מהר"ף נג

מהל' עדות שכיון שאין לו אומנות אחרת הרי זה פסול ולא חילק בין מצחק עם הגוי למצחק עם ישראל דלא שייך לחלק דכיון דפיסולו הוא מחמת שאין לו אומנות אחרת להתפרנס ממנה והרי הוא בחזקת שמתפרנס מן הקוביא לא שייך לחלק בין ישראל לגוי כיון שהוא בחזקת שמתפרנס מן הקוביא שהוא אבק גזל וראיה לדברי הרמב"ם דפסק דכל צחוק בקוביא אסור אע"פ שמתפרנס מאומנות ממה שאמרו בפ' שואל ומנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור משום קוביא והא התם הוי דרך אקראי ואפילו הכי אסרו: וראיה דרמי בר חמא פסיל ליה למשחק בקוביא משום דהוי גזל גמור מדפריך לקמן לר' יוחנן ולר' יהושע בן לוי ולא פליגי והתניא בין שיש לו אומנות שלא הוא בין שאין לו אומנות אלא הוא הרי זה פסול ומתרצי ומוקי לה ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא דתניא רבי יהודה אומר משום רבי טרפון לעולם אין אחד מהם נזיר לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה ופרש"י אין אחד מהם נזיר שעל הספק אמר דבריו תחלה ואין זו הפלאה דכי יפליא איש יפרש משמע אלמא לר' טרפון דכי תלי תנאה במידי דלאו בידיה ולא ידע ליה אפי' הכי הוי אסמכת' ולא אמרי' מספיק' גמר ואקני הרי דמשוה תלמו' טעמא דאסמכתא דמתני' אליבא דרמי בר חמא לאסמכת' דר' טרפון דהפלאה א"כ דכי היכי דאסמכ' דר' טרפון לא קניא דבר תורה דהא מקרא מייתי לה ה"נ דרמי בר חמא דקאמר טעמא דמתנ' דפסיל ליה משום אסמכתא ולא קני הכי נמי לא קני דבר תורה והוה ליה גזל גמור ואי אפשר לומר דהרמב"ם פסק כרמי בר חמא דהא אמרו בגמרא דאיכא בינייהו דגמר אומנות' אחריתי דלרמי בר חמא אפי' דגמ' אומנותא אחריתי פסול וזה דלא כהר"מ במז"ל דהרמב"ם התנה ואמר דלא מפסיל אלא בדלית ליה אומנות אלא הוא ועוד ראיה לדברי הרמב"ם דהא אמרינן בגמ' דף כ"ו ע"ב אמר רבי יהודה אימתי וכו' אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר הלכה כרבי יהודה ע"כ ופסק זה דלא כרמי ומשמע דפסק זה דפסק רבי אבהו אמר רבי אלעזר סתם תלמודא נמי ס"ל הכי דאם איתא דלא ס"ל או יש מאן דפליג אהאי פסקא לא הוה שתיק תלמודא מניה אלא ודאי האי פסקא מסקנא דתלמודא הוא דמסיק לה ומאחר שכן אית לן למימר דהכי ס"ל להרמב"ם פסק הלכה: כלל הדברים הרמב"ם ז"ל ס"ל דרמי ב"ח פסיל ליה למשחק בקוביא מטעמא דהוי אסמכתא ולא קני כלל והוי גזל גמור בידו שכן הוא פשט דבריו דקאמר משום דהוי אסמכתא ולא קני וכדמוכח' בהידיא ההיא ברייתא דמוקי לה כרבי טרפון דאזיל בשיטתי' רמי ב"ח ור' ששת פליג ואמר דלא הוי אסמכתא דבר תורה דלא קני כלל אלא הוי אסמכתא מדרבנן והוי אבק גזל ואיסור' דרבנן בכל שחוק אפי' יש לו אומנות אחרת וכדמוכחא ההיא סוגיא דפ' שואל ומאי דפסלינן ליה למשחק בקוב' הוא בדלית ליה אומנות אחרת להתפרנס ממנה דהשתא הוי אדוק ופרוץ הרבה בעבירה זו והוי משומד לעבירה זו ומשום הכי מפסיל ובזה נתיישבו דברי הרמב"ם ז"ל ונתיישבו סוגייו' הגמרא דבר דבור על אפניו ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן כה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' נחלות אם נפל הבית עליו ועל אמו מעמידין נכסי האם בחזקת יורשי האם שהם יורשין ודאין אבל יורשי הבן ספק הם שאם מת הבן תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמו כלום כמו שבארנו נפל הבית עליו ועל בן בתו אם האב מת תחלה בן בתו יירשנו ונמצאו הנכסים של יורשי הבן ואם בן בתו מת תחלה אין הבן יורש את אמו בקבר כמו שבארנו ונמצאו הנכסים של יורשי האב לפי' יחלוקו ע"כ. וכתב הרב המ' נפל הבית עליו ועל בן בתו בריית' שם אב שנשבה ומת בן בתו במדינה ובן שנשבה ומת אבי אמו במדינה יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו פירו' נכסי האב ורבי' השוה דין נפל לדין נשבו ומתו זה בשבי וזה במדינה ואין ידוע איזה מת ראשון ופשוט הוא שהם שוין אלא שיש לתמוה היאך פסק רבי' כבריית' זו אחר שפסק כדברי האומ' אם נפל הבית עליו ועל אמו שהנכסים בחזקת יורשי האם ומשמע דכל שכן בנכסי אבי האם שהנכסים בחזקת יורשי אבי האם והיאך יפה כח יורש זה בנכסי אבי אמו יותר מבנכסי אמו וכבר הקשה כן הרשב"א על דברי רבינו ולא מצא בזה תירוץ והוא ז"ל כתב דהך ברייתא אתי' כמאן דאמר נפל הבית עליו ועל אמו יחלוקו ואין הלכה כן ואע"פ שהביאו ראיה ממנה בגמרא לא הביאוה לענין דין זה אלא שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב ועם כל זה לא רצה לחלוק על דברי רבינו הלכה למעשה עכ"ל: ואני בעניי נראה לי לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל גרסינן בסוף פרק מי שמת על משנה דנפל הבית עליו ועל אמו על מה שאמר רבי עקיבא במשנה מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן בחזקת מי רבי אילא אמר בחזקת יורשי האב רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן כי סליק רבי זירא קם בשיטתי' דרבי אילא אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים וטעמא מאי אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט ופרש"י הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה לאותו שבט של אם ע"כ וכן פי' הנמקי": הא למדנו דטעמא דנפל הבית עליו ועל אמו שנכסי האם בחזקת יורשיה שמבית אביה הוא משום דאית לן לאוקומי הנחלה בשבט שהוחזק' בו שהוא משפחת בית אביה שהיא מתיחסת אחר אביה משום הכי יורשיה ממשפחת בית אביה שהוחזקה בה הנחלה הם יורשין אותה ובנה שאינו מתיחס לבית אביה שהבן אינו מתיחס אחר אמו ואעפ"י שבנה וזרעו קודמין ליורשיה מ"מ אינו מתיחס אחריה דכתי' למשפחותם לבית אבותם משפחת האב קרויה משפחה דהאב גריר זרעו ומיחסו אחריו ואין האם מיחסת זרעה אחריה וכתיב ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה אשמעינן שהנחלה מוחזקת לאותו מטה שבא ממנו המנחיל משום הכי יורשי הבן שבאין מכחו והבן בעצמו לא הוחזק' לו נחלת אמו דאינו משבטה אינם יורשים מכחו דחשיבי