מהר"ף לב

בן ומתה אח"כ האשה אין ליבם כלום בנכסיה דלאו שומר' יבם היא ובהידיא כתב רשד"ם בתשובו' א"ה סימן רי"ג על שומר' יבם שמתה ומת הולד תוך ל' יום ללידתו וז"ל וכיון שהיא עומדת לחליצה ולא ליבום אין ליבם זכות בנכסים כלל ועיקר ע"כ והביא ראיה מתשובת רשב"א ז"ל יע"ש וכן נראה מדברי כל הפוסקים ז"ל דכל יבמה שחולצת ולא מתיבמת דינה בכתובתה כשאר האלמנות כ"ש כשאינה ראויה אפילו לחליצה דהיינו בעודה מעוברת שאין ליבם כלום בנכסיה אם מתה: ומ"מ אפילו לפי זה מבואר ופשוט הוא שאם הפילה נפל גמור אפילו רגע אחד קודם שתמות באותו שיעור שחיתה אחר שהפילה ראויה ליבום וחליצה היא כדקי"ל בהפילה ולא גמרו סימניו או שלא יצא הולד חי לאויר העולם ונודע בודאי שלא כלו לו חדשיו דתתיבם אליבא דכ"ע וכמו שכת' כל זה הר' בעל מ"מ בפ"א מהלכות יבום וחליצה וכיון שכן דינה כשאר שומ' יבם שמתה שהיבם יורש עיקר כתובה ותוספ' וחצי נכסי צ"ב לדעת הרמב"ם ז"ל ומאן דעמיה ולדעת הגאונים ז"ל גם נצ"ב כולם ליורשי הבעל ונ"מ אם תפסו יורשי הבעל כל נכסי צאן ברזל וכן כתב ר"י ן' לב ז"ל בתשובת ח"ב סימן י"ח וז"ל וכיון דכן הוא מסתבר' דיוכל המוחזק לומר קים לי כהני רבוותא ע"כ וכמו שכתבתי בהפילה קודם מיתתה מצאתי שפסק רשד"ם בתשובות טו' א"ה סימן קע"ג על יבמה שהפילה נפל גמור ומתה אח"ך ע"ש. ואע"פ שבסי' רי"ג כתב על יבמה שילדה ומתה ולא חיה הולד אחריה שלשים יום שאין ליורשי הבעל כלום וכמו שבאו דבריו לעיל התם ספק נפל הוה שחולצת ולא מתיבמת כמבוא' שם שילדה וחיה הולד ט"ו יום כל זה היה נראה לכאורה דדוקא בהפילה ונתרוקנא קודם מותה הוא דירתי נצ"ב יורשי הבעל לכל סברא כדאית לה אבל מתה ועודה מעוברת לא ירית יבם מידי כיון שאינה ראויה לא ליבום ולא לחליצה כלל: מיהו כי מעיינת בה שפיר עיק' דינא הוא דאפילו לא הפילה אלא שמתה בעודה מעוברת ולא יצא הולד כלל עכ"ז דינה כשאר שומרת יבם לענין ירושה דתנן במסכת ערכין פ"ק האשה שיצאה ליהרג אין ממתינ' לה עד שתלד ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד ואמרינן עלה בגמרא ישבה על המשבר וכו' מאי טעמא כיון דעק' גופא אחרינא הוא אמר רבי יהודה אמר שמו' האשה שיוצאה ליהרג מכין אות' כנגד בית' הריון עד שימות הולד תחלה כדי שלא תבא לידי ניוול למימרא דהיא קדמה ומתה ברישא והא קי"ל דולד מיית ברישא דתנן תינוק בן יומו נוחל ומנחיל אמר רב ששת נוחל בנכסי אם להנחיל לאחין מן האב דוקא בן יום א' אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב ה"מ לגבי מיתה איידי דולד זוטרא חיותיה עיילא טיפ' דמלאך המות ומחתך להו לסימנין אבל נהרגה היא מתה בריש' והא הוה עובדא ופרכס עד תלת פרכוסי מידי דהוה אזנב לטאה דמפרכסת אמר רב נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ועתה בשבת מביאין סכין ומקרעין