מהר"ף לט

תשובה האי דינא דכתו' ב"ד פלוגת' דרבוות' דקמאי ובתראי יש מן הגאונים דסברי דהאידנא לא נהגא כתוב' ב"ד דטעמא דתקינו רבנן כתוב' ב"ד הוא כדי שיקפוץ האדם ויתן לבתו כבנו והאידנא הלואי שיתן לבנו כבתו. ויש מהגאונים דסברי דהאידנא לא נהגא כתוב' ב"ד מטעמ' משום דלא בקיאי בשומא טפי ולא מתוקמא שומא דידהו על מות' דינר ויש מהגאונים שכתבו לא יכילנא לבטולי תקנתא דרבנן וכן הוא פלוגת' דפוסקים בתראי כמבוא' בית יוסף א"ה סימן קי"א יש מקומות דנקטו כמאן דאמר דגם האידנא נהגא כתוב' ב"ד ויש מקומות דנקטי כמאן דאמר האידנא לא נהגא ונהרא נהרא ופשטיה. ולענין שאלתך אי אזלינן בתר אתרא דמית תמן או לא. נראה לע"ד פשוט דחיוב כתוב' ב"ד תלי במקו' הנישואין דהנושא אשה במקום דנהגא כתוב' ב"ד והוא משם חל עליה חיוב כתוב' ב"ד שכל הנושא אשה על דעת מנהג מקומו הוא נושא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות אישות וז"ל מנהגות רבות יש בנדוניא וכו' והנוש' סתם כות' ונותן כמנהג המדינה וכן היא שפסקה להכניס נותנת כמנהג המדינה וכו' וכל הדברים האלו וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר גדול הוא ועל פיו דנין ע"כ. וכיון שכן מסתברא דמי שנשא אשה במקום שנהגא כתוב' ב"ד נתחייב בכתו' ב"ד וכיון שנתחייב אע"פ שעיקר דירתו משם והלך למקום דלא נהגא ומת שם לא פקע מניה החיוב ראיה לזה תנן בפרק נער' שנתפ' לא כתב לה את תהא יתב' בביתי חייב שהוא תנאי ב"ד כך היו כותבי' אנשי ירושל' אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירוש' אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשי' ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשי' נותנים לה כתובת' ופוטרין אותה ובגמרא אתמ' רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ההיא בת מחוז' דהוה נסיבא לנהרדעא אתו לקמיה דרבי נחמן שמעא לקלא דבת מחוזא היא אמר להו בבל וכל פרוודהא נהוג כרב אמרו ליה והא לנהרדעא נסיבת אמר להו אי הכי נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ע"כ מכאן ראיה דחיוב תנאי כתובה תלי במקום דנהוג. וכ"כ הרשב"א בתשו' סימן תרס"ב וז"ל תשובה אם על דעת לדור במקום שנשא כנסה ע"ד אותו מקום נשאה אפילו דרכו לכתוב שם בכל המנהג והתנאי וזה לא כת' שפלוני בפירוש התנה כך שכל הכותב והנוש' והמקבל שדה ושאר דברים כיוצא באלו ע"ד מנהג המקום הוא כותב וזהו שכן דרשו חז"ל לשון הדיוט כלומר עניינים והנהגות שנהגו ההדיוטות מעצמן שתקנו להם חכמים ואף שאם לא תקנום בהסכמה והם כל אותם שאמרו בבבא מציעא בריש פרק המקבל והם כתקנות הקבועות שתקנו חכמים ובירוש' בפרק נערה שנתפתת' עם תנאים שתקנו בכתובה לא כתב כתובת בתולה גובה ק"ק ואלמנ' ק' לא כתב לה כל נכסים אחראים לכתובתי' לא כתב לה בנין דכרין דבכולן אע"פ שלא כתב כמי שכת' אבל אם דעתן לדור במקום שדעתם לקבוע שם או מן הסתם כמנהג מקומו שיכול להוציאה מעירה לעירו ואפי' ממדינה למדינה אחרת כגון מיהודה לגליל ומגליל ליהודה כל