מהר"ף כז

שפוותיה ופסקוה כל הפוסקים וגם מוהריק"א ז"ל העלה אותם על שלחנו א"ח ס' צ"ב הא למדנו דאחר שסיים תפלתו חשיב עדיין בתוך תפלתו עד שהות כדי הלוך ד' אמות ומאח' שכן הוא הדין לצואה שהיתה בצדדיו שכשמסיים תפלתו ופוסע שלש פסיעות לאחריו אותה צואה שהיתה בצדדיו חזרה להיות לפניו וליכא שהות כדי הלוך ד' אמות שעדין שפוותיה מרחשן וחשבינן ליה שעדין קאי בתוך תפלתו ודאי לא נכון עוד כשפוסע שלש פסיעות לאחריו אחר תפלתו כשנותן שלום לשמאלו ולימינו הרי הצואה לפניו ממש מה שאין כן בק"ש שאינו זז ממקומו ואינו פונה לכאן ולכאן שצריך לקרותה באימה וביראה וברתת ובזיע כדכתב רבינו בסי' ס"א וא"ת לפי האי טעמא א"כ על כל פנים צריך לסלק הצואה לאחריו ולא סגי בסלוק צדדין כלל הא ל"ק דהאי גברא אנוס הוא שהיה עומד בתפלתו וראה הצואה ונתרחק ממנה שיעור הראוי לאותה שעה ובעיק' תפלתו היה מקומו נקי אע"ג דלאח' תפלתו חזרה להיות לפניו כיון דאינו עומד בתפלתו ממש אלא חשבינן ליה כאלו עדין הוא בתפלתו מסיבת דמרחשן שפוותיה לא מחמרינן עליה בשעת הדחק ראיה לזה דהא בההי' דפ' בני העי' דהמתפלל לא ישתין עד שישהה אשכחן דמקילי בה רבנן בשעת הדחק כתב רבהט"ו א"ח סי' צ"ב וז"ל ואיתא הכי נמי בירושלמי גבי רקיקה הרוקק אל יתפלל עד שישהה ד' אמות המתפלל אל ירוק עד שישהה ד' אממות וכתב מוהריק"א ז"ל ומש' ואיתא נמי וכ' כן כתב שם ה"ר יונה וכתב עוד ודוקא לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מות' כדבעינן למימר קמן עכ"ל וכך העלה מרן על שלחנו בסי' צ"ב ומשמע דהוא הדין במשתין דאם נזדמן לו להשתין לא צריך לשהות כדי הלוך ד' אמות ואתי' במכל שכן דבמשתין איכא צערא דגופא ואיכא סכנתא ואיכא משום דהמשהה נקביו עוב' משום בל תשקצו את נפשותיכם הרי אשכחנא דבתר דהתפלל קי"ל שיכול להשתין לאונסו ולא צריך לשהות ד' אמות אע"ג שעדין שפוותיה מרחשן ומאי דקשיא להו למה מרן לא העלה הא דה"ר מנוח על שלחנו בסימן ע"ט איברא בסי' ע"ט לא כתב אלא ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפי' בלילה שאינו רואה אותה צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראותה אבל בסימן פ"א כתב רבהט"ו ז"ל וז"ל היה קורא וראה צואה כנגדו ילך כדי שיזרקנה לאחריו ד' אמות ואם אי אפשר כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב ילך עד כדי שיניחנה לצדדין ד' אמות עכ"ל וכתב מוהריק"א היה קורא וראה וכו' ברייתא בפ' מי שמתו גמ' היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי וכו' ואע"ג דההיא ברייתא לענין היה עומד בתפלה מיתני' למד ממנה רבי' להיכא דהיה קורא ק"ש וכך העלה על שלחנו הטהור שם ומכאן אתה למד שאם פירוש הר' מנוח שפיר' בדברי הרמב"ם נכון בעיני רבינו מוהריק"א ז"ל לא היה נמנע מלכתוב כאן וכן פירש הר' מנוח