מהר"ף כח

הרמב"ם ומרן בעל הטורים כתבו סתם העומדין מצדיהן הרי הם בכלל ברכה ולא חילקו בין צדדין שמהם ולהלן לצדדין שכנגד ימינם ושמאלם ועייננא במתני' דפשטו לה מינה ואשכח' דקשיא לן מתני' דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא רישא קתני נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו הזייתו פסולה משמע הא נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין הזייתו כשרה וסיפא קתני נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין שבפניו הזייתו כשרה משמע הא הזה לצדדין שאינם לפניו הזייתו פסו' קשיא סיפא לרישא ואורחא דתלמו' היכא דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא מקשה קשיא דיוקא אדיוקא ומסיק הילכך מהא ליכא למילף וקא חזינן דפשיט תלמודא מהאי מתני' ולא קשיא להו דייוקא אדיוקא אלמא לית כאן דייוקא ועייננא בלישנא דמתני' ודייקנא בה ואשכחנא תירוצא ודא היא דלפי מאי דהוה ס"ד דהא דקתני והזה לצדדין שבפניו פירושו לצדדין שממנו ולהלן לפניו הוה לה למתני' למימר והזה לצדדין שלפניו דבזה יצדק הפירוש לצדדין שממנו ולהלן לפניו ומדלא קתני הכי וקתני לצדדין שבפניו דייקא שבפניו היינו לצדדיו שממנו ולהלן כנגד ימינו וכנגד שמאלו ממש שפני האדם הם שנים אחד לימינו ואחד לשמאלו וחוטמו באמצע והם שני צדיו ממש והכי דייק לישנא דרש"י שכתב וז"ל על הצדדין שבפניו צדדין שיש ממנו ולהלן ולא צדדין שיש ממנו ולאחור והכא נמי העומדין בצדדין של כהן הימינו ולהלן בכלל הברכה הם דכלפניו דמי אבל שלאחר הימינו אע"פ שאינו אחריהם ממש כלאחריהם דמי ע"כ לשונו מלשון זה דרש"י משמע בהידיא דלית כאן אלא שתי חלוקות דצדדין אחת שיש ממנו ולהלן והאחת שיש ממנו ולאחור ולפום מאי דהוה סלקא דעתין דמ"ש דיש ממנו ולהלן פירושו ממנו ולהלן לפניו הנה כאן שלש חלוקות דצדדין א' שיש ממנו ולהלן כנגד פניו וא' שיש ממנו ולאחור וא' שהם ממש כנגד צדי הכהנים ואינם נוטים לא לפנים ולא לאחור ולפי זה עדין בעיין לא אפשיטא דודאי כי קא מבעיא לן צדדין מהו הוא על העומדין כנגד צדדין ממש דאלו לעומדין לפני הכהנים ואינם מכוונים לפניהם ממש לא צריכא דהדבר למד מעניינו דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ופשוט דלא היו ששים רבוא מכוונים כנגד פניו אלא משוכין לצדדין א"כ על כרחין לומר דמה שכתב רש"י ז"ל על צדדין שיש ממנו ולהלן אין פירושו להלן לפניו אלא פירושו ממנו כנגד ימינו ושכנגד שמאלו ממש והיינו שבפניו דקתני מתני' וכדכתיבנא ובהכי אתי שפיר מאי דכתב וסיים ולא צדדין שיש ממנו ולאחור נמצא שאין כאן אלא שתי חלוקות דהיינו צדדין שבפניו שמשוכין לימינו ולשמאלו ממש בשוה ומה שהוא כנגד העורף וממנו ולאחור הם צדדין שלאחריו אבל מה שהוא לפניו אע"ג דאינו לפניו ממש אלא משוכין לצדדין לא חשיבי לצדדין אלא חשיבי לפניו ממש נמצא דאין להקפיד אלא על העומדין לצדדין כנגד העורף ולאחור ובזה מאי דקשיא לן דיוקא דסיפא אדייוקא דרישא אזלא לה דאין כאן דייוקא. והכי נמי דייקי דברי התוספות שם וז"ל מחיצה מאי י"ל דדוקא בדלא אניסי קא מבעיא ליה אבל