מהר"ף נו

דלא היא ולא דמיא כלל דגרסינן בפ' במה טומנין דף מ"ח ע"א רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא נזהיה רבה אמר ליה רבי זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם אמר ליה התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד ופרש"י אפומא דקומקומא מיחם של חמין והכוזא היתה מלאה צונן מאי שנא ממיחם ע"ג מיחם דתניא בברייתא בסוף פירקין דשרי התם אוקומי קא מוקים שהמיחם העליון גם יש בו מים חמין והתחתון אינו אלא מעמיד חומו שלא יפיג ע"כ הרי דטעמא דאיסורא דעליה נזהיה רבא הוא משום דקמוליד חום במים שבכוזא לא משום הכוזא והטעם הוא דבמים אית בהו משום מבשל דהוי מלאכה גמורה וכיון שכן גזרינן במוליד בהו חום שלא יבא לעשות מלאכה. דכל מוליד איסורו מדברי סופרין כמבואר בפ"ב דביצה דף כ"ג ריש ע"א כתב רש"י דקא מוליד ריחא ונכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעשות מלאכה חדשה ע"כ: ומ"ש אכתי הוה ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה כבר נתבאר דשופת קדרה ישנה ריקנית לא עביד מידי ולית בה מלאכה. ומ"ש ואפי' לדעת הפוסקים דפטור איסור מיהא הוי. גם זה ליתא דאפי' דאית להו מלאכה שאינה צריכה לגופה אית ביה איסורא אפילו דלא מיכוין היינו במידי דאית בה מלאכה אבל הכא לית בה מלאכה כלל כי לא מיכוין מותר גמור ומה שהביא מהירושלמי שהביא המגדל עוז האי מאן דשחין חסף היינו חסף חדש לא ישן ואליבא דהרב איכא להקשות טובא איך אנו מתירין להניח בשבת דבר שנתבשל כל צורכו כנגד המדורה ואפי' במקום שהיד סולדת כדאיתא בטו' א"ח ס' שי"ח שהרי מוליד בו חום ולהרב ליתסר מיהא משום דקא מוליד ביה חום וכן הא דתנן בהכא בחמין מע"ש שורין אותו בחמין בשבת ומוקמי לה הפוסקים דאפילו נצטנן וכן בסי' רנ"ג מתיר ליתן אנפאנאדא וכיוצא בה להתחמם כנגד לפי שאין דרך בשול בכך והיא סמ"ג וסמ"ק ורבי ירוחם משם הרשב"א ז"ל וגם מפירוש רש"י והרמב"ם והרמב"ן ז"ל על הא דתנן אין מרסקין לא את השלג ולא את הברד ההלכה עולה כדברי סמ"ק וסמ"ג ואף לדברי בעל התרומה ודעמיה דאסרי ליתן אינפאנאדא כנגד האש להתחמם הוא דוקא ביש בה שומן קרוש ועל ידי האש נימוח ונעשה משקה דקא מוליד האי משקה משום דמדמה לה לשבירת הברד: אבל בדבר יבש דאין בו דבר הנימוס לא קאסרי בעל התרומה ודעימיה כמבואר בטור א"ח סי' שי"ח אלא עיקרן כיון דלית כאן איסור מלאכה והוא אינו מתכוין אלא להגן ליכא למגזר כמו שמתירין להניח כנגד המדורה לחמם מטעם כיון שאין בו משום ומניח בענין שאין דרך בשול בכך לא גזרינן הכא נמי דכוותה וקי"ל טובא מנה דהכא לא מכוין כלל לחמם אלא להגן בעלמא מה שאין כן במניח כנגד המדורה שמכוין להניח שם כדי להתחמם ואפילו הכי מותר: סימן כח שאלה אשת חיל דרכה בכל יום ערב שבת הולכת לבית הכנסת ומכבדת ומסירה העפרורית ומנערת המחצלאות ומצעת אותם ומתקנת ויהי היום ותלך לבית הכנסת ותעש מצותה כדרכה ויהי בצאתה מב"ה לאחר שעשתה מצותה שמעה צעקה בבית עשיר אחד מהדרים בשכונת ב"ה ונכנסה שם לראות על מה היתה הצעקה ומצאה שהיו מריבים ומתקוטטים עם המשרתת שלהם ששלחו אותה להביא להם חפץ אחד ואבדה אותו חפץ שנפל ממנה בדרך בשוק שרוב העוברים גוים ותלך האשה העושה המצוה משם ללכת לביתה ויהי בלכתה בשוק הנז' ותמצא את החפץ הנז' בשוק הנז' ותקחהו ותוליכהו לביתה ותבא האשה הזאת ותשאל אם החפץ שמצאה הוא שלה ואין לה שום חשש עון או תחזירהו לבעליו יורנו מורה צדק דרך ישכן אור: תשובה הדין פשוט בטור ח"מ סי' רנ"ט דהמוציא מציאה במקום שרוב העוברים שם גוים אינו חייב להחזיר אפי' ידע שמישראל נפלה ויש בה סימן שודאי נתיאשו הבעלים ממנה וכגון שידעו הבעלים בנפילתה. והכא בנדון דידן מצאה האשה החפץ אחר שידעו הבעלים בנפילה דהא אחר ששמעה הצעקה על אודות החפץ שנפל מצאה אותו ובודאי נתיאשו הבעלים והחפץ זכתה בו האשה שמצאתו ואע"ג שכתוב בסי' הנז' אע"פ שמן הדין במקום שרוב גוים מצויים אפי' נתן בה ישראל סימן אינו חייב להחזיר טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין להחזיר לישראל שנתן בה סימן הכא בנדון דידן אין האשה הזאת בת עשייה לפנים משורת הדין דהא עניה היא ובעל האבדה עשיר וכתב רבי' בעל ההגה ואם הוא עני ובעל האבדה עשיר אין צריך לעשות לפנים משורת הדין ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: יפה דן יפה פסק וכבר נתבאר בדברי הרב מוהריק"א ז"ל בסי' רס"ב סעי' י"ד אפילו ראה שנפל מטבע מחברו בתוך החול אמרינן ודאי נתיאש ואפי' הביא כברה וכו' שמעשיו מוכיחין שלא נתיאש עם כל זה אינו חייב להחזיר דאמרינן ודאי נתיאש ה"ה בנדון דידן שנפל בשוק שרובם גוים הואיל וידע בנפילתן ודאי נתיאש והואיל ולא פירש השואל אם היה בו סימן מובהק איכא למימר דאפי' במקום דאיכא רוב ישראל אינו חייב להחזיר ואפי' שנאמר משקלו זהו סימנו הואיל ולמכיר' קאי איכא למימר דמכרו ומיד אחרי' נפל ודמיא הא להא דאמר מוהריק"א דאפילו אם שמו כתוב עליו הואיל ולהוצאה קאי איכא למימר דהוציאו ומאחרים נפל זהו הנראה לענין הדין: נאם דוד יצחקי