מהר"ף נב

אידחיא וקי"ל כרב ששת כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא דהא מדעתיה קא יהיב ליה והטעם שהם פסולין לעדות מפני שאין עוסקין ביישובו של עולם וכגון שאין להם אומנות אלא הוא ולא שנא כותי ולא שנא ישראל וא"כ מנין לנו גזל מדבריהם וצ"ע וכ"ש שרבי' עצמו פסק מנ"י מהלכו' עדות שאין המשחק נפסל אלא בשאין לו אומנות אלא הוא ונראה סיוע לדברי רבי' ממה שאמרו בשבת פרק שואל ומנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור מאי טעמא משו' קוביא עכ"ל הה"מ: ולי אני בעניי נ"ל דיש עוד לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל שבפ"י מהל' עדות כתב שני הטעמים דרמי בר חמא שאמ' דפסולו דמשחק בקוביא הוא משום גזל וגם כתב טעמיה דרב ששת שאמר שפסולו משום שאינו עסוק בישובו של עולם וכלל שני הטעמים כא' וזה תימה היאך זיכה שטרא לבי תרי ובגמרא פשוט דפליגי ולעד"נ דלעמוד על דעת הרמב"ם צריך לתרץ דברי הגמרא דקשי' לי בהו טובא בפ' זה בורר דף כ"ד ע"ב תנן ואלו הן הפסולין המשחק בקוביא וכו' אמר רבי יהודא אימתי בזמן שאין להם אומנות אלא הוא אבל יש להם אומנות שלא הוא כשרין ובגמרא משחק בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם מאי בינייהו איכא בינייהו דגמר אומנותא אחריתי ותנן אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל יש לו אומנות שלא הוא כשר אלמא טעמא דמתני' משו' ישובו של עולם הוא קשיא לרמי בר חמא וכי תימ' פליגי רבנן עליה דרבי יהודה והאמר רבי יהושע בן לוי כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים רבי יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק ודכולי עלמא אימתי לפר' הוא גברא אגברא קא רמית מר סבר פליגי ומ"ס לא פליגי ולא פליגי והתניא בין שיש לו אומנות שלא הוא בין שאין לו אומנות אלא הוא הרי זה פסול ההיא רבי יהודא משום רבי טרפון היא דתני' רבי יהודה משום רבי טרפון לעולם אין א' מהם נזיר לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה ע"כ הנה מסוגייא זו שמעינן בהידיא דרמי ב"ח ורב ששת פליגי בטעמא דרבנן דסתם מתנ' דרמי ב"ח סבר רבי יהודה פליג ארבנן דסתם מתני' דרבנן סברי משחק בקוביא ומפריחי יונים פסולי' מטעמא דגזל ורבי יהודה סבר פסולייהו מחמת שאינם עסוקין בישובו של עולם והלכה כסתם מתני' דפסולייה' מחמת גזל וא"כ אפילו יש להם אומנות פסולין משום גזל ורב ששת סבר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא ואין בו משו' גזל דמדעתיה קא יהיב ליה אלא טעמא דרבנן דסתם מתני' כדפירש רבי יהודה למלתייהו משום שאינם עסוקין בישובו של עולם ולא פליגי ומסקינן בגמרא בדף כ"ו ע"ב אמר רבי יהודה אימתי וכו' אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר הלכה כרבי יהודה ממסקנא דא דגמרא שמעינן דפסולייהו דמשחק בקוביא ומפריחי יונים הוא משום שאינן עסוקין בישובו של עולם וכרב ששת בין דנימא הלכה כרבי יהודה מכלל דפליגי בין דנימא הלכה כרבי יהודה ולא פליגי מ"מ קם ליה טעמא דרב