זמן שהוא מגליל והיא מיהודה או הוא מיהודה והיא מגליל כדאיתא' בתוספת' וכיון שכן הרי הוא נושא לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם עכ"ל הא למדנו שהנוש' אשה ע"ד תנאי מקומו הוא נושאה ומתחייב לה ולבניה ולבנותיה בכל חיובי מנהגי מקומו דהא הרשב"א כייל כל תנאי כתובה ובחדא מחתא מחתינהו ועל כולן כתב הנוש' אשה לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם שאע"פ שנשאה במקום דלא נהגו תנאי מקומו אפילו הכי הרי זה מתחייב כמנהג מקומו שדעתו להוציאה שם וכיון שכן כ"ש וק"ו דהיכא שנשאה במקומו ונתחייב בתנאי מקומו שקם עליו קיום גמור חיו' מקומו ולא פקע מיניה לעולם וכיון שכן ראובן זה שארץ מולדתו היא ליוורנו ונשא אשה משם הדין נותן דמן הסתם נתחייב לה ולבניה בכל תנאי מקומו והואיל ובליוורנו נהגא כתו' ב"ד הרי זה נתחייב בכתו' ב"ד די יהוו לה מיניה ואע"פ שיצא משם אח"כ וקבע דירתו במקום דלא נהגא כתו' ב"ד לא מפני כך פקע חייוביה דמה טעם יופקע. ולא דמי להא דתנן נשא אשה בא"י נותן לה ממעות א"י נשא אשה בקפוטקי' וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י דהתם לאו טעמ' דאזלינן בתר גובייאנ' דהא בגמרא מקשו הא גופא קשיא קתני נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקי' נותן לה ממעות א"י אלמא בתר שעבודא אזלי' אימ' סיפא נשא אשה בקפוטק' וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י אלמא בתר גובייאנ' אזלינן: אמר רבא מקולי כתוב' שנו כאן הרי דטעמא דנשא אשה בקפוטקי' וגרשה בא"י שנותן לה ממעות א"י הוא מקולי כתובה כמו שהקלו בכתוב' בדברים הרבה הקלו ג"כ דכשכתב לה מעות סתם ולא פירש דאינה גובה אלא בפחות שבמטבעות שאם נשאה במקום א' וגרשה במקום א' אם היו מעות מקום הנישואין טובים ממעות מקום הגירושין נותן לה ממעות מקום הגירושין לענין זה דוקא הוא דאמרי' הקלו וכיון שכן מנלן לומר שנפקיע תנאי כתוב' ב"ד מכל וכל הא ודאי לדעתי ליתא והנה מצאתי למהרימ"ט בח' א"ה סי' מ"ח שנשאל על איש ואשתו שהיו בויניציא וכותבי' שם בכתובה אם ימות הבעל בלי זש"ק שתגב' כל סכי כתובתה אמנם אם יהיה לה זרע ממנו אז הבחיר' ביד הזר' או ביד האפטרופו' לתת לה כתובת' או לחלוק עמה לחצאי' נכסי עזבון אביהם ואחר הנישואי' באו האיש ואשתו פה ביולגראדו ולשם מת הבעל ותובע' האלמנה כתוב' מושלם כמנהג העיר אע"פ שיש לה בנים ממנו ואפוטרופו' טען דבתר מקום הכתו' אזלינן שהרשות ביד האפטרו' לחלוק עמה לחצאין והשיב הר' שודאי הדין דין אמת ברור שכל שהתנה עליה שלא יהיה לה שעבוד על חצי הנכסים אא"כ רצו היורשים הכל לפי תנאם ולא מפני שנעקרו ממקומ' יעקר תנאם ממקומו וקולי כתוב' ומעות א"י כלפי לייא שאפילו אם הם באותה העיר עצמ' חזרו ותקנו בענין אחר לא מהני תקנתם אלא מכאן ולהבא דאלו מה שזכה בשעת הנישואין לא הופקע זכותו אח"כ יע"ש: גם כתב שם וז"ל אלא שיש לעמוד על תשו' מהריב"ל בח"ב על איש מאנדרי' שנשא אשה בקוסטנדי' והלכו האיש ואשתו לאנדר' יש תקנה שלא תגב' האלמנה