מהר"ף נז

הדין דין אמת ואפי' שיש בו סימן שבודאי נתיאשו הבעלים כמו שכתב מהריק"א ז"ל בסי' רנ"ט ואפי' שראינו שעדין הם מחפשין וחוקרין ודורשין כמו שכתב החכם השלם נר"ו בשם מוהריק"א בסי' רס"ב: ואין צריך עוד ראיה: נאם הצעיר אהרן אזוביב סימן כט שאלה מעשה בחופה שחטו שלשים תרנגולות והטבח מלח תשעה ועשרים מהם והדיחם והכשירם והשאיר אחת בלא מליחה שהיו רוצין לצלותה ושפת שתי יורות על האש וצוה לאשה המסייעת אותו שתשים התרנגולות חצים ביורה אחת וחצים ביורה האחרת והאשה לא ידעה בתרנגולת שהשאיר בלא מליחה ולקחה אותה וערבה אותה עם המלוחות ונתנה ט"ו תרנגולו' ביורה א' וט"ו תרנגולות ביורה האחרת וכשבא הטבח שאל בעד התרנגולת שהשאיר בלא מליחה לצלותה אמרה האשה לא ידעתי מזה ולקחתי אותה ונתתיה ביורה עם האחרות שאל אותה אם מלחה אותה אמרה הייתי סבורה שנמלחה עם האחרות ורצו לשער כל א' מהיורו' מתרנגולות ומרק אם יש בה ששים כנגד תרנגולת א' ומצאו שיורה אחת היה בה בין התרנגולות והמרק כשיעור חמש ושלשים תרנגולות וביורה מצאו כשיעור שמנה ועשרים תרנגולות יורנו מורה צדק מה משפט התערובת הזאת ושכרו כפול מן השמים: תשובה כתב רבינו בעל הטורים ז"ל בי"ד סי' קי"א דף ק"ב בשם הרשב"א ז"ל וז"ל היה כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפין לבטלו ולא עוד אלא אפילו היתה אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין והוא הדין למאה שכל שנכנס בספק מחמת איסור מצטרף לבטלו במה דברים אמורים בשתיהן משל אדם אחד לפי שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב לפיכך רואין אותו כאילו כבר מעורב אבל אם הם של שני בני אדם אין מצטרפין לבטלו עכ"ל, וכתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל וזה לשונו היה כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפל וכו' בת"ה הארוך דהיינו מדתנן במסכת תרומו' פ"ד ומייתי לה תלמודא פ"ה דביצה ליטרא קציעות שנדרסה ע"פ החבית ואין ידוע איזו היא ר' אליעזר אומר רואים אותן כאילו הן פרודות והתחתונות מעלו' את העליונות ר' יהושע אומר לא תעלה עד שיהיו שם מאה כדין ואפי' היו שתי קדרות בשתי עליות ואין ידוע לאיזו נפל שתיהן מצטרפות ומעלות דתני' בתוס' דתרומות שתי קופות בשתי עליות שתי מגורות בעליה א' הרי אלו יעלו ר' יהוד' אומר לא יעלו רש"א אפי' הן בשתי עיירות מעלות זו את זו וקי"ל כת"ק אבל אם היו השתי קדרות לשני בני אדם כתב ר"ש במסכת תרו' אין מצטרפות והביא ראיה ממה ששנו בתוספת' זו דבשתי קופו' אפי' בשתי עליות יעלו ואילו במגורות קתני בעליה א' יעלו אבל בשתי עליות לא יעלו ומפר' בירוש' מה בין קופות למגורות קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות ופירש הוא ז"ל קופות עשויות הן להתפנות ולהתערב יחד אבל מגורות אין דרכן ולהתערב יחד כלומר וכל העשוי להתערב כמעורב דמי וכתב הוא ז"ל ולפי טעם זה נראה דהאי דמעלו' זו את זו כשיש בזו חמשים ובזו חמשים היינו כששתיהן של אדם א' שדרכן להתפנות ולהתערב אבל בשל שני בני אדם שאין דרכן להתערב לא וחיזק עוד הרב ז"ל הסברא הזו ממה ששנינו בסיפא של אותה תוספתא בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה: ואיכ' למידק למאי נפקא מינה כי איכא בא' מאה והא אפילו כי ליכא בכל חדא אלא חמשים מעלות זו את זו אלא משום דתרי גברי איצטריך ולי נראה דבין של אדם א' בין של שני בני אדם מצטרפין ומעלין שא"כ ליטרא קציעות דוקא בשכל הכדין לאדם אחד הא בשני בני אדם אין מצטרפין וא"כ כשחלקו שם בשחורות ולבנות אם מעלות זו את זו וכן בעיגולין גדולים וקטנים ובפרודות וכשאינן פרודות היה להם לחלק בין אדם אחד לשני בני אדם ומתני' נמי סתמא קתני שתי קופות שני מגורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהם ואין ידוע לאיזו מהן נפלה מעלות זו את זו ולא חלק בין אדם אחד לשני בני אדם ומיהו אפשר דמאי דלא פריש במתניתין פירש בברייתא ומיהו מה ששנו בברייתא בזו מאה ובזו חמשים אני אומר לתוך מאה נפלה מסתברא לי שאינה ראיה להעמידה דוקא בשני בני אדם אלא נ"ל שהטעם בזה לפי שאין דבר מצטרף לבטל את האיסור אלא מה שנכנס בספק מחמת האיסור דכלפי שהאיסור מכניסו בספק מתעורר הוא לבטלו: מה שאינו נכנס בספק איסור מחמת האיסור מה לו להצטרף עם אחר לבטל את האיסור דומה קצת למה שאמר ר' יהושע שאין התחתונות מעלות את העליונות לפי שלא נכנסו התחתונות בספק כלל מחמת ליטרא קציעות התרומה שנדרסה על פי הכד וכיון שכן שיש באחת מאה לא נכנסה היא בספק איסור שהרי אפילו תמצא לומר שבתוכה נפלה הרי זו מותרת וא"כ כשאין בשנייה אלא חמשים לולי מדה זו שאנו תולין לומר בתוך של מאה נפלה אותה של חמשים היתה אסורה שהרי אין לה מי שיצטרף עמה להעלות שאין ראוי להצטרף אלא הנכנס בספק ולפיכך שנינו שאע"פ שאין להתירה מצד אותה מדה שאנו מצרפין שתי קופות להעלות את האיסור מ"מ יש לנו להתיר מצד מדה אחרת שאנו תולין במקום שיש מתירין עוד אפשר לומר שלא שנו בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומ' לתוך מאה נפלה אלא מפני ששנינו בפ"ב של מסכת ערלה