחם א"כ לפי זה הבשר הזה שלא נמלח שחתכוהו לחתיכות דקות לא הותר לאכול ממנו חי אלא בהדחה והשתא שנתערב האי בשר שלא נמלח ולאוכלו כד חי צריך הדחה והשתא אי אפשר להדיחו פשיטא שאינו יכול לאוכלו כד חי אלא תיקון האי מולייתא לאוכלה צלי: סימן לא שאלה מעשה בחופה שחטו שלשים תרנגולות והיו במלח כ"ט מהן והדיחם והשאיר א' בלא מליחה שהיו רוצים לצלותה וכו' ככתוב לעיל בסימן ל' תשובה כתב רבי' בעל הטור י"ד סימן קי"א בשם הרשב"א וכו' ככתוב לעיל בסימן הנזכר עד ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: עתה באתי להבין ההלכה על בורייה כפי קוצר דעתי נתבודדתי בדברי רבי' בעל המפה ובדברי ספר הלבושי' דמשמע מהם דלפי פי' ר"ש שפסקו רבותינו בעל הטור ומוהריק"א ז"ל צריך שיהיו שני התבשילין שבשתי הקדרות מינים שאפשר להתערב וסופן להתערב יחד ואפי' הן של אדם א' ולפי דבריהם פשוט אפי' היו השתי קדרות בבית אחד אינן מצטרפות אלא על פי תנאים הללו שהכל תלוי בערובי תבשילין: ונתתי אל לבי לעיין במקור הדין ולדלות ממנו מים חיים מה שמצא ידי והוקשה לי השתא דאמרת הכי קשיא מגורות דבבית א' מצטרפות אמרו בירוש' מגורו' אין דרכן להתפנו' ומשום הכי בשני בתים אינן מצטרפו' בבית אחד מצטרפות אי אמרת בשלמא הא דאמרן קופו' דרכן להתפנות פי' ולהתערב השתי קופות בבית א' וכמו