מהר"ף כ

תשובה הא דכתב מר"ן מוהריק"א זצ"ל כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה האי שקיעת החמה לאו שקיעת חמה כדקא סלקא דעתך דהיינו שישקע גוף השמש ולא תראה על הארץ אלא האי שקיעת חמה הוא ששקעה ואין אורה נראה בעולם דהיינו ששקעה תחת האופק וירדה שמנה עשרה מעלות שאז כלה אורה מהרקיע וכוכבי לילה נראין ושיעור זמן זה מתחילת השקיעה ששוקע גוף החמה עד שישקע תחת האופק שמנה עשרה מעלות הוא כדי מהלך אדם בינוני ארבעה מילין כדבעינן למימר קמן נמצא ששתי שקיעות חמה הן האחת כשישקע גלגל חמה תחת האופק גופה נכסה ועדין אורה מאיר בעולם והרקיע כולו מזהיר מאורה והשקיעה השנית היא כשתשקע עוד מתחת האופק שמנה עשרה מעלות אז אור החמה כלה מן הרקיע ועל השקיעה הזאת השנית הוא דכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה שבכל מקום שאמרו שקיעת החמה הוא זאת השקיעה השנית שהיא סוף שקיעת החמה שהוא שעה וחומש מתחלת שקיעה עד סוף שקיעתה הוא שקורין בכל מקום שקיעת החמה והנך רואה שהארכתי בדברי וכפלתי דברי כדי שתבין וכן כתב רבינו בעל הטורים בהידיא וזה לשונו בסימן הנז' וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות ויש ליזהר שלא יאחרו להתפלל אותה בלילה אלא סמוך לשקיעת החמה בענין שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים עכ"ל הרי דמה שכתב רבינו מוהריק"א כדי שיגמור קודם שקיעת החמה היינו צאת הכוכבים וכן תמצא בהלכות תענית ריש סי' תקס"ב כתב מרן מוהריק"א ז"ל וזה לשונו כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים אינו תענית עכ"ל הרי דקרי שקיעת החמה שעה שהכוכבים נראין וכן תמצא בהלכות שבת סימן רס"א כתב מר"ן ז"ל וז"ל יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקדש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא שלשה מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקדש ושיעור זמן בין השמשות הוא שלשה רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה עכ"ל וכן בהלכות יום הכפורים סי' תר"ח כתב מעין זה וכן בהלכות חנוכה סי' תער"ב כתב אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה ע"כ והכי הוא לשון רבינו בעל הטורים וכתב עליו מרן מוהריק"א ז"ל בבית יוסף ז"ל ונראה שדקדק רבינו לכתוב מסוף שקיעת משום דתחלת שקיעת החמה עדין היום גדול כמו שכתבו התוספות בפרק במה מדליקין ע"כ גם הגהו' מרדכי בהלכות חנוכה כתבו בריש פ' שני וז"ל משתשקע החמה פיר' מסוף שקיעת החמה דהיינו צאת הכוכבים דשרגא בטיהרא לא מהני וכן הא דאמרינן כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית היינו צאת הכוכבים ומתחלת שקיעתה עד צאת הכוכבים הוי ארבעה מילין עכ"ל הא למדת דלא קרי שקיעת החמה אלא על סוף השקיעה והוא זמן צאת הכוכבים ועתה אבאר לך עיקר ושורש הדין הזה גרסי' בסוף פרק במה מדליקין תנו רבנן בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי רבי יהודה ע"כ ובגמרא איפליגו רבה ורבי יוסף שיעור בין השמשות רבה אמר רבי יהודה אמר שמואל תלתא רבעי מילא ורבי יוסף אמר רבי יהודה אמר שמואל תרי תלתי מילא ובפסחים פ' מי שהיה טמא דף צ"ד גרסינן ת"ר רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילין נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום ע"כ והתוס' שם בפסחים ובסוף פרק במה מדליקין הקשו זה לשונם תרי תלתי מיל קשה דהכא משמע דמשקיעת החמה עד הלילה ליכא אלא תלת רבעי מיל ורבי יהודה גופי' בפסחים בפרק מי שהיה טמא סבר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילין וצאת הכוכבים לילה הוא כדאמר בריש פ"ק דפסחים וכו' ואומר ר"ת דהתם מיירי בתחלת שקיע' והכא משתשקע מסוף שקיעה אחר שנכנסה חמה בעובי הרקיע אבל תימה לר"י דבמאי פליגי דהא ודאי דמשעת צאת הכוכבים הוי לילה כדפרש"י וי"ל דאמרינן לקמן לא גדולים הנראין ביום ולא קטנים וכו' אלא בינוניים והשתא פליגי דלרבי יהודה מספקא ליה בכל כוכבים הנראין משקיעת החמה עד שהכסיף העליון אם הם בינוניים אם לאו ע"כ. הרי נתבאר לך דמה שאמרו בפ' במה מדליקין משתשקע החמה הוי בין השמשות ושיעורו שלשה רבעי מיל הוא מסוף השקיעה דאלו מתחלת שקיעת החמה שאין השמש נראית על הארץ הוא יום גמור ונמשך שיעורו בכדי שיעור מהלך שלשה מילין ורביע דאותו זמן אי אפשר לומר שהוא זמן בין השמשות ששיעורו ג' רבעי מיל דהא ברייתא ערוכה בפסחים בפרק מי שהיה טמא דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוי ארבעה מילין ועוד דהא בכל מקום במשנה ובגמרא קרו לבין השמשות ספק חשיכה ספק אינה חשיכה ואותו עת ששוקע גוף השמש שאינו נראה על הארץ לא יצדק לומר עליו ספק חשיכא שהרי העולם מאיר אור רב ומזהיר זוהר גדול והגאונים מנחי בה סימנא ויקרא אלהים לאור יום שכל זמן שאור בעולם הוא יום אלא ודאי לא קרי בין השמשות שהוא ספק חשיכה אלא סוף שקיעת החמה שהוא אחר תחלת השקיעה בכדי מהלך שלשה מילין ורביע שאז חשכה הארץ ולא נשאר מאור השמש כי אם ברקיע שעדין פני הרקיע במקום שקיעת החמה מאירין קצת על אותו זמן אמרו שהוא בין השמשות והוא ספק חשיכה ואינו ודאי לילה עד שיטהר הרקיע מן האור: וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות תרומות ז"ל אין הטמאים אוכלין בתרומה עד שיעריב שמשן ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה שנאמר ובא השמש וטהר שיטהר הרקיע מן האור ואחר יאכל מן הקדשים עכ"ל.