מהר"ף כג

דידן וכך הם דברי הרא"ש ז"ל וה"ג והרמב"ן בת"ה ורבי ירוחם ז"ל ולשון הרי"ף ז"ל יגדל פרע עד שיגערו בו חביריו וסמ"ג כתב כלשון תלמודא דידן וכתב ובירושלמי גרסינן עד שיגדל פרע או עד שיגערו בו חביריו כגרס' הרמב"ם ז"ל ולע"ד נראה פשוט לרבינו בעל הטורים ולהרא"ש וה"ג והרמב"ן וריר"ו שכתבו לשון הברייתא דתלמו' דידן הדברים כפשוטן שכשיעברו השלשים יום דשאר מתים הוי זמן גערה דפשט הברייתא דקתני על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו מוכח בהידיא דכשיעברו השלשים יום יוכלו חביריו לגעור בו דהכי הוא ודאי משמען של דברים על אביו ועל אמו לא הותר לו להסתפר אחר שיעברו השלשים יום בלחוד אלא עד שיגערו בו חביריו משמע ודאי דאם עברו השלשים יום וגערו בו חביריו יכול להסתפר ומאחר שכן ודאי יכולין לגעור בו חביריו לאחר שיעברו השלשים יום וגם מדברי הרי"ף ז"ל פשוט הוא דהכי הוא משמעות לשונו מדסתם וכתב יגדל פרע עד שיגערו בו חביריו משמע דהכי הוא ודאי כסתם גידול פרע דאמרינן בעלמא דהוי שלשים יום כדילפינן לה בגמ' לנדון דשאר מתים פרע פרע מנזיר ואם איתא דס"ל ליה דגידול פרע דאביו ואמו הוי טפי משלשים יום וצריך גערה נמי לא הוה שתיק מנה לפרש וגם לגירסת הרמב"ם וסמ"ג דגרסי או דמשתמע מינה דהאי גדול פרע הוי טפי משלשים יום כדבעינן למימר קמן בס"ד אפילו הכי משתמע שפיר מנה דלאחר עבור השלשים יום דשאר מתים הוי זמן גערה שיגערו בו חביריו דהא לגרסתם פירוש הדברים כך הוא על אביו ועל אמו עד שיגדל פרע פירוש ימים הרבה או יגערו בו חביריו משמע ודאי דמאי דמצרכי ימים הרבה הוא כשאין שם גערה הא אם יש גערה הגערה מפקיעה הגידול פרע דימים הרבה. ומצד הענין בעצמו צריכין אנו לפרש הירושלמי שיסכים לתלמודא דידן דעיקר גדול בידינו כל היכא דפליג תלמודא אירושלמי נקטינן כתלמודא דידן ואם איתא דהירושלמי פליג בהא אתלמודא דידן לא היה להם להרמב"ם ז"ל ולסמ"ג ז"ל להביא דברי הירושלמי מאחר שאינו מסכים אתלמודא דידן אלא ודאי משמע שפיר דהירושלמי פירוש דבריו כתלמודא דידן ומשום הכי הביאו דבריו נמצינו למדין אליבא דכולהו גירסאות אליבא דכולהו רבוואתא לאחר שיעברו השלשים יום מיד הוי זמן גערה וכן פירש מרן רבינו הגדול רבן של כל ישראל מוהר"י קארו זלה"ה בי"ד סימן ש"ץ וז"ל וכך הם דברי הרי"ף על אביו ועל אמו יגדל פרע עד שיגערו בו חביריו ונראה שגדול פרע הוי שלשים יום ולא אתא למעוטי אלא אם גערו בו חביריו תוך שלשים יום דאסור עכ"ל וגם פירש כך דברי הרמב"ם וז"ל שם בסמוך ואפשר דמשמע דשילוח פרע היינו גידול שיער ימים הרבה מאד דאז מותר אפילו א לא גערו בו חביריו. ואם גערו בו חביריו קודם שגידל שיער כל כך שרי והוא שגערו בו אחר שלשים אבל אם גערו בו תוך שלשים לאו כלום הוא עכ"ל הרי בהידיא פי' רבינו הגדול דברי כולם בין להרמב"ם בין להרי"ף ז"ל ורבינו בעל הטורים לדברי כולם לאחר שיעברו שלשים יום דגידול פרע הוי זמן גערה ואע"ג דחלוקים בפירוש דיגדל פרע דלהרמב"ם הוי