מהר"ף מט

כפלוני ותוציא ממני אבל כשיחיד חולק על רבים או רבים כנגד מרובים לא אמרה אדם מעולם דא"כ בטלת מה שכתוב בתורה אחרי רבים להטות וקרא איירי בין לאפוקי ממונא בין לאוקומי ממונא וכן לענין דיני נפשות אפילו שרבו המחייבים יאמר ק"ל כאותם הפוטרים ושלשה שישבו לדון נמי שנים חייבו וא' פוטר יאמר ק"ל כזה הפוטר תביאו ראיה שאין הדין כמותו ותוציאו ממני ונמצא שאין שום דין יבא לידי גמר ואלו דברי' של טעם הם אינם צריכין ראיה: אבל כדי שיתברר לך אכתוב מה שכתב המרדכי ז"ל בשם הר' שמואל ז"ל דאם יתפוס החתן המוציא מחברו עליו הראיה שאומ' ק"ל כרש"י והרי אתה רואה שהוא מחלוקת רש"י ור"ת דלדעת רש"י מן הנישואין הוא גובה ולדעת ר"ת אינו גובה הכל והרי רש"י ור"ת יחיד כנגד יחיד הוא ורש"י יותר מפורסם מר"ת ומשום הכי מצי למימר קים לי כרש"י וכ"ש דרבו אבי"ה ז"ל בשם ר"י הלבן פסק דגובה הכל וכו' עד והן לו כדבריו סמי הני מקמי כל הני רבוואתא דכתיב לעיל חדא דרבים נינהו ותו דעליהם נהגו לסמוך בכל גלילות ישראל ומפני שראיתי בעל הפסק הזה סמך על מהר"י קולון ז"ל טרחתי למצוא לבטל דבריו ממקום שבא וז"ל בשורש קפ"ג ואע"ג שכת' רב' אשר שרבי' אפרים ז"ל דחה הראיה וגם גאון אחר שהביא הוא ואפשר שחולקים גם על עיקר הדין יהיה כן סמינהו מקמי כולהו רברבי קמאי ובתראי שהבאתי לעיל וכל דינא דלא דאין כהאי גוונא לאו דינא הוא וזה פשוט שאם אין להכה"ר שלמה מה לפרוע ויהיה לכה"ר אברהם לפרוע שודאי יכולין ליפרע מכה"ר אברהם מדין ערב וכדכתיבנא לעיל ע"כ ולדעת זה הפוסק אמאי יפרע כמה"ר אברהם הערב לימא קים לי כרבי' אפרים וכאותו גאון וכו' עד אלא ודאי לא אמרינן הכי היכא דהם מועטים במקום רבים וכ"ש אם הם מפורסמים יותר ופשוט הוא עכ"ל הרדבא"ז זצ"ל יע"ש: הרי נמצינו למדין מדבריהם דהיכא דיש רבים ומועט' כנגדם לא מצי המוחז' למימר ק"ל גם היכא דנהוג לפסוק כהרמב"ם ז"ל באתרין לא מצי למימר ק"ל כפוסק אחר. א"כ בנ"ד מאחר שכל הני רבוואת' דכתיבין לעיל סברי דהמלוה על המשכון הוי שומר שכר עליו ודאי דהכי נקטינן דחייב ראובן הנז"ל לשלם דמי המשכון היתרי' על החוב דרוב מנין ורוב בנין הוא לגבי הרא"ש והר"י ז"ל ולא מצי למימר ראובן הנז' ק"ל כהרא"ש וכהר"י ז"ל: ועוד כיון דפשט המנהג באתרין למיזל בשיטת מוהר"י קארו ז"ל דפסיק הלכת' כהרי"ף והרמב"ם ז"ל ובפרט הרמב"ם ז"ל דהוא מארי דאתרא וכבר פשט המנהג לפסוק כמותו בדיני ממונות שכן כתב מוהר"י קארו ז"ל בה' טוען ונטען סי' ע"ז דף צ"ה ע"ג וז"ל ולענין הלכה כבר שאל מאתי החכם כמה"ר אהרן מטראני דין זה והוריתי לו כדברי הרמב"ן ודלא כהרא"ש וטעמא דמלתא משום דהרמב"ם מסכים לדברי הרמב"ן עד ועוד דפשט המנהג לפסוק כהרמב"ם בדיני ממונות והודה הח' הנז' לדברי עכ"ל: הרי דכבר פשט המנהג כהרמב"ם וכ"ש דהוא מארי דאתרין וכ"ש דכל הני אשלי רברבי סברי כוות' וכבר נהגו כל ישראל לפסוק כוותייהו