מהר"ף לד

ואפשר דכולהו אמוראי מודו הכא דנכסי צאן ברזל הוו בחזקת יורשי הבעל ע"כ ועם היות שדבריהם כפי סברת הגאונים דנכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל קיימי מדבריהם נלמוד לחצי נכסי צאן ברזל למאן דאמר דירתי יורשי הבעל חציין לבד דקיימי חציין בחזקת יורשי הבעל ואין לאשה בהם כלום ובין דאגידא ביבם בעודה מעוברת הויא כשאר יבמות שאין ליורשי האשה באותו חלק כלום וכ"ש כשמת הולד קודם מותה ופשיטא דאפילו תפסו יורשי האשה לא מהני' תפיסתן בממון שאין להם דין ודברים בו תדע שהרי לדינא דבית הלל דאמרי נכסי צ"ב בחזקת יורשי הבעל כלן או מקצתן כפי סברו' הפוסק' אם הוחלפה חזקתן ותפסום יורשי האשה לא ישתנה דינן דבחזקתן דמדברי ב"ה טעמא דדינא הוא לא שתהיה חזקתן למי שתפסם וכן כתבו התו' בפי' באותו דבור עיין שם וכן דעת כל הפוסקים ז"ל: וכי תאמר בלבבך הנה הפוסקים ז"ל חלוקים בעיקר הדין אלו אומרים מצות יבום קודמת ואלו אומרים מצות חליצה קודמת וא"כ בנ"ד עכשיו שמתה היבמה ונכסיה ביד יורשיה יוכלו לומר יורשיה קים לן כמ"ד מצות חליצה קודמת ודינה כשאר אלמנות ואין כאן ירושה ליבם כלל: אלו הם דברים שאין להם שחר שהרי ראשי אלפי ישראל שאומרים דמצות חליצה קודמת הם ר"ת ובעלי התוספ' וסמ"ג והרא"ש ז"ל וכלם כאחד כתבו דין ירושת היבם בנצ"ב ולא תלאוה בתפיסה כלל ואדרבא הם הם הסוברים דכלהו נצ"ב קיימי בחזקת יורשי הבעל אפילו היו ביד יורשי היבמה ופוק חזי מה שכתבו התוס' באותו דבור שעל משנה שניה דפ' החולץ דבחזקתן היינו טעמא דדינא ולא רצה לפרש בחזקת מי שהם בידו יורשי הבעל או יורשי האשה אשרי מי שיאחז והאריכות בזה הוא ללא צורך כי גם מה שנחלקו בו חכמי הדור שלפנינו ז"ל אם תפיסת היבמה מועילה כשאומרת רוצה אני לחלוץ דאיכא מאן דאמר דמהניא לה ואין מוציאין מידה היינו דוקא כשטוענת כן ולא שנטעון אנחנו בעדה אחרי מותה וכן פסק רשד"ם ז"ל באותה תשובה דסימן קע"ג שהיו הנכסים ביד יורשי האשה כמפורש בשאלה והעלה לפסק הלכה בתשובה וז"ל כלל הדברים שאני אומר שאם הולד היה נפל גמור וא"כ היתה מותרת להתייבם הדין הוא שיחלוקו יורשי האשה עם יורשי הבעל בנכסי צאן ברזל וכו' עד ולא אאריך עתה לפי שכפי הנראה הולד היה נפל גמור וא"כ הדין כמו שכתבתי לחלוק יורשי הבעל עם יורשי האשה ע"כ: וראיתי מי שרצה לומר דמפני כובד חלייה אחר מיתת הולד דעם היות שיש בה חיות כבר עיילה בה טיפת מ"ה מפני כן אינה חשובה ראויה ליבום ולא ירית לה יבם והם דברי רוח דכי אמרינן ראויה או אינה ראויה ליבום על דין הנוגע לזיקה הוא דאמרינן לא על מקרי גופה כי לא תמצא מימי התנאים ועד דורינו זה מי שאמר דיבמה שכבד חליה בלי תקות רפוא' או שנשתגעה או