מהר"ף מז

סימן כ שאלה יבינני מורי ורבי מאמר אגדה בשמות רבה ריש פרש' בא זה לשונו שאל אבנימוס הגרדי את אבא יוסף הבנאי היאך נבראת הארץ תחלה אמר לו נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשית ארץ וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות ע"כ: המאמר הזה תמוה דהא עיקר אמונה בידינו שהכל ברא יש מאין ובמאמר פיו ועוד האי עפר שמתחת כסא הכבוד איך הוא: תשובה יש לדקדק בדברי השאלה אומרו היאך נבראת הארץ תחלה מאי עבידתיה שהארץ בפעם אחת נבראת והיה די לו לשאול היאך נבראת הארץ ותו לא וגם יש לדקדק בדברי התשובה אומרו נטל עפר וזרק על המים ונעשית ארץ כפי המובן הוא שאותו עפר שזרק על המים ממנו נתהוית הארץ והוא היה ארץ א"כ הכי הוה ליה לומר נטל עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשית ארץ אבל הנראה שהגרדי שאלתו היתה לדעת תחלת בריאת הארץ ויסודה ובמה מתקיימת כמו בונה בית שבתחלה עושה לה יסודות שבהם יתקיים הבנין וזה אומרו היאך נבראת הארץ תחלה ומה היו יסודותיה שתתקיים בהם והשיב לו אבא יוסף שיסודות תחלת בריאת הארץ נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשית ארץ כלומר נתקיימת הארץ ולהבין מהו העפר הזה ומהו המים ומהו הצרורות ומהו הרים וגבעות צריך להקדים עיקרים: עיקר בידינו נפשותיהם של ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד: עיקר ב ישראל נמשלו לעפר כדכתיב והיה זרעך כעפר הארץ וגם נקראו עפר שנאמר מי מנה עפר יעקב ותרגם אונקלוס דעדקיא דבית יעקב: עיקר ג הצדיקים נמשלו להרים וגבעות שנאמ' מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות: עיקר ד דרשו רבותינו בבראשית רבה בראשית ברא וגו' בשביל ישראל שנקראו ראשית שנאמר ראשית תבואתו ברא הקב"ה את העולם: עיקר ה דרשו רבותינו בריש בראשית רבה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה: עיקר ו התורה נמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים וכן אמרו רבותי' בבראשית רבה פרשת סט' והיה זרעך כעפר הארץ מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כך בניך אינם מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים: עיקר ז דרשו רבותינו ז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו יחזיר את העולם לתהו ובהו: השתא המאמר מובן כמין חומר העפר שנטל מתחת כסא הכבוד הוא שחצב נפשותיהם של ישראל שנקראו עפר מתחת כסא כבודו וזרק על המים שהיא התורה שיקבלו ישראל אלו הם יסודות הארץ ובזה נעשית ארץ ונשתכללה ונתקיימת בהם ומה שאמר וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות הם הנפשות המעולות שהם נפשותיה' של הצדיקים שבכל דור ודור: סימן כא שאלה דבש שעושין הישמעלים מן הצמוקין וקורין לו בלשון ערב דבס מהו אם הוא אסור: תשובה גרסינן בפרק אין מעמידין דף כ"ט אמר רב אלעאי שנינו יין מבושל של גוים שהיה מתחלתו יין אסור פשיטא משום דאיבשיל פקע ליה אסוריה אמר רבי אשי הא אתא לאשמעינן יין מבושל שלנו ביד גוים אין צרי' חותם בתוך חותם אי משום אינסוכי לא מנסכי ואי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף ע"כ. הרי למדנו דלא אסרינן ליה ליין מבושל של גוים אלא משום שהיה מתחלתו יין וכבר נאסר ולא פקע אסורו בבשול. משמע ודאי דיין שנעשה מתחלתו על ידי בשול לא גזרו ביה ולית ביה אסור ניסוך ומשמע נמי דלית ביה משום חתנות. דהא בפרק אין מעמידין דף ל' ע"א אמר' שמואל ואבלט הוו יתבי אייתו' לקמייהו חמרא מבשלא משכיה לידיה אמר ליה שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך ופרש"י אבלט גוי היה משכיה אבלט לידיה שלא יגע בו ויאסרנו הרי אמרו וכו' שמעינן מהכא דאף בשתיה מותר וכתב הרא"ש בפרק אין מעמיד' דף פ"ה ע"ג ז"ל ודבר תמוה כיון שגזרו על יינם משום בנותיהם וכי משום שהרתיחו לא שייכא הך גזירה ואי משום דלאו בר ניסוך הוא והלא יין מזוג נמי לאו בר ניסוך הוא ואפשר שלפי שהמבושל אינו מצוי כל כך ומלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה עכ"ל הא למדנו מדברי הרא"ש ז"ל דביין מבושל לית ביה אפילו משום חתנות א"כ האי דבס דישמעלים שעושין מהצמוקין שמתחלתו נעשה ע"י בשול לית שום גזרה שכך היא מלאכתו דכין הצימוקין עד שיתרסקו היטב ונותנים אותם בסלים ונותני' הסלים בתוך עריבות ומרתיחין מים עד שירתיחו הרבה ושופכין המים רותחין על הצימוקין שבסלים ודבש הצימוק' נמס ע"י המים הרותחין וזבין מנקבי הסלים לתוך העריבו' ומרתיחין מים פעם שניה ושלישית ושופכין על אותן צמוקין שבסלים ובזה יצא כל דבשם ולא ישאר כי אם קליפת הצמוקין בלי שום מתיקות ואח"כ מרתיחין אותם המים הרבה עד שיתעבה ויהיה דבש ומאחר שכן היא מלאכת הדבש של הצימוקין הרי זה מתחלת מציאותו בעולם הוא ע"י בשול ומעולם לא נאסר משום גזרת ניסוך דיין ולא משום חתנות ועתה צריכין אנו לברר אם העירוי הזה הוי בשול כתב מרן הר"י קארו ב"י א"ח סי'