מהר"ף ל

זה אם לא יחפוץ הא אם חפץ ייבם כל העולה ליבום עולה לחליצה מתיב רב חיננא הספיקות חולצות ולא מתיבמות מאי ספיקות אילימא ספק קידושין אמאי לא מתיבמות תתיבם ואין בכך כלום אלא לאו ספק אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהם קידש וקתני חולצת הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברא מי משגח ביה ויבמינן לה הא קטנה דלאו בת עבורי היא ואפילו הכי צריכה להמתין שלשה חדשים ע"כ למדנו מסוגייא זו שהיבמה עד שלשה חדשים היא עומדת בספק מעוברת ואינה ראויה לא ליבום ולא לחליצה לא ליבום שמא יפגע באיסור אשת אח ולא תחלוץ נמי היינו טעמא דרבי יוסי דכל העולה ליבום עולה לחליצה ושאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ומשמע דהיא הזהרה מהמקרא נמצינו למדין כל יבמה בשלשה חדשים הראשונים בספק היא עומדת אם היא בת יבום וחליצה אם לא. והאי ספק הוא ספיקא בדאורייתא דהא אמרי' לא תתיבם שמא יהיה הולד בן קיימא וקא פגע באיסור אשת אח דאורייתא דמספקא לן שמא היא מעוברת ותלד בן קיימא וקא פגע באיסור אשת אח ולא זו בלבד אלא אפילו אם עבר ובא על יבמתו או חלץ לה ונמצאת מעוברת ביאתו לא שמה ביאה וחליצתו לא שמה חליצה ואפילו הפילה אח"כ דתנן בריש פרק החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה ע"כ ובגמרא איתמר החולץ למעוברת והפילה רבי יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין וריש לקיש אמר צריכה חליצה מן האחין רבי יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה וריש לקיש אמר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה במאי קא מפלגי איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא רבי יוחנן סבר אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי נפלה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי תיגלי מלתא למפרע וריש לקיש אמר תיגלי מלתא למפרע לא אמרינן ואיבעית אימא קרא רבי יוחנן סבר ובן אין לו אמר רחמנא והא לית ליה ור"ל סבר ובן אין לו עיין עליו איתביה רבי יוחנן לר"ל אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה משום הכי פסלה אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה אמאי פסלה מן הכהונה אמר ליה מדרבנן ולחומ' בעלמא איכא דאמרי איתיביה ר"ל לרבי יוחנן אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמה חליצה היינו דקתני פסלה מן הכהונה לחומרא ולא קתני אינה צריכה חליצה מן האחין אלא לדידך דאמרת שמה חליצה אינה צריכה חליצה מן האחין מבעי ליה. אמר ליה אין הכי נמי ואיידי דתנא רישא לא פסלה תנא סיפ' פסולה. איתיביה רבי יוחנן לר"ל אין הולד של קיימא יקיים בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה משום הכי קתני יקיים אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה יחזור ויבעול ויקיים מבעי ליה. מאי יקיים יחזור ויבעול ויקיים דלא סגי איכא דאמרי איתיביה ר"ל לרבי יוחנן אין הולד של קיימ' יקיים בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה היינו דקתני יקיים יחזור ויבעול ויקיים דלא סגי אלא לדידך רצה יוציא רצה יקיים מבעי ליה אין הכי נמי איידי דתנא רישא יוציא תנא נמי סיפא יקיים ומסיק תניא כוותיה דר"ל החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין אמר רבא הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת הא דאמרן אידך וכו' הא למדנו ממה דאתמר בגמרא על האי מתני' וממה דאסיק רבא הלכה כריש לקיש דביאת מעוברת לא שמה ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה דבר תורה חדא מדמתרץ ר"ל דהלכה כוותיה דמאי דקתני מתני' פסלה מדרבנן ולחומרא בעלמא משמע דמשום חומרא בעלמא פסלה ולא הויא גזרה גמורה כשאר חליצה דעלמא אלא גזר' לגזרה דחליצה דעלמא פסולה לכהונה אטו גרושה מדרבנן וזו פסלה משום חומרא דלא אתי למשרי חלוצה לכהונה ומשמע ודאי דבר תורה הוא דקאמר דלא הויא חליצה כלל וגם מדמתרץ מאי יקיים יחזור ויבעול ויקיים דלא סגי משמע דהוי דבר תורה. ובזה האי מקרא דרבי יוסי דכל העולה ליבום עולה לחליצה קמה לה בידינו בדרשה גמורה ואינה אסמכתא ולע"ד נראה טעמא מאי דביאת מעוברת לא שמה ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה. נראה כיון דמה שאמר קרא ובן אין לו עיין עליו וקיימא לן רוב נשים ילדן ולד מעלייא ובכל התורה אזלינן בתר רובא נמצא בשעה שבא עליה והיא מעוברת או חלץ לה והיא מעוברת מדינא מחזקינן לולד בבן קיימא ולפיכך ביאתה לא שמה ביאה וחליצתה לא שמה חליצה. ואע"ג דבתר הכי הפילה לא הורע חזקתו הראשונה אלא תלינן דהשתא הוא דקרה לו מקרה רע כמו שיקרה לבריאים המהלכים על בורים ומתים ג"כ הכא ודאי דהשתא הוא שקרה לו איזה מקרה שמחמתו הפילה ומשום הכי לאו בת יבום וחליצה היא אלא שאין הולד פוטר מיבום ומחליצה עד שיצא לאויר העולם ומנא אמינא לה להאי טעמא גרסינן בפרק החולץ דף ל"ו תניא כוותיה דרבא הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת אלא ולד פוטר והולד אין פוטרה עד שיצא לאויר העולם טעמא דשמא יהא הולד של קיימא הוא הא לא הוי בן קיימא מיפטר צרתה לימא תיהוי תיובתא דריש לקיש אמר לך ר"ל הכי קתני הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה. שמא לא יהא הולד בן קיימא וחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה ואם תאמר הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם ע"כ הרי למדנו דאזלינן בתר רוב נשים דילדן ולד מעליא ואשכחנא לנמוק"י בריש פרק החולץ דכתב מעין זה שכתבנו וז"ל ופסיק תלמודא בסמוך דהלכתא כריש