ששת אליבא דהלכתא דטעמא דפסולייהו משום דאינן עסוקין בישובו של עולם ולית כאן אסמכתא וגזל: גרסי' תו בגמרא מאי מפריחי יונים הכא תרגומא אי תקדמי' יונך ליון רבי חמא ברבי אושא אמר ארא מאן דאמר אי תקדמי' יונך ליון מאי טעמא לא אמ' ארא אמ' לך ארא מפני דרכי שלום בעלמא: ומאן דאמר אר' מאי טעמא לא אמר אי תקדמי' יונך ליון. אמר לך היינו משחק בקוביא ואידך תנא תולה בדעת יונו ותנ' תולה בדעת עצמו וצריכא דאי תנא תולה בדעת עצמו התם הוא דלא גמר ומקני דאמר קים לי בנפשאי דידענא טפי אבל תולה בדעת יונו אימא לא ואי תנא תולה בדעת יונו דאמר בנקשא תליא מלת' ואנא ידענא לנקושי טפי אבל תולה בדעת עצמו אימא לא צריכ' הרי מסוגי' זו משמ' דטעמא' דמשחק בקוביא ומפריחי יונים פסולייהו הוא משום אסמכתא מדמקשה למ"ד אי תקדמי' יונך ליון היינו משחק בקוביא ועביד צריכותא בטעמא דאסמכתא דלא קניא משמע דס"ל לסתם תלמוד' דטעם פסול משחק בקוביא ומפריחי יונים הוא משום דהוי אסמכתא ולא קניא וא"כ מטעמא דגזל נגעו בהו: וכיון שכן אפילו כי אית ליה אומנות אחריתי פסולין וקשיא הני תרי סוגיי אהדדי: וגם מסוגייא דשבת דפ' שואל דף קמ"ט ע"ב קשיא דגרסינן בגמרא על הא דתנן ומפייס עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ובלבד שיתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה חסורי מחסרא והכי קתני מפייס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ואפי' מנה גדולה כנגד קטנה מ"ט כדרב יהודה אמר רב עם בניו ועם בני ביתו אין עם אחרים לא מ"נ כדרב יהודה אמר שמו' מנה גדולה כנגד קטנה אף בחול לאחרים אסור מ"ט משום קוביא ע"כ: הרי גם מסוגיא זו דפ' שואל פשוט דאיסור קוביא משום לתא דגזל והנך רואה דמה דקשיא לן בדברי הרמב"ם ה"נ קשיא לן מסתם תלמו' לסתם תלמוד' א"כ קשיא הלכתא אהלכתא: ואני בעניי נ"ל לתרץ דברי הר"מ במז"ל דבר דבור על אפניו והוא דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה דמאי דאמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא דברים כפשוטן דלא קניא כלל וכיון דלא קני הוה ליה גזל גמור בידו ורב ששת פליג עליה ואמר דכל כי האי לא הוי אסמכתא וקני ולא הוי גזל גמור ומיהו סבירא ליה לרב ששת דנהי דלא הוי גזל גמור מ"מ הוי אבק גזל מדרבנן ואית ביה איסורא מיהא ומיהו לא מיפסיל לעדות אלא כי לית ליה אומנות אלא הוא דהשתא אינו עסוק בישובו של עולם ופסק הרמב"ם ז"ל כר' ששת ונתן טעם דכיון דאינו עסוק בישובו של עולם הרי זה בחזקת שאינו אוכל אלא מן הקוביא שהוא גזל מדרבנן וכיון שכן הרי הדבר מגונה מאד דהוי משומד לעבירה זו דרבנן ופסול לעדות ובהכי ניחא מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות גזלה שהמשחק בקוביא אסור משום גזל ולא חילק בין יש לו אומנות אחרת ובין אין לו אומנ' דלענין איסורא כל צחוק אסור משום לתא דגזל ואפילו יש לו אומנות אחרת וגם אתי שפיר מה שחילק בין ישראל לגוי דכיון דמסיק שם ביש לו אומנות אחרת המשח' עם הגוי אין בו משום גזל ואתי שפיר מה שכתב בפ"י