מהר"ף כו

דלא נקטינן במחלוקת הפוסקים כדברי המיקל הא לאו מלתא היא דהא דאמרי הני רבוותא דפלוגתא דאמוראי לא נקטינן כדברי המיקל היינו כההוא גוונא דאתמר דהיינו דנקטינן כדברי המיקל באבל אפילו יחיד כנגד רבים בההוא גוונא היכא דהוי פלוגתא דאמוראי לא נקטינן כדברי המיקל אלא כדברי הרבים המחמירין: וההיא הלכתא דפח"ז ונת"ר דפליגי בה שמואל ורבי יוחנן ר' יוחנן לגבי שמואל חשיב רבים במקום יחיד דהא קי"ל רב ורבי יוחנן הלכתא כרבי יוחנן וכ"ש דהלכתא כרבי יוחנן לגבי שמואל דהא הלכתא כרב באיסורי לגבי שמואל אבל במחלוקת שקולה הדרינן לכללין דאי ההיא פלוגתא היא במלתא דרבנן נקטינן כדברי המיקל ראיה לדברינו דהא חזינן לרבינו הגדול מוהר"י קארו ז"ל בענין אבילות דאב ואם פסק כמאן דמיקל בענין מת אביה של כלה או מתה אמו של חתן או אחד משאר קרובים דלהרא"ש ז"ל קוברין את המת מיד ונוהג שבעת ימי אבילות ודוחין את החופה עד שיעברו שלשים יום והרמב"ם התיר לכנוס מיד אחר שבעת ימי אבילות ומסיק רבינו הגדול מוהר"י קארו ז"ל זה לשונו ולענין הלכה נקטינן כדברי המיקל באבל עכ"ל ולא חילק בין אביה של כלה ואמו של חתן ובין שאר קרובים אלא בחדא מחתא מחתינהו ואמר בכולהו נקטינן דיכנוס מיד לאחר שבעת ימי אבילות ולא חיישינן לכבוד אב ואם אלא כיון דהאי כבוד אב ואם דאבילות הוי מלתא דחיובא מדרבנן נקטינן בספיקא לקולא ככולהו חיובי דרבנן ולא איצטריכנא לברורי האי מלתא אלא משום דאתת בשאלה ופקידו עלן לברורי לה משום הכי איטפלנא לה וברירנא לה דבנדון זה אעיקרא דדינא כבר ברירנא לה ברירו זך ונקי דאליבא דכולהו רבוואתא בין אליבא דתלמודא דידן בין אליבא דתלמו' דבני מערבא מסקנא חדא לכולהו רבוואתא דכשיעברו השלשים יום דשאר מתים הוי זמן גערה שיוכלו החברים לגעור במתאבל על אביו ועל אמו שיסתפר וליכא שום ספיקא דהלכתא ברירא היא ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן ח שאלה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות ק"ש כמה ירחיק אדם מצואה וממי רגלים ואח"כ יקרא קרית שמע ארבע אמות במה דבר' אמורי' בזמן שהם מלאחוריו או מצדיו אבל אם היו כנגד פניו מרחיק מהן עד שלא יראה אותן ואח"כ יקרא וכתב עליו מוהר"י קארו בכ"מ וז"ל כמה ירחיק אדם וכו' משנה שם וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות פירו' מהן ממי רגלים ובגמרא אמר רבא אמר רב הונא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מרחיק מלא עיניו וסובר רבינו דצדדין הרי הן כלאחריו. והרב מנוח כתב דלכאורה משמע דכלפניו דמי דאמרינן גבי לולב עקום ואפשר לומר דמה שכתב הרב מיירי בשאינו יכול לסלקה לאחריו דאמרינן בגמרא דהיכא דלא אפשר יסלקוה ד' אמות א"כ היכא דאפשר כלפניו דמי והיכא דלא אפשר כלאחריו דמי