בדברי הרמב"ם ומדלא כת' כן משמע דס"ל למר' דלהרמב"ם דלענין תפלה מיתני' דוקא ואין ללמוד מענה לק"ש: סימן ט שאלה כתב הרמב"ם בפט"ו מהל' תפיל' בדין נשיאות כפים וז"ל עם שהם אחורי הכהנים אינם בכלל הברכה אבל העומדים מצדיהן הרי הם בכלל עכ"ל. וקשיא לן הכא כתב עם העומדים מצדי הכהנים הרי הם בכלל ברכה משמע דס"ל צדדין כלפני דמי ובפ"ג מה' ק"ש כתב כמה ירחיק אדם מצואה וממי רגלי' ואח"כ יקרא ק"ש ד' אמות במה דברים אמורים בזמן שהם באחוריו או מצדיו אבל אם היו כנגד פניו מרחיק מהן עד שלא יראה אותן ואח"כ יקרא עכ"ל הרי בדין ק"ש כתב שצדיו כלאחריו: תשובה ממה שכתבתי לך בתשובה שאלתך הראשונה בענין מה שכתב מרן הריק"א ז"ל בשם הר' מנוח דצדיו כלפניו דמי יתבאר לך תירוץ קושיא זו דבק"ש דצריך שירחיק ממנה מלא עיניו הטעם משום ולא יראה בך ערות דבר וכשהיא בצדו דלא חזי לה אין כאן משום ולא יראה בך אבל אני רואה בדין זה דברכת כהנים קושיא אחרת וגם בדברי בעל הטורים שהוא כתב גם כן סתם בסי' קכ"ח מטו' א"ח וז"ל דעם שלפני הכהנים ומצדיהם הם בכלל הברכה. ודין זה מקורו בסוטה פ' ואלו נאמרין בסוף דף ל"ח תני אהבה בריה דר' מנימין בר חייא עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבעיא להו צדדין מהו אמר אבא מר בר אשי ת"ש דתנן נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו לאחר' והזה לפניו הזייתו פסולה. נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין שבפניו הזייתו כשרה ע"כ מלישנא דהאי מתני' דפשט מינה משמע דלא חשיב צדדין כלפניו אלא צדדין שממנו ולהלן כנגד פניו אבל צדדיו ממש שמכוונים נגד ימינו בשוה ונגד שמאלו אינם כלפניו וגם מדברי רש"י ז"ל משמע כן שכתב זה לשונו על הצדדין שבפניו צדדין שיש ממנו ולהלן ולא צדדין שיש ממנו ולאחור והכא נמי העומדין בצדדין של כהן הימינו ולהלן בכלל הברכה הם דכלפניו דמי אבל שלאחר הימינו אף על פי שאינם אחריו ממש כלאחריו דמי עד כאן לשון רש"י ז"ל הרי מלשון רש"י ז"ל משמע בהידיא דלא אמרינן העומדין בצדדין של כהן כעומדין לפניו אלא בעם העומדין ממנו ולהלן דהיינו כנגדו אבל העומדין בצדדין שאינו ממנו ולהלן דהיינו הצדדין המכוונים כנגד ימין הכהן וכנגד שמאלו ממש לא דהכי משמעות מתני' דפשטו לה מנה הרי מה דאבעי' לן צדדין מהו לא פשטינן ממתני' אלא צדדין שממנו ולהלן הם כלפניו וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"י מהלכות פרה אדומה שכת' וז"ל המתכוין להזות לפניו והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו הזייתו פסולה נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין שבפניו הזייתו כשרה עכ"ל מדכתב לצדדין שבפניו משמע דדוקא צדדין שממנו ולהלן הם כלפניו אבל צדדיו ממש שהם צד ימינו וצד שמאלו בשוה אינם כלפניו ואם כן איך מרן