מהר"ף מ

התוס' כל זמן שהיתומים קטנים קיימים והשיב הרב איבר' דתנ' נשא אשה בא"י וכו' עד מקולי כתובה שנו כאן והתוספת מקולי הוא ולכאורא היה נראה דתוספ' בתר גוביאנא אזלינן ומה שיש להסתפק לפי שכתו' בכתוב' שאם יפטר הבעל תגב' הנדוניא והתוס' שאפילו היתה נשואה באנדרי' הרי הוציאה עצמה מן הכלל והאריך הרימ"ט לדקדק בדברי הריב"ל יע"ש וכתב שמדברי הריב"ל נראה שדעתו מכרעת שתגבה שלא אמרו מקולי כתובה לעקו' את כל הגוף אלא שתגבה מן הפחות שבמטבעות ע"כ ואני חפשתי בח"ב מתשו' הריב"ל ז"ל ולא מצאתי תשובה זו אבל מצאתי בח"ב סימן כ"ג שאלה במלכו' פורטוגאל יש חק ומנהג שהאלמנה תזכה במחיצת הנכסים שהניח הבעל בין שהכניסה הרבה בין שהכניסה מעט בנדוניתה וכו' ומתו אותם היהודים באותו מלכות ואח"כ באים האלמ' והיורשים לטורקיי' לחסות תחת כנפי השכינה אם זוכות אלו האלמנות במחצית הנכסים דמנהג אותו המקום אשר נשאו שם והשיב שזכתה האלמנה מחמת המנהג ואיברא דאלו לא הוה אלא תנאי שתקנו ביניהם הבעל והאשה בעת הנישואין לחלוק הנכסים בין האשה ובין היורשים ודאי דהוי פלוגתא דרבוותא כמו שכת' שם פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והתוס' והרא"ש יע"ש ונדון דידן כל אנפי שוין שזכתה האלמנה אפילו היו הנכסים ביד היורשים וכמו שכתב הרשב"א בתשו' שאלה דהיכא דרבים הסכימו אפי' שאינם כל בני העיר אלא שהם כל בני האומנות שבאותה העיר הסכמתן קיימת וכתב עוד מהריב"ל בשם מהרי"ק ז"ל דס"ל דגם הרמב"ם ס"ל דהיכא שכל אומני העיר הסכימו להשתתף הסכמתן קיימת שכח הרבים יפה והביא ראיה לדבר יע"ש וכתב עוד מהריב"ל וכיון דכן הוא בנ"ד מצד המנהג שנהגו שהנושא אשה בסתם דהיא חולקת הנכסים עם היורשים מלתא דפשיטא היא דכ"ע דזכתה האלמנה במחצית הנכסים וכ"כ הרמב"ם בפכ"ג מהלכות אישות וז"ל מנהגות רבות יש בנדוני' וכו' ובכל הדברים האלה וכיוצא בהם מנהג המדינה עיק' וכ"כ הריב"ש סי' שמ"ה וז"ל אם נהגו וכו' יע"ש מכל הני יראה דבר ברור דאפילו היה המנהג הזה במקום אחד בארצותינו היה מבטל הלכה וכ"ש בהיות המלכות נוהגים באותו מנהג והמנהג הוא פשוט וקיים בכל המדינה והבעל מת באותו מלכות אשר שם חק ומשפט ואח"כ באה האלמנה והיורשי' בטורקיי' לחסות תחת כנפי השכינה מלתא דפשיטא הי' דלא מבעיא אם תפסה האלמנה במחצית הנכסים דאין מוציאין מידה אלא אפילו היו כל הנכסים ברשות היורשי' מוציאין מידם ונותני' לאלמנה חלק' המגיעה לפי החק והמנהג ההוא מהמלכות וכבר בא מעש' לידי בכיוצא בזה פעמים רבות בשאלוניקי וכן דנתי ומעולם לא שמעתי ולא ראיתי שום חולק בזה עכ"ל מהריב"ל ז"ל ומ"ש הר' והבעל מת באותו המלכות ואח"כ באה האשה דמשמע דאי הוה שבאו הבעל ואשתו לטורקייא שיתבטל מהם מנהג נישואיהם שקבלו עליהם בפורטוג' וא"כ נשמע מינה דמנהג לא מתקיים אא"כ היו במקו' המנהג בשעת גובייאנ'. הא ליתא אלא הטעם שכתב כן דבההוא נדון שנשאו בגיות צריך להיות כן דלא שייך האי דינא אלא כשקרה כן שמת הבעל שם אז זכתה האשה דאם באו הבעל ואשתו לחסות תחת כנפי השכינה לא שייך