מהר"ף מא

לתבוע אות' מגבין לו ע"פ דין התלמוד גם כתוב בטור א"ה סימן קי"א שריצב"א ורבי שמשון כתבו שנוהג' גם במטלטלין אחר שתקנו הגאונים שכתובה נגבית מהמטלטלין ה"ה נמי כתו' ב"ד. והרמ"ה ז"ל ורבי יונה כתבו דודאי נוהגת בזמן הזה שאין לבטל תקנת חכמים אבל ממקרקעי דוקא ולא ממטלטלי וכו' ולזה הסכים הרא"ש וכן דעת הרמב"ם ז"ל אבל נראה שעתה שכותבים בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי והיא נגבית מהמטלטל' מן הדין בזולת תקנת הגאונים גם כתוב' ב"ד נגבית מהמטלטלי' דתנאי כתובה ככתוב' אלא שאינ' גובה מהמשועבדין משום דירתון תנן עכ"ל הריב"ש ז"ל. הרי מצאנו רבים גדולים ועצומים דס"ל דכתו' ב"ד נהגא נמי האידנא ואפילו מהמטלטלי וכיון שכן מקומות שנהגו בכתובת ב"ד על פי סברת רבותינו דס"ל הכי נהגו וכיון שכן לא בלבד יחשב להם כמנהג בעלמא אלא הרי הוא להם כגופה של תורת כתו' ב"ד כדעיקר התקנה כיון דמנהגם סמוך ע"פ סברת רבני התורה ואפי' ע"פ סברת יחיד רב בתורה וכמו שכתב הרשב"א בתשו' סימן רנ"ג שנשאל היאך הלכ' למעש' בדברי' שהם במחלוק' בין חכמי הפוסקי' שזה מתי' וזה אוסר והשיב ז"ל עיק' דברי' אלו יש בהן חילוקי' שאין כל הפוסקים והחכמי' שוין ולא כל המקומות שוין מן הדין כיצד שורת הדין אם שנ' הפוסקים בא' זה אוסר וזה מתיר אם נודע הא' גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכים אחריו בין להקל ובין להחמיר היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם בשל תור' הולכי' אחר המחמיר דה"ל כספיקא דאורייתא ובשל סופרים הולכים אחר המקל וכו' אבל אם היה רב א' במקומם ולמדם הם הולכים אחר דבריו זהו חלוקת א"י ובבל בתרבא דאיתרא דאלו אוסרין ואלו מתיר' ואוכלין ואוכל בחשאי אפילו בבבל אם דעתו לחזור ואפי' שהוא חלב דאורייתא לדברי בני בבל והנה במקומו של רבי אליעזר כורתי' עצים לעשות אזמל ולא מיחו בידם חכמים לפי שהם עושים כדברי רבם ובפרק כל הבשר אמר' לוי איקלע לבי יוסף רישבא איתיאו ליה ריש' דטוסא בחלבא ולא אכל ולא אמר להו ולא מידי כי את' לקמי', דרב אמ"ל אמאי לא תשמתינהו אמ"ל אתרי' דרבי יהודה בן בתי' הוה ואמינא דלמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא בש' עוף שאין לו חלב וכן רבי' ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ הלכות הריא"ף ז"ל ובמקום שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ חבו' הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם ע"כ וכ"כ הר"ן ז"ל בפ' מקום שנהגו ובתשו' סימן מ"ח הא למדנו שמקום שנהגו ע"פ סברת א' מגדולי הפוסקים אפילו היה יחיד בסברתו וכ"ע פליגי עליה ואפילו באסור חמור של תורה ולקולא הרי הוא להם כגופה של תורה שהרי הראיה שהביאו ממקומו של רבי אליעזר שהיו כורתים עצים בשבת החמורה לעשות פחמים לעשות אזמל למול בו מכרחת הכרח גמור שהרי חכמים כולם פליגי עליה וסברי דלא כוותיה ואפילו הכי לא מיחו בידם חכמים. עוד ראיה מבעל הריב בעצמו לנ"ד כמו שכתבנו ולא בדדמי אלא הם הם ממש הנה רבינו הגדול רבן של כל ישראל זכותיה יסייען מהר"י קארו זצ"ל בא"ה סוף סי' קי"א הביא תשובת הרשב"א ז"ל שברור ומפורש בדברי התשובה דס"ל להרשב"א ז"ל בענין כתוב' ב"ד כהרמב"ם ז"ל דלא דנין בה האידנא אלא כדין התלמוד דלא גביא אלא ממקרקעי ולא ממטלטלי ובסוף התשובה כתב ז"ל ומ"מ אני רואה שפשט המנהג ביניכם לפי מ"ש רבינו הגדול מוהר"מ ז"ל לגבות אותה גם עכשיו ואפי' מהמטלט' וכל כיוצא בדברים אלו הכל הולך אחר המנהג שזה בדרישת לשון הדיוט שאמרו בפרק המקבל עכ"ל הרי נתבאר לנו ביאור ברור בנ"ד דאפילו מאן דס"ל דלא נהגא האידנא כתוב' ב"ד במקום שנהגו בה ליכא מאן דפליג דהא הרשב"א ז"ל שהוא ס"ל דלא נהגא האידנא אלא במקרקעי הורה לנוהגין בה גם במטלטלי שילכו אחר המנהג ומעתה מה שכתב מהרשב"ם ז"ל בסימן קנ"א די לנו לקיים תקנת כתו' ב"ד בקרקע כאשר כן היה יסודה אמנם לא במטלטלין ע"כ פשוט הוא דלא הורה כן אלא במקום שאין בו מנהג פשוט להגבות ממטלטלי אבל במקום שפשט בו המנהג להגבותה מן המטלטלים לא אמר הרב וזה פשוט ומוכרח לאומרו תדע עוד שהרי הרשד"ם ז"ל הביא תשובה וכת' ולדעתי היא מהרשב"א וזה לשונה ומה ששאלת אם כתוב' ב"ד נוהגת במקומנו אם לא דע שאין לנו מנהג קבוע על זה ולכן אין כח בשום אחד לבטל תקנת חכמים וכבר פסקתי לכמה אנשי' שאלוני על זה שינהגו כפי תקנת חכמים ונעשו כמה מעשים על פי. ומכיון שלא מצאנו מנהג ירושתה פשוט בכל המקומות לא דנתי לגבותה אלא מן הקרק' כפי דין התלמוד לא מן המטלטלין כפי תקנת הגאונים כדכתב הרמב"ם ע"כ. ומדברי הרשד"ם ז"ל נראה שהביא תשובה זו דהרשב"א סייעתא לדבריו ודברי תשובה זו מורים בהידיא דהולכין בכתובת ב"ד אחר המנהג הפשוט לגבות' אפילו מן המטלטלין ואם איתא דדברי הרשד"ם שכתב דאין לגבותה אלא מן הקרקע הוא בכל מקום ולא מהני בה מנהג לא הוה שתיק מלברר זאת אלא ודאי קושטא דמלתא כדאמרן ולע"ד ברור הוא אין צריך להאריך יעיין מר במ' שכתבנו וינוח לו מאי דקשיא ליה בנדון דידן ומאי דקשיא ליה למר לא שייך אלא על מקום שלא פשט בו מנהג ובודאי דיש לעורר על זה במה כחה דתקנה שתתקיים כנגד דין התורה אעפ"י שיש בה פקפוק וכעת אין לי פנאי שזה תלוי בדרך אחרת לע"ד ובזמן הרב מרנא כמוהר"ה רפואה שלם ז"ל זה כמו מ' שנה כתבתי פסק על זה במצות מורי ורבי וחתמו בו כל גאוני מצרים ז"ל וכעת לא נמצא בידי ואין לי פנאי אם יעזרני ה' אעמוד על הדבר ואשלחנו למר ומה שכתב מר שהקשו על מרן איך יתכן דאיכא מאן דסבר שאין התוספ' בכלל כתוב' ב"ד והלא תלמוד ערוך הוא גם אני כשעיינתי בגמרא על נדון דידן דכתוב' ב"ד הוקשה לי על זה מפ' נערה שנתפתתה ותירצתי דמה שאמרו בגמרא דבעל לא לירות בעלי סברא זו מפרשי לה על מנה מאתים דהיא עיקר כתובה דנהגא בכל הנשים אבל בתוספ' דלא נהוג אלא במיעוטא שכן נראה מהתלמוד דבזמנם היה כן ומכל שכן דבזמן אנשי כנסת הגדולה שהיו ישראל בתכלית העניות לא תקון בדבר שלא היה מצוי ברוב ישראל זה היה נראה לי לתרץ על מה דקשיא מפ' נערה.