עכ"ל קשיא לן למה מרן לא העלה הא דפירש הרב מנוח על שלחנו הטהור דנר' מדהביא האי פירוש דהר' מנוח שפירש בדברי הרמב"ם משמע דניחא ליה למוהר"י קארו ז"ל האי פירוש דהרב מנוח וא"כ הוה להעלות על שלחנו הטהור בסי' ע"ט: תשובה מרן רבינו הגדול מוהר"י קארו זצ"ל לא ס"ל האי פירוש דה"ר מנוח ז"ל ולשונו מוכיח כן בהידיא שכתב וסובר רבינו דצדדין הרי הן כלאחריו הרי ברור בדברי מרן הריק"א שהרמב"ם ס"ל דצדדין הם כלאחר' ודלא כה"ר מנוח עוד שכת' וה"ר מנוח ולא כתב וכתב ה"ר מנוח משמע דה"ר מנוח פליג אהא דכתב מרן דהרמב"ם ס"ל דצדדין כלאחריו וזה פשוט ועתה אבאר לך טעם הדבר מה שכתב ה"ר מנוח דלכאורה משמע דכלפניו דמי כדאמרינן גבי לולב עקום אחר המחילה אני אומר דלא היא דשנייא טובא מלולב דלא דמי כלל דטעמא דפיסול דלולב עקום הוא משום מום ומאי מומו דלולב עקום לפניו הוא משום דלא הוי דרך ברייתיה דתני' בפ' לולב הגזול ריש דף ל"ב לולב עקום פסול אמר רב פפא לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו ברייתיה הוא אמר רב נחמן לצדדין כלפניו דמי ואמרי לה כלאחריו דמי ע"כ. הרי מבואר בהידיא דפיסול לולב העקום לפניו או לצדדין הוא משום דלא הוי דרך ברייתו וכיון שכן אין משם ראיה לומר דצדדין הוו כלפניו וגם אין ראיה לומר דצדדין הוו כלאחריו ופשוט הוא ברם הכא בק"ש ההרחקה שצריך שירחיק מן הצואה שלפניו מלא עיניו הוא משום ולא יראה בך ערות דבר וכיון דהצואה היא בצדדיו הא לא חזי לה אלא א"כ הופך פניו לצדדיו והקורא ק"ש לא עביד להפוך פניו לצדדיו דלית ליה רשות בשעת קריאה להפוך פניו ולהסתכל הנה והנה וכיון שכן שפיר דמי לקרות ק"ש אע"ג דצואה בצדדיו ודי ליה בהרחקת ד' אמות כיון דלא חזי לה לא צריך הרחקת מלא עיניו דכלאחריו דמ' ומ"ש דמה שכתב הרב מיירי בשאינו יכול לסלקה דאמרינן בגמ' היכא דלא אפשר וכו' לע"ד לא היא דהתם לענין תפלה אתמרא בפ' מי שמתו ס"ו דף כ"ב תניא היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות והתני' לצדדין ל"ק הא דאפש' הא דלא אפש' ע"כ ופסקה הרמב"ם בפ"ד מהלכ' תפלה ואם איתא דהוא הדין לענין ק"ש לא הוה שתיק מנה הרמב"ם וליכא למילף מתפלה לק"ש דהרבה חומרות איכא בתפלה מה שאין בק"ש: ולע"ד יש טעם גדול לחלק ביניהם דלענין תפלה כל שאפש' צריך לסלק הצואה לאחריו על כל פנים ולא סגי ליה בסילוק לצדדין דהא כשמסיים תפלתו ופוסע שלש פסיעות לאחוריו הצואה שהיתה בצדו חוזרת להיות לפניו ואע"ג דסיים תפלתו מ"מ כל ד' אמות תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה וחשיב שעדין קאי בתוך תפלתו ואין נכון שתהיה הצואה כנגדו דאמרינן בפ' בני העי' המתפלל אל ישתין עד שישהה כדי הלוך ד' אמות שכל ד' אמות תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן