מהר"ף מב

ומה שהקשו מפ' אע"פ שאמרו תוספת כתוב' ככתוב' גם לענין כתובת ב"ד זה לא הוא אדעתאי והיא קושיא עצומה לא מצאתי לה תירוץ ומ"ש מר דאין רמז בבית יוסף מזה דכתב מרן בש"ע די"א דלא גביא תוספת בכתו' ב"ד. גם זה עמדתי עליו דכיון דסברא זו דאין התוספת בכלל לא מצינו מי שאמרה איך העלה אותה מרן על שלחנו הטהור ותירצתי דמרן הר"י קארו ז"ל ס"ל דהיא סברת הרמב"ם ז"ל שכתב בריש פי"ט ז"ל מתנאי הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשים כתובת אמם ונדוניא שהכניסה בתורת נכסי צ"ב ע"כ והוא הלשון בעצמו שכתוב בשלחן ערוך תיבה בתיבה וס"ל למרן הריק"א דמ"ש הרמב"ם כתובת אמם הוא על מנה מאתים דוקא ונמשך בזה אחר לשון רבינו בעהט"ו ז"ל שכתב בריש סי' קי"א וז"ל תנאי כתובה שיהיו בניה זכרים יורשים כתובת אמם ונדוניתה שהכניסה בתורת נצ"ב ותוספת שהוסיף לה בעלה ע"כ שזה הלשון מוכח שהכתובה הוא על מנה מאתים דוקא ולפיכך הבין מרן דמה שכתב הרמב"ם בנים הזכרים יורשים כתובת אמם ונדוניתה האי כתובת אמם שכתב הרמב"ם הוא על מנה מאתים דוקא ואין התוספת בכלל דאם איתא דגם התוספת בכלל היה לו לפרש ולכתוב כמו שכתב הטור ולפיכך פסק סברת הרמב"ם עיקר והעלה לשונו בסתם וסברת הטור העלה אותה בלשון י"א זה היה נ"ל לתרץ אבל כד עייננ' שפיר אשכח' האי סברא פריכא היא שהרי הרמב"ם בפי"ו מהלכו' אישו' כתב וז"ל הנכסים שמכנסת האשה לבעלה וכו' אע"פ שהם נכתבים בשטר הכתובה אין נקראין כתובה אלא נדוניא שמם וכו' ואין נקראין כתובה אלא עיקר כתו' שהוא מנה או מאתים עם התוס' בלבד ע"כ ובפי' ביאר עוד וכתב כל מקום שנא' בו כתוב' סתם הוא העיקר והתוס' כאח' ע"כ הרי הרמב"ם הודיע לנו שהתוס' נכלל בשם כתובה וכיון שכן מסתבר' דמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' י"ט שיהיו בניה הזכרים יורשין כתובת אמם היינו מנה או מאתים עם התוספת וכסברת רבינו בעל הטורים ז"ל וזה נ"ל פשוט ובזה לא משוינן להרמב"ם פליג על רבינו בעהט"ו ועוד דקשיא ליה ההיא דרי' פ' אע"פ תנאי כתובה ככתובה דמי נפקא מינה למוכרת ולמוחלת וכו' ולכתובת בנין דכרין ע"כ ומרן הר"י קארו ז"ל ודאי אישתמיטתיה ההיא דהרמב"ם בפי"ו מהל' אישות וגם נמשך אחר דברי רבינו בעהט"ו ז"ל וכן הוא האמת זכותייהו יסייען: סימן יח מעשה כשנפטר הנכבד המנוח הר' יצחק פירירא נ"ע הניח אחריו בן מאשתו ראשונה שנשא בליוורנו יע"א שהיא ארץ מולדתו והניח מאשתו השניה שנשא פה נא אמון אלמנה ועמה בן קטן ושתי בנות קטנות והבן שהניח מאשתו הראשונה שנשא בליוורנו תבע כתובת אמו מדין כתובת בנין דכרין ועל זה נסתפקתי אי נהגא כתובת ב"ד בליוורנו ושלחתי לליוורנו להר' מארי דאתרא ה"ר כמהר"ר שמואל קוסטא שיודיענו אי נהגא כתובת ב"ד בליוורנו וזה לשון תשובתו ששלח לי להפקת רצון הרב החתום לעיל באתי על החתום להעיד על דבר אמת וצדק איך פה ליוורנו יע"א נוהגין כתובת ב"ד כפי סברת מוהר"י קארו ז"ל והרבה פעמים דנו רבותי הלכה למעשה ואחר עקבותיהם הלכתי ודנתי פעם ושתים עם הסכמת חבירי ולכך חתמתי שמי הצעיר שמואל קוסטא עכ"ל ואני נסתפקתי בדברי הרב הר"ש קוסטא נר"ו והוא זה הנה הרב הנז' הודיע לנו שנוהגים בליוורנו כתובת ב"ד כפי סברת מרן מוהר"י קארו ז"ל ועדין לא הרוה צמאוננו וצריכין אנו למודעי שבאבן העזר סי' קי"א סעיף א' כתב רבינו מתנאי הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשים כתובת אמן ונדוניתה שהכניסה לו בתורת נכסי צ"ב וי"א שאפילו התוספת בכלל ע"כ הרי כאן הדין במחלוקת וכפי הכלל שבידינו שהסברא שמביא רבינו בראשונה בסתם ואח"כ כותב וי"א שתופס עיקר הסברא הראשונה הסתמית א"כ הכא נקיט רבינו הלכה דאינם יורשים אלא מנה ומאתים והנדוניא ובסעיף י"ד כתב י"א דוקא במקרקעי שיש שם קרקע כדי שתי הכתובות נהגא כתובת בנין דכרין אבל אם אין שם אלא מטלטלי לא ויש מי שאומר דהאידנא דכתבינן בכתוב' דילן מטלטלי אגב מקרקעי גם כתובת ב"ד נגבית מן המטלטלין דתנאי כתובה ככתובה עכ"ל הנה כאן כתב סברא ראשונה י"א דוקא במקרקעי ובסברא שנית כתב ויש מי שאומר משמע דסברא שניה היא סברת יחיד משמע ודאי דמרן נקיט הלכה כרבים נמצא לפי פסק מרן הריק"א ז"ל אין כתובת ב"ד נהגא אלא במנה מאתים ונדוניא ובמקרקעי דוקא ולפי זה אין כתובת ב"ד נגבית לכל אלא לעשירים בעלי הקרקעות והמה מעט מזער וכל כי הא הוה ליה להרב מארי דאתרא דעיר ליוורנו לפרש ולא לסתום ומדסתם משמע דנהגא בליוורנו להידיא לכל אדם ואין הפרש בין בעלי הקרקעות לאינם בעלי קרקעות והדברים האלה שלחתי למרנא ורבנא הרב המופלא כמוהר"ר דוד גרשון נר"ו וז"ל תשובתו יש מקומות דגם האידנא נהיגי כתובת ב"ד ויש מקומ' דלא נהיגי האיד' כתו' ב"ד ונהרא נהר' ופשטיה ומקו' שאין נוהגין כתובת ב"ד אשכנז ואגפיה כמו שכתבו הר' בעל המפרשים והלבוש ז"ל וכמו כן במצרים וסביבותיה לא נהגא כתובת ב"ד כמו שכתב הריק"ש ז"ל בהגהותיו ויש מקומות דגם האידנא נוהגין כתובת ב"ד כגון ליגורנא כמו שכתב מארי דאתרא אשר שם וכת"ל זה אם בן הראשונה שמתה בחיי בעלה ובן השניה שנשארה אחר בעלה היא ובנה היו דרים בליגורנא היה להם לנהוג כמנהג מקומם והיה לבן הראשונה לקחת כתובת ב"ד ואם היו שניהם דרים בנא אמון אין לבן הראשונה כתוב' ב"ד כמנהג מקומם אבל השתא דבן הראשונה דר בליגורנא ובן השניה דר בנא אמון איכא לאסתפוקי אי אזלינן בתר מקום בן הראשונה שהוא בליגורנא יטול כתובת ב"ד או אזלינן בתר מקום דירת בן השניה שהוא בנא אמון ולא יטול בן הראשונה כתובת ב"ד ונלע"ד דכיון דבן השניה בא מכח ירושה שהיא מדאורייתא ובן הראשונה בא מכח תקנה דרבנן הוה ליה בן השניה מוחזק כיון דהוא יורש דאורייתא לגבי בן הראשונה דהוי תקנתא דרבנן ואנן קיימא לן בעלמא דירושה דין מוחזק יש לה ואוקי ממונא אחזקתיה שהוא מוחזק בהם מן התורה עכ"ל מרנא נר"ו וזאת היתה תשובתי אליו על