מהר"ף מג

מה שכתב לי ואני בעניי לא יכולתי לעמוד על דעתיה דמר דמה ענין דירת הבנים בתר מיתת אביהם במקום שנהגו בכתובת ב"ד ובמקום שלא נהגו דלע"ד נראה דחייו' כתובת ב"ד תלוי במקום הנשואין דהנושא אשה במקום דנהגא כתובת ב"ד והוא מאותו מקום חל עליה חייוב כתובת ב"ד שכל הנושא אשה על דעת מנהג מקומו הוא נושא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות אישות וז"ל מנהגות רבות יש בנדוניא וכו' הנושא סתם כותב ונותן כמנהג המדינה וכן היא שפסקה להכניס נותנת כמנהג המדינה וכו' וכל הדברים האלו וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר גדול הוא ועל פיו דנין והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינה ע"כ ואם אחר שנשא הלך לו ודר במקום דלא נהגא למה יופקע ממנו חובת מקומו שכבר נתחייב בו ואם הוא ממקום דלא נהגא כתובת ב"ד ונשא שם אשה לא חל עליה חייוב כתובת ב"ד ואעפ"י שהלך ודר במקום דנהגא ראיה לזה תנן בפרק נערה שנתפתתה לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מגר אלמנותיך חייב שהוא תנאי ב"ד כך היו כותבים אנשי ירושלים אנשי גליל היו כותבים כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבים עד שירצו היורשים ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשים נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה ובגמ' אתמר רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל: בבל וכל פרוודהא נהגו כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ההיא בת מחוזא דהות נסיבא לנהרדעא אתו לקמיה דרבי נחמן שמעא לקלה דבת מחוזא היא אמר להו בבל וכל פרוודהא נהגו כרב אמרו ליה והא לנהרדעא נסיבת אמר להו נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ע"כ מכאן למדין דחייוב תנאי הכתובה תלוי במנהג: וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תרס"ב וז"ל תשובה אם על דעת לדור במקום שנשא כנסה ע"ד תנאי אותו מקום נשאה ואפילו דרכו לכתוב שם בכל המנהג והתנאי וזה לא כתב שפלוני בפירוש התנה כך שכל הכותב והנושא והמקבל שדה ושאר דברים כיוצא באלו ע"ד מנהג המקום הוא כותב וזהו שכן דרשו חז"ל לשון הדיוט כלומ' עניינים והנהגות שנהגו ההדיוטות מעצמן שתקנו להם חכמים ואף שהם לא תקנום בהסכמה והם כל אותן שאמרו בב"מ פרק המקבל והם כתקנות הקבועות שתקנו חכמים ובירושלמי פ' נערה שנתפתת' עם תנאים שתקנו בכתובו' לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה לא כתב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך לא כתב לה ב"ד דבכולן אע"פ שלא כתב כמו שכתב אבל אם דעתן לדור במקום שדעתם לקבוע שם או מן הסתם כמנהג מקומו שיכול להוציאה מעירה לעירו ואפי' ממדינה למדינ' אחרת כגון מיהודה לגליל ומגליל ליהודה כל זמן שהוא מגליל והיא מיהודה או הוא מיהודה והיא מגליל כדאיתא בתוספתא וכיון שכן הרי הוא נושא לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם עכ"ל הרי למדנו שהנושא אשה על דעת תנאי מקומו הוא נושאה ומתחייב לה ולבניה ולבנות' בכל תנאי מנהג מקומו דהא הרשב"א ז"ל כייל כל תנאי כתובה ובחדא מחתא מחתינהו ועל כולן כתב הנושא אשה לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם שאע"פ שנשאה במקום דלא נהוג תנאי מקומו אפילו הכי מתחייב מן הסתם בכל תנאי מנהג מקומו שדעתו להוציאה שם. וכיון שכן הדברים ק"ו דהיכא שנשאה במקומו ונתחייב בתנאי מקומו ודאי שקמו עליו קיום גמור ולא פקע מניה לעולם אפילו שיצא ממקומו ודר במקום דלא נהוג תנאי מקומו וכיון שכן הרב יצחק פירירא זה שארץ מולדתו היא ליוורנו ונשא אשה משם הדין נותן שמן הסתם נתחי' לה בכל תנאי ליוורנו והואיל ושם נוהגין בכתובת ב"ד הרי זה חייב נכסיו לכתובת ב"ד דיהוו לה מניה ואע"פ שיצא משם אח"כ וקבע דירתו במקום דלא נהוג כתובת ב"ד לא מפני כך פקע חייובי' דמה טעם יופקע חייוביה ולא דמי להא דתנן נשא אשה בא"י וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י דהתם לאו טעמא משום דאזלי' בתר גובייאנ' דהא בגמרא מקשו הא גופא קשיא קתני נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י אלמא בתר שעבוד' אזלינן אימא סיפא נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י אלמא בתר גוביינא, אזלינן אמר רבא מקולי כתובה שנו כאן הרי דטעמא דנשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י שנותן לה ממעות א"י הוא משום קולי כתובה כמו שהקלו בכתובה בדברים הרבה הקלו ג"כ דכשכתב בכתובה בעיק' כתובה ותוספת מעות סתם ולא פירש דאינה גובה אלא בפחות שבמטבעות שאם נשאה במקו' א' וגרשה במקו' אחר אם היו מעות מקו' הנשוא' יפים ממעות מקום הגירושין נותן לה ממעות מקום הגירושין ואם היו מעות מקום הגירושין יפים ממעות מקום הנישוא' נותן לה ממעות מקום הנשואין לענין זה דוקא הוא דאמרינן הקלו בכתובה וכיון שכן מנלן לומר שנפקיע תנאי הכתובה לחלוטין ועוד דלא מקולי כתובה אלא בעיקר ותוספת אבל בנדוניא לית בה קולא אלא הרי היא כחוב דעלמא וכיון שכן אית ליה למר בהא דכתובת ב"ד מקולי כתובה הוא דוקא בעיקר ותוספת והנה מצאתי למהרימ"ט ז"ל בטור א"ה סי' מ"ח שנשאל על איש ואשתו שהיו בויניציא וכותבים שם בכתובה אם ימות הבעל בלי זרע שתגבה כל סכי כתובתה אמנם אם יהיה לה ממנו זרע אז הבחירה ביד הזרע ההוא או ביד האפוטרופו' לתת לה כתובתה או לחלוק עמה לחצאין נכסי עזבון אביהם ואחר הנישואין באו האיש ואשתו פה בליוגראדו ולימים מת הבעל ותובעת האלמנה כתובתה משלם כמנהג העיר בליוגראדו אע"פ שיש לה בנים ממנו והאפוטרופוס טוען דבתר מקום הכתובה אזלינן שהרשות ביד האפוטרופו' לחלוק עמה לחצאין והשיב הרב שודאי הדין דין אמת ברור שכל שהתנה עליה שלא יהא לה שעבוד על חצי הנכסים אלא א"כ רצו היורשים הכל לפי תנאם ולא מפני שנעקרו ממקומם יעקר התנאי ממקומו וקולי כתובה ומעות א"י ומעות קפוטקיא כלפי לייא שאפי' אם הם באותה העיר עצמה חזרו ותקנו בענין אחר לא מהני תקנתם אלא מכאן ולהבא דאלו מה שזכה בשעת הנשואין לא הופקע זכותו אח"כ יע"ש גם כתב שם וז"ל אלא שיש לעמוד על תשובת הרב מהר"י ן' לב בח"ב על איש מאנדריא שנשא אשה בקוסטנטי' והלכו האיש