ימים הרבה טפי משלשים יום ולאינך רבוואתא הוי שלשים יום כסתם כל גידול פרע מ"מ לענין דינא ליכא פלוגתא אלא דברי כולם עולין לדין אחד וכדכתיבנא דכד דייקנא בדבריהם אשכחנא דברי כולם עולין לכוונה אחת ומעתה דברי הריק"ש ז"ל והתוס' ודאי דהכי הוא משמען כדברי כל הפוסקים האלו בלי ספק דלאחר שיעברו השלשים יום יוכלו החברים לגעור בו שיסתפר דהא התוספות הביאו דברי הירושלמי לפרש מאי דסתים בתלמודא דידן משמע ודאי דס"ל לתוספות דליכא פלוגתא בין תלמוד דידן לירושלמי ולא עוד אלא נראה לע"ד פשוט מאחר שחז"ל תלו היתר התספורת על אביו ועל אמו בגערת החברים כל מה שימהרו חביריו לגעור בו אחר שיעברו השלשים יום הרי הם זריזין במצות דואהבת לרעך. ועל מה שכתב רבינו בעל המפה דשיעור גערה למר שלשה חדשים ולמר י"ב חדש ובא בשאלה דלסמ"ק שלשים יום לע"ד נראה פשוט שאין הפירוש כמו שבא בשאלה שצריך שיעבור אותו זמן ואח"כ יוכלו לגעור בו דהא הא מלתא לא מסתבר כלל דבין בתלמודא דידן בין בירושל' לא נזכר ולא נרמז הדבר הזה בתספורת ואם נאמר שנים עשר חדש לענין בית המשתה דליכא צערא דגופא לית לן למימר הכי בתספורת דאיכא צערא דגופא שניא טובא וליכא למגמר הא מהא ואין לנו להוסיף צער על מה שהטילו חז"ל והם אמרו על אביו ועל אמו לא סגי בשלשים יום דשאר מתים אלא עד שיגערו בו חביריו ומשמע ודאי דלאחר שיעברו השלשים יום מהניא הגערה להפקיע גזרת התספורת בין סמוך בין מופלג ומאחר שכן מהיכא תיתי לן להחמורי כולי האי עד י"ב חדש או עד שלשה חדשים במקום שאמרו להקל אלא הנראה לע"ד פשוט דהאי שיעור גערה דקאמרי הני רבוואתא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הוא כאדם שאין לו חברים לגעור בו או היה במקום שאין בו חברים היתכן שישאר מצטער כל הימים לכן נתנו לו תקון ושיעור לזמן המתנה שימתין שיעור הראוי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וככלות ההוא זמן מותר להסתפר אפילו בלא גערה שכבר פקע ממנו איסור התספורת. דסתם כל אדם שיש לו חברים אינן שוהין מלגעור בו יותר מההוא זמן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולעולם כדאיכ' חברים הגוערים יכולין לגעור בו בבציר טובא מזמן זה אח"כ הדברים מבוארים באר היטב בהגהות מי"י פ"י מהלכות אבל ואביא דבריהם מרן רבינו הגדול מוהר"י קארו ז"ל ב' י"ד סי' קנ"ז וז"ל או עד שיגערו בו חבריו וז"ל סמ"ק אבל אם עברו שלשים יום קודם הרגל הרגל מפסיק ואין צריך להמתין עד שיגערו בו חביריו מאי טעמא משום דאמרי' בירושלמי שיעור גערה שלשים יום לכך הרגל מפסיקו ונראה שאפילו חל יום שלשים ערב הרגל מותר לספר דכיון דמקצת היום ככולו א"כ אותו יום שלשים מקצתו משלשים שניים כדאמרינן בשאר מתים דיום שבעה עולה לכאן ולכאן משום דמקצתו יש לו דין שלשים והוא הדין באביו ואמו ביום שלשים כבר עבר שלשים ראשונים כי כשעבר מקצת היום הותר בגיהוץ ותספורת לכך נראה לי דיום שלשים לגבי שלשים שניים של גערה דאביו ואמו הוי כמו שבעה לגבי שאר מתים