מהר"ף נא

כתב בנדון כזה שהיה נוהג לעשות פשרה ביניהם ואי לא הוה מצי לפשורי הוה מוקים דינא אעיקריה דהוי ש"ש ומה גם שכתב הר' הגדול הרדבא"ז דארץ מצרים וסביבות' אתריה דהרמב"ם ז"ל מיקרי ולא מצי מוחזק למטען ק"ל נגד סברת הרמב"ם ז"ל באתריה והרמב"ם ז"ל פסק בנ"ד דהוי ש"ש וגם זקני הר' הגדול מהר"ר יעקב קאשטרו ז"ל דהוא מארי דאתרא הביא דברי הרדבא"ז ז"ל לענין פסק הלכה. והרב בעל משא מלך כתב וז"ל ואני הצעיר הוכרחתי בס' גופי הלכו' שעשיתי שמן הדין הולכין אחר הרוב אלא משום מנהגא נוהגין להחזיק הממון בשנים או שלשה חכמים וכו' א"כ במצרים וסביבותיה דנהגו כסברת הרדבא"ז ז"ל ומהר"י קאשטרו ז"ל שהם מארי דאתרא דסברי דלא מצי המוחזק למטען קים לי נגד כל הפוסקי' אליהם שומעים דהוי ש"ש ולא מצי למימר קים לי אשר על כן צדקו דברי החכם הפוסק נר"ו הגם כי העלים שמו נימוקו עמו זה שמו לעולם ואחריתו לדור דורים שפתים ישק על פיו ישק כל עמי וגם ראינו לרבנים גדולים אשר אנו שותים בצמא את דבריהם הר' הגדול כמהר"ר אברהם סכנדרי ז"ל והרב הגדול כמהר"ר אברהם טאריקא זלה"ה לעולם ועד דנו אותו כש"ש על כל המשכון והיתה זאת להם לחק' משפט הנה זאת חקרנו' כן היא לחייב את ראובן מדין שומר שכר על כל המשכון שחייב בגנבה ואבדה כל זה כתבתי אם המוחזק הוא מתושבי מצרים וסביבותיה ואפילו אם המוחזק גר מארץ אחרת אינו יכול לומר קים לי כמ"ד דהוי שומר חנם מאחר שכבר פסק מהר"י קארו בספרו הקצר שהוא שומר שכר וקי"ל דפסק מוהר"י קארו ז"ל קבלוהו עליהם בכל גלילותינו סוגיין דעלמא אזלא כוותיה ואליו שומעין דפסק דהוי ש"ש זאת ועוד ראיתי יאודה ועוד לקרא שכתוב בשאלה שנגנב מהחנות ואין לך פשיעה גדולה לתת את המשכון בחנות ובעל השער והחנות חייב אליבא דכ"ע בגניבה ואבדה ואפילו שלא פשע כבר כתבו ז"ל דהוי ש"ש ואין לזוז מדבריהם ולית דין צריך בשש אלא לאפס פנאי אחרו פעמי התשובה סוף כל סוף אליו פי קראתי ידריכני במעגלי יושר לבל אכשל בדבר הלכה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות: כה מעתיר העבד הצעיר משה סרגוסי דברי חכמים בנחת שלחנם מלאים בשר ויין ושרשם פתוח אלי ים התלמוד וה' הולך לפניהם לנחותם הדרך ישכון אור ואסיקו שמעתת' אליבא דהלכתא והדין דין אמת שחייב ראובן לשלם גם כל יתר החוב ואין להאר' במקום שאמרו לקצר כי אם לברר מקחו של צדיק וצור ישראל יצילנו משגיאות: הצעיר יעקב בירב ישראל רומאנו הצעיר מנחם הכהן. יהודא ן לא"א חזקיה הכהן ברוכות הידים שכך סומכות כהני מילי מעליית' במודים דרבנן ומשה עלה העמק שאלה מילין לצד עילאה ממלל והובא בשם המפורש שאין לומר ק"ל כמ"ד ש"ח הוי ופטור מגנבה ואבדה וכן מצאנו ראינו למרן הגדול מהרדב"ז ז"ל בח"א סי' קי"ו שכתב דלא אמרי' ק"ל אלא היכא שלא קבלו עליהם לדון כפס' הפוסק אבל במקומות שנהגו לפסוק כדעת הרמב"ם ז"ל או כדעת הרא"ש ז"ל אין המוחזק יכול לומר ק"ל כנגדם וכן הם הדברים אשר נאמרו למשה מסיני בשם הר' זקנו מהריק"ש ז"ל והרדב"ז ז"ל ובפרט שכת' הר' מוהרי"ק ז"ל בספר בדק הבית סימן כ"ח ז"ל ואני אומר שבזמן הזה פשט הדבר בכל גלילותינו לפסוק כהרמב"ם ז"ל זולת בקצת מקומות שהוקשו לה' דבריו ולא ירדו לסו' דעתו עכ"ל היוצא מן המחובר נקי ובר שהדין עם שמעון וחייב ראובן לשלם לשמעון דמי המשכון היתרים על החוב שהכתוב קבע עליו חובה ואם כשנאב' המשכון אין ידוע לו אם נגנב או נאבד בפשיעה פשיטא לן ודאי דאינו יכול לומר ק"ל ואפילו שנתפשט המנהג בקוסט' ושאלוניקי יע"א לומר המוחזק ק"ל דוקא בטוען ודאי אבל בטוען ספק כיון דמעיקרא בטענה איכא ספיקא לא אמרינן ק"ל ואפי' שלא פשע בנ"ד הוי ש"ש ולא יזוז איש ממקומו וכמו שכתב מושיע ורב האיש משה נר"ו ונימוקו עמו אשר תקנו אבהתנא נהרא נהרא ופשטיה ולטירדא דשעתא אתינא אגב ריהטא: נאם הקטן נתן בכמוהרר"ז גוטא זלה"ה סימן כד הרמב"ם פ"ו מה' גזלה זה לשונו דברים הרבה אסרו חכמים משום גזל והעובר עליהן הרי זה גזלן מדבריהם כגון מפריחי יונים והמשחקים בקוביא מפריחי יונים כיצד וכו' המשחקים בקוביא כיצד אלו שמשחקים בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצ' בהם ועושין תנאי ביניהם שכל הנוצח את חברו באותו צחוק יקח ממנו כך וכך הרי זה גזל מדבריהם אע"פ שברצון הבעלים לקח הואיל ולקח ממון חברו בחנם דרך צחוק והתול הרי זה גוזל וכו' והמשחק בקוביא עם הכותי אין בו איסור גזל אבל יש בו איסור עוסק בדברי' בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה וביישובו של עולם עכ"ל ובפ"י מהלכו' עדות כתב ז"ל וכן כל העו' על גזל של דבריהם הרי הוא פסול מדבריה' כיצד החמסנים וכו' וכן הרועים וכו' וכן המוכסים וכו' וכן מפריחי יונים וכו' וכן סוחרי שביעית וכו' וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם ה"ז בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל עכ"ל וכת' הר' המ' בפ"ו מה' גזלה ז"ל המשחק בקוביא הרי זה גזל מדבריהם זה קצת תימה אצלי דהא משמ' פ' זה בורר דההיא אוקמתא דאמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קני