את כריסה ומוציאין את הולד מאי עביד מחתך בבשר הוא אמר רבא לא נצרכה להביא סכין דרך רה"ר ומאי קמ"ל דמספיקא מחללין שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל וכתב שם רש"י ז"ל אבל עובר אם מתה מעוברת לא ירתי לה קרובי העובר דהוא מיית ברישא ומשני ה"מ דהוא מיית ברישא לגבי מיתה כשהיא מתה מיתת עצמה ופרכינן ולגבי מיתה מי מיית הוא ברישא והא הוה עובדא ופרכס לאחר מיתת אמו זנב הלטאה אם חותכין אותה מפרכסת החתיכה ואע"פ שאין בה חיות ומקרעין את כריסה דזמנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא ע"כ: הרי ברור מסוגייא זו דכשמתה ולא נהרגה הולד מת קודם שתמות האם ומשום הכי הוא דלא ירתי קרובי העובר גם נתבאר דלית ליה חזקה דחיותא אלא דלענין שבת מחללין אפילו אחר כמה ספיקות ואפי' בלא חזקה דחיותא וכיון שכן חזר הדין דאחר מיתת הולד ראויה ליבום וחליצה היא דכך לי שהה שעה א' מת בבטנה כמו מת העובר בבטנה ורחמה הרת עולם בחייה שהרי בכלן נתקיים ובן אין לו ודינה כשאר שומ' יבם באותו זמן שחיתה אחר העובר כדאמרינן בפ' החולץ שאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם וכשמתה נדחין יורשיה לגאונים כדאי' להו ולהרמב"ם ז"ל כדאית ליה. ואין לומר דכיון שמת הולד מפני טיפת מ"ה אין עוד באם חיות ואינה ראויה לחליצה וא"כ לא ירית לה יבם ליתא דבהידיא אמרינן בגמרא דאיידי דולד זוטרא חיותיה עיילא טיפת מ"ה ומחתך להו לסימנין וכו' משמע דאשה עצמה לא מחתך להו לסימנין מיד כיון דרוב חיותה ובחיים היא אחר מיתת הולד וכ"ש שאין אנו צריכין לדברי' אלו כי אם לענין ממון דהיינו ירושתה. וכ"כ רבי' ירוח' ז"ל לפסק הלכה מישרים נכ"ה דעובר מת תחלה וז"ל תינוק בן יום אחד נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב שאינם מאותה האם אבל עובר לא כגון שמתה אשתו מעוברת ממנו כי העובר מת תחלה ע"כ והביא דבריו רשד"ם בסימן רי"ג ובמקומות אחרים: וכ"ת אכתי איכא למימר דהכא בנ"ד משום איסור ערוה לספ' נפשות בשבת מדמינן לה דחשבינן ליה לעובר ספק חי וא"כ אין עליה זיקה ולא ירית יבם מידי תשובתך דכיון שמתה היבמה אין בעניינה איסור ערוה כלל ומשום ירושה לחוד הוא דאיכא לעיוני בה ולענין ממון אמרינן עובר מת ברישא כדהוי קושטא דמלתא מדקאמר בגמרא דליכא למימר שיחיה אחר אמו אלא בנהרגה אבל מתה ליכא לספוקי בהכי והתם לענין ירושה מייתו לה ועוד אפילו לענין איסור ערוה אזלינן בתר חזקא משא"כ לענין פיקוח נפש בשבת כדאמ' בכמה דוכתי אוקי איתת' אחזקתא ואמר נמי סוקלין על החזקו' ובהידיא אמרינן ביבמה שכנסה יבם דצרתה מותרת משום דחזקה בעל ולאחר שלשים יום אמרינן דאפילו שניהם אומרים לא בעל לא מהימני לאסור צרתה משום דחזקה בעל כמו שבא כל זה בטור א"ה סימן קס"ז ועובר זה כשמתה אמו הוא בחזקה שמתה קודם גם מעולם לא