מהר"ף נ

שלש בכמה ראיות דהיכא דאיכ' רובא דמינכר בחכמ' ובמנין דלא מצי המוחזק למימ' ק"ל כהני רבוות' וכיון דכן הוא בנ"ד נמי לא מצי המוחזק לומ' ק"ל כהרמב"ן והר' חיים ז"ל ואע"ג דאינהו תרי ארייוותא עכ"ל: הרי עוד ראיה אחרת מדברי מהר"י ן' לב ז"ל דהיכא דאיכא רובא לא מצי המוחזק למימ' ק"ל כמיעוט' וכיון שכן הוא בנ"ד לא מצי ראובן הנז' למימר ק"ל כהרא"ש וכר"י כנגד כל הפוסק' שפסקו דהוי ש"ש וכ"ש שיש מי שפי' שגם הרא"ש ס"ל שהוא ש"ש כמו שכתבתי לע' משם מהר"י קארו ז"ל: וכ"כ כמהרר"ש די מדינה ז"ל בחלק ח"ה שאלה תכ"ט וז"ל אלא שאני ראיתי למהררי"ט זצ"ל הלכה למעשה לחייב המלוה בש"ש וגם אני נוהג אחריו כשאיני יכול לפשר ביניהם והטע' דכיון שכל הגאונים ז"ל סברי דהוי ש"ש גם הרי"ף והרמב"ם ז"ל הכי ס"ל וכן ג"כ הסכי' לדעת זה הרמב"ן והרשב"א ז"ל גם הרא"ש בתשובו' הכי קאמר פעם ושתים ואע"ג שהריב"ה כתב שהרא"ש בפסקיו' פסק דהוי ש"ח מ"מ אינו כ"כ מוכרח עכ"ל הרי ג"כ הר' מהרשד"ם סובר בדברי הרא"ש כמו שפי' מוהר"י קארו ז"ל וכתב שהרא"ש סובר דהוי ש"ש ולזה כתב שראוי לעשות כן הלכה למעשה: הרי לך כמה ראיות דאפילו מאן דס"ל בעלמא ק"ל בנ"ד כתב דלא מצי למימר קים לי ופסק דהוי ש"ש וחייב לשלם דמי המשכון היתרים על החוב וכיון שכן לא מצי ראובן הנז"ל למימר קים לי כר"י מאחר שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו דהוי ש"ש וכ"כ מהרר"י אדרבי זצ"ל סי' שמ"ג דף קס"ט וז"ל הרי דכל הני אשלי רברבי פסקו המלוה על המשכו' הוי ש"ש עד דאע"ג דקי"ל בענין ממון מצי המוחזק למימר ק"ל כפלוני כבר כתב מהר"י קולון שורש קמ"ט דאפילו בממון לא מצי למימר הכי כשכל חכמי ישראל חולקים ואפילו תפס מפקינן מניה וכו' עכ"ל ובנ"ד כל הגאונים ז"ל והרי"ף והרמב"ם ורש"י והרמב"ן והרשב"א וכל האחרונים כולם פסקו שהמלוה על המשכון ש"ש וכיון שכן הוא לא מצי לוי הנז' למימר קים לי כר"י ז"ל להציל עצמו מדמי היתרון עכ"ל מהר"י אדרבי ז"ל: הרי לך ראיה אחרת ברורה דהיכא דאיכא רבים לא מצי המוחזק למימר ק"ל ואפילו מאן דס"ל בעלמא ק"ל הכא מודו וכתבו דהוי ש"ש וכיון שכן הוא בנ"ד ודאי לא מצי ראובן הנז"ל למימר ק"ל כר"י ז"ל מאחר שכל הגאונים ז"ל והרי"ף והרמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל והרמב"ן והרשב"א ור"ח וה"ג ומהר"י קארו והמרדכי וראב"ן ז"ל והר"ן ונ"י ומהרשד"ם והרר"י אדרבי ז"ל כולם פסקו דהוי ש"ש לא מצי ראובן הנז' למימר ק"ל כר"י ז"ל וחייב לשלם לשמעון הנז' דמי המשכון היתרים על החוב: ואע"ג דיש מהאחרונים שכתבו בנדון זה מאחר דהוי פלוגתא דרבוואת' לא עבדינן עובדא ואוקי ממונ' בחזקת מארי' ואפש' שיאמר ראובן הנז"ל א"כ לא הוי מיעוטא דמיעוטא דהא יש מי שמסתפק בענין הא ליתא ולא מהני ליה לראובן סברא זו והדין נותן דקימא לן בכל דוכתא לא שבקינן פשיטותיה דמר משום ספיקיה דמר ואפילו כדאביי ורבא דקי"ל בכל דוכתא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם מ"מ במלתא דמספקא ליה לרבא ופשיטא ליה לאביי עבדינן כאביי ואפילו תלמיד במקום הרב וכן כתב הרמב"ן בס' המלחמות בבא קמא פ"ב דף עשירי וז"ל אבל אנו דעת אחר' עמנו בזה דלעולם כל היכא דלמר מבעיא ליה מלתא בשו' דוכתא בתלמודא ולמר פשיטא ליה הלכה כמאן דפשיטא ליה ואפילו תלמיד במקום הרב וכ"ש רב במקום תלמיד וזו סברא מכרעת ודעת רבי' ז"ל הסכים עליה וכ' עד וכתב הנגיד רב שמואל ז"ל בהלכות הנז' שלו איכא דאמרי כיון דרבא ומר בר רב אשי בעו לה מבעיא ולא איפשיט' להו עבדינן כמאן דפשיטא ליה וכי אמרינן אביי ורבא הלכה כרבא לבר מיע"ל קג"ם הני מלי במאי דפליגי אהדדי בודאי אבל הכא דאביי פשיטא ליה ורבא מספקא ליה עבדינן כאביי דפשיטא ליה אלו דברי הנגיד ז"ל ולזו הסברא נטה דעת רבי' הגדול ז"ל כמו שכתבנו והיא נראית עיקר עכ"ל הרי אפי' תלמיד במקום הרב ולרב מספקא ליה ולתלמיד פשיטא ליה עבדינן כתלמיד כל שכן הכא בנ"ד דלא שבקינן פשיטותייהו דכל הני ארייותא דכתיבין לעיל משום ספיקייהו דהנך רבוואת' דכיון דלא פשיט להו האי דינא לא חשיבי לסתור דברי כל הנך דפשיטא להו וכ"ש שכבר נהגנו לפסוק כמותם כמו שכתבנו ומאחר שכן הוא לא מצי ראובן הנז"ל למימר ק"ל וחייב לשלם דמי המשכון היתרים על החו' כמו שכתבו כל הני אשלי רברבי דכתיבי לעי' לכן יראו המורים צדק אם כיונתי אשמח כי רב חילי ואם טעיתי יבינו לי ללמוד פעם אחרת כמאמרם ז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת מאן מלכי רבנן והני עבד לעבדיהם נרצע לשירות כתלמי' השומע הלכה מפי רבו יורוני בשאלה ובתשובה הזאת דרך זו אלך כי במקום גדולתם שם ענותנותם לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה ואחלה את פניהם יהי נא חסדיהם להעמידנו על מכון נכון שבתו להוציא הדין לאמתו ותשובת' הרמתה מהרה אל תעמוד להאיר עינינו בה ושלם על דייני ישראל: סימן כג וזאת היא תשובת רבני מצרים יע"א: ראיתי את דברי החכם השלם הפוסק נר"ו מיוסדים על הדין ועל האמת יפה דן יפה זיכה יפה חייב והאי מלתא איברא דהיא פלוגתא דתנאי ואמוראי וקמאי ובתראי ובתראי דבתראי והרב הגדול מוהר"י קארו פסק בספרו הקצר דהוי ש"ש והר' מוהר"ם איסרלש בעל המפה כתב וז"ל וי"א דמלוה על המשכון לא הוי אלא שומ' חנם לענין זה שאם דמי המשכון יתרים על החוב אין המלוה נותן ללוה היתרון אלא אבד מעותיו ולא יותר ומספיקא לא מפקינן ממונא ואם נאבד או נגנב בפשיע' חייב לשלם לדברי הכל עכ"ל והיא סברת מהר"ם ז"ל ואת"ל דהכא המלוה הוא המוחזק ומצי למטען טענת קים לי הא חזינן דרבוואתא דסברי דמצי מוחזק לטעון טענת קים לי בנ"ד כתבו דלא מצי למטען קים לי וגם הרשד"ם דנהיג למימר דמצי מוחזק למטען קים לי