זה דכשבאים למקום שיש בו ישראל עושים מחדש קדושין ונשואין כדת משה וישראל ותנאי' כמנהגי ישראל הרי למדנו דהמנהג עיקר גדול הוא ואפי' מנהג שנהגו מעצמן ואין לו עיקר בדין התורה כ"ש וק"ו במנהג זה דכתוב' ב"ד דהוא סמוך על הדין אליבא דכמה רבוואתא גדולים ועצומים דס"ל דגם האידנא נהגא כתו' ב"ד מדינא כמבו' בא"ה סימן קי"א ובהריב"ש סי' ק"ו וז"ל ומה ששאלת בכתו' ב"ד אם ישאר לבן שום זכות בכתו' ב"ד אחר מיתת האב לגבות ממקרקעי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות אישות אחר שלא שמענו מעולם שיגבו אות' וגם לא פורש בכתוב' כשאר התנאים והמגיד משנה כתב שיש מן הגאוני' שכתבו שאינה נוהגת כלל ושאלת להודיעך דעתי והכרעתי. תשובה אף אם אין התנאי כתוב בכתובה אין חשש בזה דאע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי כתנאי המזונות לאחר מית' שאינו נכתב בכתובה אלא מזונות דמחיים וכן שאר תנאים ומשנה שלימה בפרק נערה שנתפתת לא כתב לה וכו' אבל מה שאמרו הגאונים שאינה נוהגת היום מטעם אחר אמרו ואני אכתוב לך מה שכתבתי בחדושי למסכת כתובות וזה לשוני ולענין כתו' ב"ד אם נוהגת בזמן הזה אם לא מקצת הגאונים אמרו שאינה נוהגת ולא מגבינן לה דטעמא תקינו רבנן כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו הלואי שיתן לבנו כבתו וכ"כ הרא"ה ז"ל וז"ל מר חנינא גאו' בר' ר' יהודה גאו' אביו של רבי שרירא גאון ז"ל היום כמה שנים בטלה כתו' ב"ד בישיבתנו ואין אנו דנין בה אבל לרבי שרירא גאון ורבינו האיי גאוני' ז"ל נמצא שנוהגת היא שכן כתו' בחבור אדוננו הנשיא הרב אלברגלוני ז"ל ונשאל רבי שרירא גאון ורבינו האיי גאון ז"ל אי נהגא כתו' ב"ד האידנא אי לא משום דאשתכח לרבי נטרונאי ז"ל דאורי דלא נהגא האידנא משום דלא בקיאי בשומא טפי ולא מתוקמא שומא על מות' דינר והשיבו ודאי היכא דלא מוכח' מלתא דנכסי אי אית בהו מות' דינר אי לא והדעת טוע' בהן לא חזי למיהב כתו' ב"ד דצריכ' שומא תריצה בב"ד דתנ' אלא שמין את הנכסי' בב"ד אבל ודאי היכא דמוכח' מלתא ואין הדעת טועה ודבר ברור הוא דאיכא נכסין שיעו' שתי כתובות ומות' דינר מגבי' כתו' ב"ד ולא ממנעינן והכי עבידן וכן הביא מר רב דוסא גאון דברי רבי האיי גאון שכתב מפני מה לא נהג' כתו' ב"ד ואיך יבטלוה רבנן וכו' ובסוף דבריו אלה כתב וחס ושלם שתיעק' כתו' ב"ד ויש בה תקנה גדולה וכו' ואלו בא אדם לפנינו ותבע בה היינו מגבי' אות' ע"כ וכן העלה מר רבי דוסא הנז' וכן הנגי' רבי שמואל הלוי ז"ל וגם הריא"ף ז"ל שרגיל בכל מקום להביא תקנת הגאונים הביא כאן ובפרק נערה כל דיני כתו' ב"ד האמורים במשנה ובגמרא ולא הזכיר שתקנו הגאונים שום דבר כנגד זה וכן הרמב"ם ז"ל והר"י ן' גיאת ז"ל ג"כ כתבו שנוהגת בזמן הזה ע"כ לשון החידושין שלי ונ' שאחר שרוב כתבו והשיבו הלכה למעשה שהי' נגבי' והריא"ף והרמב"ם ז"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל לא הזכירו כלל תקנת שום גאון כנגדה כבר נראה שלא חשו לדברי אותם גאונים שאמרו שלא לגבות' ולכן אם יבא אדם