מהר"ף מה

היכא דמוכח' מלתא ואין הדעת טוע' ודבר ברור הוא דאיכא נכסים שיעור שתי כתובו' ומותר דינר מגבין כתוב' ב"ד ולא ממנעינן והכי עיבידו וכן הביא מר רבי דוסא גאון דברי רב האיי גאון שכתב מפני מה לא נהגא כתו' ב"ד ואיך יבטלוה רבנן ומימר קאמרי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מפני מה תקנו כתובת ב"ד וכו' וכתב בסוף דבריו אלו וחס ושלם שתיעק' כתובת ב"ד ויש בה תקנה גדולה זו אלא שאנו לא הגבינו מעולם כתוב' ב"ד ולא ראינו אחים בני כמה אמהות שתבעו בה ואלו בא אדם לפנינו ותבע בה היינו מגבין אותה ע"כ וכן העלה מר רבי דוסא הנז' ז"ל וכן הנגיד רבי שמואל הלוי ז"ל וגם הריא"ף ז"ל שרגיל בכל מקום להביא תקנת הגאונים ז"ל הביא כאן ובפרק נערה כל דיני כתובת ב"ד האמורי' במשניות ובגמרא ולא הזכי' שתקנו הגאונים שום דבר כנגד זה וכן הרמב"ם ז"ל והר"י אבן גיאת ז"ל ג"כ כתב שנוהגת בזמן הזה ומ"מ בארצותינו אלה לא ראינו בעינינו ולא אבותינו ספרו לנו מי שתבע בב"ד כתובת ב"ד עכ"ל החדושין שלי. ונראה שאחרי שרוב הגאונים ז"ל כתבו והשיבו הלכה למעשה שהיא נוהגת והריא"ף והרמב"ם והרמב"ן ז"ל והרשב"א לא הזכירו כלל תקנת שום גאון כנגדה כבר נראה שלא חשו לדברי אותן גאוני' שאמרו שלא לגבותה ולכן אם יבא אדם לתבוע אותן מגבין לו ע"פ דין התלמוד גם כתו' בספ' א"ה סי' קי"א שריצב"א ורבי שמשון כתבו שנוהגת גם במטלטל' אחר שתקנו הגאונים שכת' נגבית מהמטלט' ה"ה נמי כתובת ב"ד. והרמ"ה ז"ל ורבי יונה ז"ל כתבו דודאי נוהגת בזמן הזה שאין לבטל תקנת חכמים אבל ממקרקעי דוקא ולא ממטלטלי ומה שתקנו הגאונים ז"ל שתגבה כתובה אפילו ממטלט' לא עשו לענין זה כתוב' ב"ד ככתובה ולזה הסכים הרא"ש וכן דעת הרמב"ם ז"ל אבל נראה שעתה שכותבים בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי והיא נגבית מן המטלט' מן הדין בזולת תקנת הגאונים גם כתובת ב"ד נגבית מן המטלט' דתנאי כתובה ככתובה אלא שאינה גובה מן המשועבדין משום דירתון תנן עכ"ל, הריב"ש ז"ל הרי מצינו דרבים גדולים ועצומים ס"ל דכתובת בנין דכרין נהגא האידנא ונגבית אפי' מן המטל' וכיון שכן מקום שנהגו בכתובת ב"ד על פי סברת רבווא' דס"ל הכי ואפילו על פי סברת יחיד רב בתור' לא בלבד יחשב להם כמנהג אלא הרי הוא להם כגופה של תורת כתובת ב"ד מעיקר תקנת כנסת הגדולה כיון שמנהגם סמוך ע"פ רב בתורה. וכמו שכתב הרשב"א ז"ל סי' רנ"ג על שנשאל היאך הלכה למעשה בדברים שהם במחלוקת בין חכמי הפוסקים שזה מתיר וזה אוסר והשיב ז"ל עיקר דברים אלו יש בהן חילוקין שאין כל הפוסקי' והחכמי' שוין ולא כל המקומות שוין מן הדין כיצד שורת הדין אם שני פוסקים כאחד זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכים אחריו בין להקל בין להחמיר היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול מב' בשל תורה הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכין אחר המיקל ומי שסומך על המיקל תורה עובר וזה מאותן שנאמר עליהם ומקלו יגיד לו אבל אם היה רב אחד במקומם ולמדם הם הולכין אחר דבריו זהו חלוקת ארץ ישראל ובבל בתרבא דאייתרא דאלו אוסרין ואלו מתירין ואוכלין ואוכל בחשאי אפילו בבבל אם דעתו לחזור ואעפ"י שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל והנה במקומו של רבי אליעזר כורתים עצים לעשות פחמים לעשות איזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהם עושים כדברי רבם ובפרק כל הבשר אמרי' לוי אקלע לבי יוסף רישבא אייתיאו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי כי אתא לקמיה דרב אמר ליה אמאי לא תשמתינהו אמר ליה אתריה דרב' יהודה בן בתירא ואמינא דלמא דרש להו כרבי יוסי הגלי' דאמר יצא בשר עוף שאין לו חלב וכן רבים ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ הרי"ף ז"ל ובמקום שנהגו לעשות כל מעשיהם עפ"י חבור הרמב"ם ז"ל עכ"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בפרק מקום שנהגו ובתשו' סימן מ"א הא למדנו שמקום שנהגו על פי סברת אחד מגדולי הפוסקים הרי הוא להם כגופה של תורה א"כ בנדון זה דכתובת ב"ד דהרבה פוסקים כתבו דנהגא האידנא מקום שנהגו על פי הוראתם הרי היא להם כחובה כמו עיקר דינא דתקנת הנביאים דאינון אנשי כנסת הגדולה בלא מחלוקת ע"כ היו הדברים ששלחתי למרנא המופלא בדור הרב כמוה"ר דוד גרשון נר"ו: והשיב לי על זה וזה לשונו זאת להודיענו איך דברות קדשו האירו אל עבר פני ובתוכם מראות אלהים על ההוא נדון דכתובת בנין דכרין בא לו בארוכה במקום שאמרו לקצר מכל מקום דינו דין אמת והדרי בי ולהיות כי כשל כחי לא אאריך עכ"ל: סימן יט שאלה כתב מרן מוהר"י קארו זלה"ה בשלחנו הטהור טור א"ח סי' ק"ס סעיף י"ב וז"ל השלג והברד והכפור והגליד והמלח אם ריסקן עד שנעשו מים נוטלין מהם וטובלין בהם אם יש בהם כשיעור עכ"ל והקשה הריק"ש ז"ל על זה מאי שנא מי המלח מהמים המלוחים שכתב מרן בסי' הנז' סעיף ט' שפסולין מחמת שאין הכלב יכול לשתותן גם מי המלח אין הכלב יכול לשתותן והניח הדבר בצ"ע וראית מחכמי ירושלים תוב"ב שמגיהין בדברי מרן ומוחקין תיבת והמלח ואומרים דאגב ריהטא שנשנו החמשה דברים הללו במשנה לענין מקוה כתב מרן והמלח ולעולם מי המלח פסולין לנטילת ידים מפני שאין הכלב יכול לשתותן מידי דהוה אמים מלוחים דלא שנא: תשובה אשיב על אחרון ראשונה מה שהגיהו בדברי מרן והמלח אינו נכון שהרי רבינו למד דין זה מדברי הרמב"ם ז"ל כמבואר בב"י בסימן הנז' וז"ל כתב הרמב"ם בסוף הלכ' מקואות כלי שיהיה בו רביעית מים כשרים וכ' כל העולה למדת מקוה בטיט הנדוק עולה