מהר"ף מד

ואשתו לאנדרי' ושם באנדרי' יש תקנה שלא תגבה האלמ' התוספת כל זמן שהיתומים קטנים קיימים והשיב הרב איברא דתנן נשא אשה בא"י וכו' עד מקולי כתובה שנו כאן ותוספת מקולי כתובה הוא ולכאורה היה נראה התוספת דבתר גובייאנא אזלי' ומה שיש להסתפק שכתו' בכתובה שאם יפטר הבעל תגבה הנדוניא והתוספ' שאפי' היתה נשואה באנדרי' הרי הוציאה עצמה מן הכלל וכו' והאריך מהרימ"ט לדקדק בדברי הר"י ן' לב יע"ש וכתב עוד שמדברי מהריב"ל נראה שדעתו מכרעת שתגבה שלא אמרו מקולי כתובה לעקור את כל הגוף אלא שתגבה מן הפחות שבמטבעות ע"כ ואני חפשתי בח"ב מתשובו' מהריב"ל ולא מצאתי תשובה זו שהזכיר הרב אבל מצא' בח"ב סימן כ"ג שאלה ז"ל במלכו' פורטוגאל יש חק ומנהג שהאלמנה תזכה במחצית הנכסים שהניח הבעל בין שהכניסה הרבה או מעט בנדוניתה וכו' ומתו אותם היהודים באותה מלכות ואח"כ באה האלמנה והיורשים לטורקייא לחסות תחת כנפי השכינה אם זוכות אלו האלמנות במחצית הנכסים כמנהג אותו המקום אשר נשאו שמה. והשיב שזכתה האלמנה מחמת המנהג ואיברא דאלו לא הוה אלא תנאי שהתנו ביניהם הבעל והאשה בעת הנשואין לחלוק הנכסים בין האשה והיורשים ודאי דהוי פלוגתא דרבוואת' וכו' כמו שכת' שם משם הרמב"ם והרמב"ן והתוס' והראב"ד והרא"ש יע"ש וכיון דהוי פלוג' דרבוואתא הנכסים בחזקת יורשים קיימי ונדון דידן כל אפין שוין שזכתה האלמנה אפילו היו הנכסים ביד היורש' וכמו שכתב הרשב"א בתשוב' שאלה דהיכא דרבים הסכימו אפילו שאינם כל בני העיר אלא שהם כל בני האומנות שבאותה העיר הסכמתן קיימ' וכת' עוד מהריב"ל בשם מהרי"ק דס"ל דגם הרמב"ם ס"ל דהיכא שכל אומני העיר הסכימו להשתתף הסכמתן קיימת בלי שום קנין שכח הרבים יפה והביא ראיה נכונה לדבר יע"ש וכתב הוא עוד שם וכיון דכן הוא בנדון דידן מצד המנהג שנהגו שהנושא אשה בסתם דהיא חולקת הנכסים עם היורשים מלתא דפשיטא היא דאליבא דכ"ע דזכתה האלמנה במחצית הנכסים וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות אישות מנהגות רבות בנדוניא יש מקומות שנהגו בנדוניא וכו' ובכל הדברים האלה וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר. וכ"כ הריב"ש ס' שמ"ה וז"ל אם נהגו על דרך משל שהמלוה את חברו בעדים לא יהא נאמן לומר פרעתי וכו' הולכין אחר מנהגם אפילו דסתם מנהגם מבטל הלכ' המצריכה קנין ומשיכה וכן בענייני הנדוניא ותנאי' הרגילי' לעשות בה הולכין אחר המנהג ואפילו לא התנו עליו בני העיר ע"כ מכל הני יראה דבר ברור דאפילו היה המנהג הזה במקום אחד בארצותינו היה מבטל הלכה וכ"ש בהיותם המלכות נוהגים באותו מנהג והמנהג פשוט וקיים בכל המדינה והבעל מת באותו מלכות אשר שם חק ומשפט ואח"כ באה האלמנה והיורש' בטורקייא לחסו' תחת כנפי השכינה מלתא דפשיטא היא דלא מבעיא אם תפסה האלמנה במחצית הנכסים דאין מוציאין מידם אלא אפילו כל הנכסים ברשות היורשים מוציאין מידם ונותנין לאלמנה חלקה המגיעה לפי החק והמנהג מהמלכות וכבר בא מעשה לידי בכיוצא בזה פעמים רבות בשאלונקי וכן דנתי ומעולם לא שמעתי ולא ראיתי שום חולק