בדאניסי פשיטא דמי גרע מאחיהם שבשדות וא"ת אי לא אניסי אמאי עדיפא מעם שאחורי הכהנים בלא הפסק מחיצה. י"ל עם שאחורי הכהנים מראין בעצמם כאלו אין הברכה חשובה בעיניהם דכתיב אמור להם פנים כנגד פנים והם עומדין אחורי עורף אבל בהפסק מחיצה כיון דלא קיימי אחורי עורף לא מלתא דלא חזינן דקפיד קרא בהכי עכ"ל הרי ברור בדברי התוספות נמי דאין קפידא אלא בעומדין אחורי עורף וגם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות פרה אדומה הכי דייקי שכתב והזה לצדדין של פניו ולא כתב לצדדין שלפניו דלפום מאי ס"ד מעיקרא דפירוש לצדדין שבפניו דקתני מתנ' הוא לצדדין שממנו ולהלן כנגד פניו הו"ל לכתוב והזה לצדדין שלפניו ונשמר הרמב"ם ז"ל ולא כתב כן וכתב לצדדין של פניו לאשמעינן שהאי שבפניו דקתני מתני' אינו רוצה לומר פירושו שלפניו אלא פירושו של פניו וכדכתיבנא שפני האדם הם שנים אחד בצד ימינו ממש ואחד בצד שמאלו ממש וחוטמו באמצע שנמצא צדדין שלפניו הוא מה שמכוון כנגד ימינו ממש וכנגד שמאלו ממש כל זה שכתבתי הוא משום יגדיל תורה ויאדיר דשבעים פנים לתורה. שכבר מרן רבינו הגדול מוהר"י קארו זצ"ל בבית יוסף א"ח סי' קכ"ח נראה מדבריו שעמד על כל מה שכתבנו ומי הוא שיבא אחרי המלך אלא ידעתי שאני הוא מתלמי' וחדי הרב בדברי תלמידו הדן לפניו ודבריו צריכין ביאור לכן טרחתי וכתבתי מה שכתבתי כתב רבינו בעל הטורים ז"ל שם וזה לשונו תני אהבה בריה דר' מנימין בר חייא עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל שלפניהם ומצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת ע"כ. וכתב מרן מוהר"י קארו זצוק"ל וז"ל תני אהבה בריה דר' וכו' גם זה שם וכו' אבעיא להו צדדין מאי ת"ש דתנן נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו הזאתו פסולה לפניו והזה מן הצדדין שבפניו הזאתו כשרה ופרש"י על הצדדין שבפניו צדדין שיש ממנו ולהלן ולא צדדין שיש ממנו ולאחור והכא נמי העומדין בצדדין של כהן הימינו ולהלן בכלל הברכה הן דכלפניו דמי אבל שלאחר הימינו אע"פ שאינו אחריהם ממש כלאחריו דמי ע"כ כלומר דעם שלפני הכהנים ואינם מכוונים נגד פניהם אלא משוכין לצדדין הוו בכלל ברכה ועם שאחורי הכהנים ואינם מכוונים כנגד אחוריהם אלא משוכין לצדדין אינם בכלל ברכה ורבינו כתב סתם דעם שבצדדין הרי הם בכלל ברכה וכן כתב גם כן הרמב"ם ולא חילק בין צדדין שממנו ולהלן לצדדין שממנו ולאחור משמע דסבירא להו דכל שהם לפני הכהנים אפילו שאינם מכוונים כנגד פניהם אלא משוכין לצדדין פשיטא דבכלל עם שלפני הכהנים הם ואותם שהם אחורי הכהנים אע"פ שאינם מכוונים כנגד אחוריהם אלא משוכין לצדדין פשיטא דבכלל עם שאחורי הכהנים הם ולא הוצרכו למעטם ולא אבעיא אלא בעם שהם ממש כנגד צדי הכהנים ופשט ליה מדקתני דינא דהזה על צדדין שבפניו ולא קתני דינא דהזה על צדדין שאחוריו אלמא דהכי קאמר כל צדדין כבפניו דמי וכן אמרו בירושלמי פר' אין עומדין הדא אמרה העומדין מן הצדדין בכלל ברכה ולא חילקו בין צדדין לצדדין עכ"ל מרן מדברי מרן הר"י קארו ז"ל משמע דרש"י לא ס"ל כרבינו בעל הטורים וכהרמב"ם שמרן פיר'