שהפילה ושפעה דם עד שמתה דלא לירית לה יבם וזה מבואר מאד עד שנ"ל שאסור להעלות דבריו על ספ' להיות' שלא כהלכ' כ"ש שאפילו בעודה מעוברת הוכחנו מדברי התו' פ' יוצא דופן שיש עליה זיקת יבם אע"פ שאינה ראויה אז ליבום: עוד ראיתי מי שרצה לומר דכשהעצ' ההוגנת ליבם הי' לחלוץ לא ירית מידי דהא לא הוה מכוי' לש' מצו' ביבומה אלא לשם ממון: ולא חש לקמחי' שהרי הרא"ש ז"ל שכתב בתשובה כלל נ"ב יבמה שנפל' לפני יב' נער וכו' שאם אינ' יכולין להטעותו כופין אותו לחלוץ כתב שם דהיינו מפני שתבע בפירוש ממון לחלוץ משא"כ בנ"ד ובר מ"ד כל זה איננו שוה לענין דין הירוש' תדע שהרי כתב שם הרא"ש ז"ל וז"ל ור"ת פסק הלכה כסתם משנה דפ"ק דבכורות ולפי פסק שלו אפילו בלא אמתלאה אמנם בפסק זה רבו החולקים ובירוש' וכו' ע"כ. וכבר כתבתי דברי ר"ת בענין ירושה שי"ב דאמ' בהידיא שהם בחזקת יורשי הבעל ולא שינה דינם בהיותם ביד יורשי האשה ובאותו נדון הוא מחמיר על היבם טפי מהרא"ש ז"ל דאפילו בלא אמתלאה נמי כופין אותו לחלוץ אלא ודאי טענה שטוענת היא לחוד וירושת נצ"ב דאנן בעינן למטען לה לחוד: כלל העולה שדין יבמה זו שמתה מעוברת ולא יצא הולד שוה לדין ירושת שאר היבמות לכל חד מרבוותא כדאית ליה: ומה שבא בשאלה שכתוב בשטר כתובתה הירושה כמנהג דמשק וכו' כבר כתב הר"ן ז"ל בסוף תשובה נ"ד וז"ל ודבר ברור שתנאי השיור אינו אלא אם תמות אשתו בחייו אבל בחיי יבם אין לנו ע"כ וכן הביא דבריו בספר ב"י סי' ק"ס ואע"פ שרשד"ם ז"ל סי' קע"ג ובמקומות אחרים מתשובותיו רצה לחלק או לחלוק בכך להם ז"ל שומעין וצור יש' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כה מעתיר: אחר כתבי כל זה אנהרינהו לעיינין בהלכה אחד קדוש מתשובות הרשב"א ז"ל סי' תר"ס כתיבת יד וז"ל גם מה שטענו שהיא שומרת יבם ושומרת יבם שמתה יורשי הבעל יורשים כתובתה וכו' עד מה שטענו יורשי האשה שמעוברת היתה אינה טענה לפי שאין הולד פוטר מן היבום עד שיצא לאויר העולם ואפילו ולד קיימא כמו שאמרו ביבמות פרק החולץ וזה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו שהיתה לו אמו קברו ולא יצא לאויר העולם: ועוד דכיון דמתה היא קימא לן דהוא מיית תחלה דתנ' במסכת נדה פרק יוצא דופן תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל ואמרינן עלה בגמרא דוקא בן יום א' אבל עובר לא מאי טעמא דהוא מיית ברישא ואיתא נמי סוף פ"ק דערכין ע"כ לשון תשובת הרשב"א ז"ל ותל"י שזיכני לכוין לדעתו ז"ל קודם רואי דבריו ותו לא מידי ע"כ העתקתי מתשובת הריק"ש ז"ל סי' פ"ה ותל"י שכיונתי להלכה במקצת ראיותיכם: סימן יב שאלה כתב רבינו הגדול מוהר"י קארו זלה"ה בשלחנו הטהור בהלכות שבת סימן רמ"ט סעיף ב'