ודאי דהכי הלכת' וליכא מאן דפליג בהא ואפילו יהו בר פלוגתייהו מיעוטא דמנכר ואפילו דלא הוו מיעוט' לא מצי למימר ראובן הנז' ק"ל דלא שבקינן מארי דאתרין בין לחובה בין לפיטור בין לאוקמי ממונא בין לאפוקי מאחר שכבר נהגו וכ"כ הר"ן בתשובה סי' מ"ח דף קט"ו וז"ל לפי שבני מקום א' חייבין לנהוג כרב גלילותיהם ואפילו היכא דרבים חולקי' עליו כדאמר במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות כלי ברזל וכ"ש כשגדוליהם מחמירין בדבר וכו' עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתשוב' סי' רנ"ג והביא ראיה ממקומו של רבי אליעזר כמו שכת' הר"ן והביא גם מתרבא דאייתרא דאלו אוכלין ואלו מחזיקין ליה כחלב גמור מדאורייתא וענוש כרת והטעם דבני בבל עבדי כרבים ובני ארץ ישראל עבדי כמארי דאתרהון יע"ש כי האריך והשתא הרי הדברים קל וחומר אם באיסורא דלא שייך למימר ביה מנהג מבטל הלכה אפילו הכי כי נהגו על פי חכם בהוראת התורה אמרינן יש להם על מה לסמוך ולא מחינא בידייהו אפילו שכל חכמי ישראל דלא כסברת רבם כ"ש וק"ו בממון דקי"ל ביה מנהג מבטל הלכה כדכתב הרי"ף והרמב"ם ודאי ופשוט הוא דאזלינן בתר מארי דאתרא לפסוק הלכה כוותיה אפילו להוציא מיד המוחזק: וכ"כ מהר"ר משה אלשיך ז"ל ס' פ"ה דף קכ"ו וז"ל איברא דמסתבר טעמייהו דהרא"ש והרמ"ה ועוד דכבר החזיק במחיצה אלא דבאתרין דהרמב"ם ז"ל מאריה דאתרא כוותיה נקטינן וכו' עכ"ל הרי כיון דהוי מאריה דאתרא נקטינן כוותיה אפי' להוציא ממון מחזקתו וא"כ בנ"ד מאחר דהרמב"ם מאריה דאתרא וכ"ש דכל הני אשלי רברבי מחייבי לראובן זה בש"ש תו לא מצי למימר קים לי כהר"י וכהרא"ש ז"ל: עוד אביא לך ראיה אחרת ממהר"י קולון ז"ל שורש קנ"ט וז"ל דאפילו בממון לא מצי למימר הכי בשכל חכמי ישראל חולקים ואפילו תפס מפקינן מניה וזה פשוט לכל מאן דנחית לעומקא דדינא דלא גרע מהיכא דסוגייא דעלמא אזל בחד דאזלינן בתריה ע"כ: עוד כת' בשורש קפ"ב וז"ל אם כן נאמר דלדברי רבי' משה והרמב"ן אינו מועיל מ"מ מאחר דכל הני רברבת' חולקין על רבי' משה והרמב"ן כדפיר' וגם מהר"ם דבתראה הוא חולק על רבי' משה והרמב"ן כדפי' לעיל ראוי הוא לנהוג כר"ת ורבי' קולונימוס והרב בעל העטור דרבים נינהו עד דיש להלך אחר רוב הפוסקים עכ"ל הרי לך ראיה אחרת ממהרי"ק ז"ל דאפי' דבעלמא סבירא ליה דמצי למימר המוחזק קים לי היכא דיש רובא אזלינן בתר רובא ולא מצי המוחזק למימר ק"ל כמיעוטא וכ"כ מהר"י ' לב בתשובת שאלה סי' ק"א וז"ל מכח אלו הדבורי' והתוספות ומדברי הרא"ש דהיכא דהוו רובא דרבוואת' והוי רובא דמינכר אע"ג דלא הוי מינכר טובא אית למיזל בתר רובא ולא בתר חזקה ובנ"ד אע"ג דנימא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל סבירא להו דלא יוציא אית לן למיזל בתר כל הפוסקים עכ"ל בחלק שלישי: עוד כתב הר' הנז' בחלק רביעי וז"ל אבל אני מודיע לשואל שאני כתבתי בספ' הפסקי' שלי פעמים