בזה עכ"ל מהריב"ל ז"ל ומ"ש מוהריב"ל והבעל מת באותו מלכות ואח"כ באה האשה וכו' דמשמע דאי הוה שבאו הבעל ואשתו לטורקייא שיתבטל מהם חק ומנהג נשואיהם שקבלו עליהם בפרטוגאל וא"כ נשמע מינה דמנהג המקום לא מתקיים אלא א"כ נמצא המתחייב במקום ההוא בשעת גובייאנא הא ליתא כדמשמע מדברי הרב מתחלת' לסופם. אלא הטעם שכתב כן הוא דבההוא נדון דנשאו בגייות צריך להיות כן דלא שייך האי דינא אלא כשקרה כן שמת הבעל שם אז זכתה האלמנה דאם באו הבעל ואשתו לחסות תחת כנפי השכינה לא שייך דין זה דכשבאי' אנוסי הזמן למקום שיש בני ישראל איש ואשתו עושין ביניהם אישות מחדש קדושין ונשואין כדת משה וישראל ותנאים כמנהגי ישראל ולע"ד אלו משמע שיצאו מהמקו' אשר היו שמה לבא אל מקום ישראל לחסות תחת כנפי השכינה אפשר דפקע מנייהו כל הנהו חוקי ומנהגי דגייות וצ"ע וכעת אין פנאי הרי למדנו דהמנהג עיקר גדול הוא אפילו מנהג דנהגו מעצמן ואין לו עיקר בדין התורה ולא עוד אלא מבטל הלכה דדין התורה. כ"ש וק"ו מנהג זה דכתובת ב"ד דהוא סמוך על דאיכא כמה רבוואתא רבים ועצומים דס"ל דהאידנא נהגא כתובת ב"ד וז"ל הריב"ש ז"ל בסימן ק"ו ומה ששאלת על כתובת ב"ד אם ישאר לבן שום זכות בכתובת ב"ד אחר מיתת האב לגבות מהקרקע כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות אישות אחר שלא שמענו מעולם שיגבו אותה וגם לא פורש בכתובה כשאר תנאים והמ' משנ' כת' שיש מן הגאו' שכתב שאינה נוהגת כלל ושאלת להודיעך דעתי והכרעתי. תשובה אף אם התנאי ההוא כתוב בכתוב' אין חשש בזה דאע"פ שלא נכתב כמו שנכתב דמי כמו בתנאי המזונות לאחר מיתה שאין נכתב בכתובה אלא מזונות דמחיים וכן שאר תנאים ומשנה שלמה בפ' נערה לא כתב לה ב"ד וכו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד לא כתב לה בנן נוקבן וכו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד לא כתב לה את תהא יתבא בביתי וכו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד וכן שנו שם בתנאי לפדותה אבל מה שאמרו הגאונים שאינה נוהגת היום מטעם אחר אמרו ואני כותב לך מה שכתבתי בחדושי למסכת כתובות וזה לשוני ולענין כתובת ב"ד אם נוהגת בזמן הזה או לא מקצת הגאונים אמרו שאינה נוהגת ולא מגבי לה דטעמא תקינו רבנן כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו הלואי שיתן לבנו כבתו וכ"כ הרא"ה ז"ל: וז"ל מר חנינא גאון בר רב יהודה גאון ז"ל אביו של ר' שרירא גאון ז"ל וז"ל היום כמה שנים בטלה כתובת ב"ד בישיבתנו ואין אנו דנין בה אבל לרבי שרירא ורבינו האיי גאונים ז"ל נמצא שנוהגת היא שכן כתוב בחבור אדוננו הנשיא הרב הלברגלוני ז"ל ונשאל רב שרירא ורב האיי בנן של גאונים ז"ל אי נהגא כתובת ב"ד האידנא אי לא משום דאשתכח לרב נטרונאי ז"ל דאורי דלא נהגא האידנא משום דלא בקיאי בשומא טפי ולא מתוקמא שומא דידהו על מותר דינר והשיבו ודאי היכא דלא מוכח' מלתא דנכסי אי אית בהו מותר דינר אי לא והדעת טועה בהן לא חזי למיהב כתובת ב"ד דצריכא שומא תריצא בב"ד דתנ' אלא שמין הנכסים בב"ד אבל ודאי