מהר"ף לא

לקיש דחליצת מעוברת לא שמא חליצה ואע"ג דהפילה לבסוף לא אמרינן איגלאי מלתא למפרע שהעיבור לא כלום הוא ואע"פ דבהרבה מקומות קיימא לן איגלאי מלתא למפרע אמרינן שאני הכא שאם בשעה שחלץ היה ודאי שלא היתה ראויה לבא לכלל לידה אין הכי נמי דההוא עובר כמאן דליתיה דמי וחליצה שחלץ לה כשרה אלא שאינו כן דאיהו חייש דילמא באותה שעה ראויה היתה לילד ולד גמור אלא שאחר כן גרם לה איזה דבר להפיל דחליצה דמעיקרא לאו כלום הוא עכ"ל ולענ"ד לא ניחא במה שכתב דמשום חשש וספק הוא דאמרינן חליצת מעוברת לא שמה חליצה דא"כ היה הדין נותן דהחולץ למעוברת פסלה מספק משורת הדין וקא חזינן לר"ל דהלכה כוותיה קאמר פסלה מן הכהונה מדרבנן ולחומרא בעלמא ופרש"י דילמא אתי למשרי חליצה לכהונה ולא ידעי דהואי מעוברת ע"כ: הרי ברור דחליצת מעוברת לאו כלום היא דבר תורה ולא עבד כלום ומדרבנן הוא שעשאוה כחליצה פסולה וגם הנמק"י בעצמו כתב נמצא דחליצה דמעיקרא לא כלום הוה: וכיון שכן איך אפשר לומר דמשום חשש ספק בלחוד הוא דאמרינן אין חליצתה חליצה דאם איתא דמשום חשש ספק אמרינן אין חליצת מעוברת חליצה היה מן הדין דהחולץ למעוברת פסלה לכהונה מספק והיא בכלל גזרת כל חלוצה דעלמא אטו גירושין: ממה שכתבנו נראה לכאורא דשומרת יבם שמתה בתוך צ' יום לא ירית לה יבם: אבל כד דייקנא שפיר אשכחנא פירכא על מה דכתיבנא בפרק החולץ דף ל"ו ע"א תניא כדמסי' ר"ל דהלכה כוותיה הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא לא יהא הולד בן קיימא וחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה ואם תאמר הלך אחר רוב נשים ורוב ולד מעליא ילדן ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם ע"כ: מכאן משמע אע"ג דהלכה ביאת מעוברת לא שמה ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה מ"מ משמע דאגידא ביה ביבם מדקאמר ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם דזיקת' תלויה ועומדת עד שיצא ולד לאויר העולם וא"כ פשוט כיון דאגידא ביה אם מתה יירשנה כשאר שומרת יבם וה"ה למתה בתוך צ' יום: וא"ת דשאני חולצת בתוך צ' יום מחולצת מעוברת דהא בחולץ או כונס יבמתו ונמצאת מעוברת אמרינן אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעבר' מפולי מפלא בת יבום וחליצה היא ואלו גבי צ' יום תנן היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים ואמר בגמ' בשלמא לא תתייבם שמא יהיה הולד ב"ק וקפגע באיסור אשת אח דאורייתא אלא לא תחלוץ אמאי ומתרץ משום דרבי יוסי כל העולה ליבום עולה לחליצה ומקשה הספיקות חולצות ולא מתייבמות כגון ספק שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה מהן קידש וקתני חולצת ומתרץ הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעבר' מי משגח ביה ויבמינן לה הא קטנה דלאו בת איעבורי היא ואפי"ה צריכה להמתין שלשה חדשים ע"כ הרי דיות' הויא בת חליצה ויבום מעוברת יותר משו' יבם בתוך שלשה חדשים למיתת הבעל וא"כ אפילו תמצא לומר יבמה שמתה כשהיא מעוברת ירית לה יבם. מתה בתוך שלשה חדשים לא ירית לה הא לאו מלתא היא דהא דאמר' אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעבר' מי משגח ביה וכו' לאו משום דקליש' זיקתה אלא משום דכיון דגזרה דרבנן היא דאשה לא תנשא עד שיעברו שלשה חדשים אפילו יבא אליהו ויאמר דהא לא איעבר' לא משום הכי מבטלי מהא גזרה דרבנן ודוק בראיה שמביא התלמוד הא קטנה דלאו בת איעבורי היא ואפ"ה צריכה להמתין כלומר לא פלוג רבנן בתקנתייהו דאפילו קטנה דלאו בת איעבורי היא גזרו רבנן וה"ה דלא משגחינן במה דאמר אליהו דהא לא איעבר': תדע עוד דהא קי"ל החולץ למעוברת אם הפילה או ילדה ולא חיה שלשים יום צריכה חליצה אחרת שחליצת מעוברת לא שמה חליצה ואם ייבם או חלץ בתוך צ' יום ולא נמצאת מעוברת הרי זו נפטרה ואינה צריכה כלום ונראה שזו היא דעת כל הפוסקים חוץ מהגהת מרדכי סוף גיטין הרי למדנו דיבמה בתוך שלשה חדשים אגידא ביה ביבם טפי ממעוברת וכיון שכן יבם ירית לה כשאר ש"י שמתה ואלהי הצבאות יצילנו משגיא' ויראנו מתור' נפלאו' אכי"ר אח"כ באה לידי תשובת הריק"ש ז"ל בענין כזה וראי' להעתי' הובאה בס' אהלי יעקב סי' פ"ה: שאלה ראובן היה נשוי עם לאה ומת והניחה מעוברת וזקוקה ליבם ומתה לאה מעוברת ואח"כ מת היבם ובאו יורשי היבם לתבוע מיורשי לאה לחלוק בנדונית' ככתוב בשטר כתובתה הירושה כמנהג דמשק וטוענים ואומרים דהואיל ומתה ועודה זקוקה ליבם קם ליה במקו' אחיו בכל תנאי כתובה ויורשי לאה משיבים דכיון דמת והניחה מעוברת והיא אסורה ליבם אינה קרויה זקוקה ליבם וזכתה בנכסיה ועוד אין ליבם חלק בהם ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה לכאורה היה נראה דלא ירית יבם כשמתה היבמה והיא מעוברת מדקי"ל בהחולץ כר"ל דאמר החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין דחליצת מעוברת לא שמה חליצה וכתבו שם התוספות וז"ל צריכה חליצה מן האחין לאו דוקא מן האחין דה"ה דלא פקעה זיקת החולץ א"נ מן האחין של מת קאמר ע"כ. הרי שאין החליצה כלום אפילו גבי החולץ עצמו. וכן דעת הרמב"ם בפ"א מהלכות יב' ואע"ג דאיכא מאן דפליג אהא כמו שתראה בטו' א"ה סימן קס"ד משום חומרא בעלמא הוא תדע שהרי כתב רבינו ירוחם שאם כנס אין מוציאין מידו א"כ משום חומרא הוא דלא יחלוץ הוא לפי סברתם ז"ל וקושטא דדינא דחליצת מעוברת אינה כלום אפילו גבי חולץ בעצמו ואמרינן התם בפ' החולץ דטעמי' דר"ל מקרא דכתיב ובן אין לו עיין עליו וגו' ואין החליצה כלום מפני כן ופשיט' ופשיט' דביש לו