מהר"ף לו
Maharif 36 · מהר"ף · free full Hebrew text
Open in the reader →תשלומין כדין מתפלל שתים במוצאי שבת וא"כ הוא הדין והוא הטעם אם התפלל ראשונה של שבת וטעה בשניה והתפלל של חול יצא ידי חובתו בלי ספק: סימן יד שאלה קי"ל מי שלא הבדיל במוצאי שבת בתפלה אינו צריך לחזור מפני שמבדיל על הכוס ואם טעה גם בכוס שטעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהתפלל השתא מבעיא לי מי שהיה צריך לתפלת תשלומין במ"ש והתפלל שתים ולא הבדיל בשתיהם והיה לו כוס להבדיל עליו דקי"ל דיצא אם זה טעה גם בכוס וטעם קודם שהבדיל על הכוס דצריך לחזור ולהתפלל תפלת ערבית מי נימא כיון דצריך לחזור ולהתפלל ערבית צריך נמי לחזור ולהתפלל תפלת התשלומין דכיון שנפסלה תפלת ערבית וצריך לחזור ולהתפלל ערבית אם לא יחזור תפלת התשלומין נמצא דתפלת התשלומין קדמה לתפלת חובת שעתיה ולא שפיר למעבד הכי דמהאי טעמא מצרכינן לחזור ולהתפלל למי שלא הבדיל בראשונה ולא הבדיל בשניה: תשובה מסתברא דמי שהתפלל במוצאי שבת ראשונה לערבית ושניה לתשלומין ולא הבדיל בשתיהם וטעה גם בכוס וטעם קודם שהבדיל אע"ג דצריך לחזור ולהתפלל תפלת ערבית אפילו הכי אין צריך לחזור ולהתפלל תפלת התשלומין כיון דבשעה שהתפלל התשלומין היתה כדין דהוה עסיק ברחמי דחובת שעתיה יצא ידי חובת התשלומין ודע דהא דאמר' טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במ"ש שתים מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו הטעם כתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל וזה לשונם כתב ר' האיי גאון דכיון דאבדיל בשניה גליא דעתיה דכוין בראשונה לשם תשלומין ושניה משום חובה ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שנית ע"כ הא למדת דהטעם שצריך לחזור ולהתפלל פעם שנית לתשלומין הוא משום דגלי דעתיה דכוין בתפלת ראשונה לתשלומין ולא מבעי ליה למעבד הכי להקדים תפלת התשלומין לתפלת חובת שעתיה וכיון שכן בנדון דשאלה דלא היתה שם כוונה המפסדת התפלה אלא כוונתו היתה שהתפלה הא' לחובת שעתיה והשניה משום תשלומין ובשעה שהתפלל היום שתיהם בכוונה ראויה ורצויה אלא שאח"כ קרה מקרה שהפסיד התפלה דחובת שעתיה היא לבדה הפסיד והרי זה דומה לקרבן שאירע בו פסול לאחר שנזרק הדם דמה שנעשה כהלכתו כבר הורצה. הוא הדין הכא כיון דבשעה שהתפלל שתיהם ובכוונה רצויה ובאותה שעה היו רצויות הרי הורצה שתיהם אלא שאח"כ קרה מקרהו שטעה גם בכוס וטעם ומשום הכי צריך לחזור ולהתפלל כדי שיבדיל כדין אותה תפלה שצריך לחזור ולאומרה היא לבדה הפסיד ושניה שהיא לתשלומין עלתה לו כיון שבשעה שאמרה לא היה שם דבר המפסיד אותה וא"ת ג"כ הכא איכא גילוי דעת דכיון דטעה בכוס נתחייב לחזור ולהתפלל לשם חובת שעתיה אגלאי מלתא למפרע דאחרונה זו שחוזר ואומרה היא לחובת שעתיה וכבר קדמה לה תפלת התשלומין ולא מבעי ליה למעבד הכי. הא לא קשיא דשאני התם שהבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה בשעה שהתפלל השניה גילה דעתו שהתפלל שלא כדין מה שאין כן הכא דבשעה שהיה מתפלל לא היה שם גילוי דעת זהו מה שנראה לע"ד: והואיל ואתא לידן האי עניינא דהבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה אודיעך מה דהוה קשיא לי ביה ומאי דתריצנא ליה. הרי חזינן דרבוואתא יהבי טעמא אמאי דאמרו בגמרא שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו וצריך לחזור ולהתפלל תפלה שלישית לחובת תשלומין שנמצא דכיון דאבדיל בשניה גלי דעתיה שהתפלל לחובת שעתיה שכך הוא עיקר הדין מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה שנמצא לעיקר הדין אינו צריך להבדיל אלא בתפלה שהיא חובת השעה שהיא של מוצאי שבת ובין שהבדיל בשניה גלי דעתיה שהיא לחובת השעה. ועל דא קשיא לן דאיך יתכן למימר האי גילוי דעתא והא האי גברא ודאי כוונתו היתה דתפלה הראשונה לשם חובת השעה שהיא של מוצאי שבת והשניה לשם תפלת התשלומין ורחמנא בוחן לבות וכליות אלא שקרה מקרהו שטעה בשניה והבדיל וכיון שכן איך משוינן להאי גברא דכוין איפכא ממה שהיתה כוונתו ואמרינן האי גברא כוין בראשונה לתשלומין ושניה לחובת שעתיה והא האי גברא קא צוח ואמר לא נתכוונתי אלא הראשו' לחובת שעתיה ושניה לתשלומין ואיך מפסדינן ליה לתפלה קמייתא איפכא מכוונתו ומכשרינן ליה לתפלתו השניה אפכ' מכוונתו קשיא לן בתרתי ותריצנא לה להאי מלתא הכי האי מלתא דמיא להא דתנ' בפרק ד' דנדרי' דף ל"ב ע"ב הנודר מרואי חמה אסור אף בסומין שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותו. ופירש הרא"ש ז"ל בגמרא מפרש טעמא מדלא קאמר מן הרואין ואפילו אמר מן הרואין נתכוונתי לא צייתינן ליה דלא נדרי אינשי אדעתא דנפשיה היכא דאיכא שינויא ע"כ למדנו מהרא"ש ז"ל היכא דדברי האדם אפכא מכוונתו תפיסנא לדבריו עיקר ולא משגחינן בכוונתו ואפילו קא צוח ואמר כך היתה כוונתי לא משגחינן ביה הוא הדין הכא כיון שסדר תפלותיו שאמר בפיו הם אפכא מכוונתו שהרי הדין נותן שמבדיל בראשונה שהיא לחובת שעתיה ואינו מבדיל בשניה שהיא לתשלומין שנמצא שורת הדין שהתפלה שהיא חובת מוצאי שבת היא שהיא בת הבדלה ושאינה לחובת מוצאי שבת אינה בת הבדלה וזה הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה הרי דבריו מוכיחים שהשניה שהבדיל בה היתה לשם חובת מוצאי שבת והראשונה שלא הבדיל בה היתה לתשלומין דמנחה ולא בעי למעבד הכי וכיון שדבריו מוכיחין כן לא משגחינן במה שהיתה כוונתו: