מהר"ף יח

שהרי מבשל החמאה עם הקום האסור ולא כשר למעבד הכי דאין מבטלין איסור לכתחלה הא ליתא דאין זה מבטל איסור אלא מסיר האיסור מן ההיתר והרי זה דומה למה שכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל ביתה יוסף י"ד סי' פ"ד ז"ל כתוב בא"ח מעשה שנפלו נמלים בכלי הדבש והורו שיחמם הדבש עד שיהא ניתך ויסננו וישארו הנמלים למעלה ואין כאן משום מבטל איסור שאין כוונתו אלא לתקן הדבש עכ"ל וכך העלה על שלחנו הטהור בסימן הנז' הכא נמי בחמאה הוא הדין והוא הטעם שכוונתו לשרוף האיסור ולכלותו והוסיף עוד הרמב"ם לאשמעינן שאם תאמר נתערבו עמן ע"י הבישול ונתבשלו כולן בטלו במיעוטן פירוש ומה שגורם על ידי הבישול שיתערבו יחד החמאה והקום לית לן בה ובטלו במיעוטן: וטעם ברור יש בדבר כמו שכתב הרשב"א בת"ה דף קכ"ב סוף עמוד א' ז"ל ומיהו באיסורין שעיקרן דרבנן כגבינה של נכרים וכיוצא בה אם נפלה לפחות מששים מרבה עליה ומבטלה והביא ראיה לדבר וכ"כ הרמב"ם בפט"ו מהלכות מאכלות אסורות ז"ל אבל באסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. וכך העלה מר"ן מוהריק"א ז"ל על שלחנו הטהור בי"ד סימן צ"ט סעיף ו' ולפי פסק זה אפילו כוונתו לבטל הקום כיון שהוא איסור דרבנן שפיר דמי ואין בכך כלום ואם תאמר האיסור שבחמאה לא חשיב דרבנן אלא הוא דאורי' שהרי הרמב"ם כתב שטעם האוסרים שאסרו החמאה הוא מפני צחצוחי חלב שישאר בה וכל חלב שלהן חוששין לו שמא ערבו בו חלב בהמה טמאה הרי משום חשש חלב בהמה טמאה שהוא אסור מן התורה נגעו בה ונמצא מבטל איסור תורה לכתחלה הא לא קשיא שהרי האי חששא דתערובת חלב טמא איתיה נמי בגבינה ואפילו הכי אשכחנא ליה להרמב"ם ז"ל דלא חייש לה דהכי כתב בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות ז"ל חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד כחלב הטהורה ואם נתערב חלב טמא בחלב בהמה טהורה כשתעמיד אותו יעמוד חלב הטהורה ויצא חלב הטמאה עם הקום של הגבינה ומפני זה יתן הדין שכל חלב הנמצא ביד כותי אסור שמא עירב בו חלב בהמה טמאה וגבינת הכותים מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבן אבל בימי חכמי המשנה גזרו על גבינת הכותים ואסרו מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן שהיא נבלה עכ"ל הרי הרמב"ם ז"ל ס"ל דגבינת הגוים אינה נאסרת מפני חשש תערובת חלב טמא וצריך טעם לדבר ונראה לע"ד דהרמב"ם ס"ל כפירוש התוס' בפרק אין מעמידין דף ל"ה ע"א דגרסינן התם על הא דתנן מפני מה אסרו גבינות הכותים אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום ניקור מגדף בה רבי ירמיה אלא מעתה יבשה תשתרי דאמר רבי חנינא יבש מותר אין מניחו ליבש ישן מותר אין מניחו לישן אמר ר' חנינא לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב ושמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה רבי אדא בר אהבה אמר מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר רבי חסדא אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ רבי נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה בין לר' חסדא בין לר' נחמן תתסר בהנאה קשיא וכתבו התוס' לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב פ"ה בין גומות של גבינה נשאר מן החלב ודילמא עירב ביה חלב טמא וקשה דא"כ הוה ליה לרבי ירמיה למימר אלא כיון דהדר ביה משנויא קמא ועוד דאטו מי חיישינן דגוי שוטה הוא שעירב בו חלב טמא אע"פ שהוא יודע שאינו עומד לכן פי' ר"ת דקאי אמאי דהוה פריך יבשה תשתרי ומשני דאפילו כשהוא נראה ישן לעולם נשאר הארס בתוך לחלוחית הגבינה ביני אטפי ור"י הביא ראיה מן הירושלמי לדברי ר"ת דקאמר חלב הגוי למה אסור משום גילוי ויעמיד אמר רבי שמואל בר יצחק מפני ארס הנתון בין הנקבים ופירוש ויעמיד ויבשנה ומשני מפני ארס הנתון וכו'. וקשיא שניה קיימא אגבינה כלומר גבינה שיעשו מיהא תשתרי דארס הוא אינו מניחו ליבש ומסיק מפני ארס הנתון בין הנקבים כמו שמתרץ בתלמודנו ע"כ גרסינן תו התם מעבר לדף חלב למאי ניחוש לה אי משום אחלופי טהור חיור טהור ירוק ואי משום איערובי ניקום דאמר מר חלב טהור עומד חלב טמא אינו עומד אי דקבעי ליה לגבינה הכי נמי הכא במאי עסקינן דקא בעו ליה לכמכא ונישקול מניה קלי וניקום כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי ליכא למיקם עלה דמלתא ואי בעית אימא אפילו תימא דקבעי ליה לגבינה אימא דקאי ביני אטפי ע"כ וכתבו התוספות לגבינה איכא דקאי ביני אטפי פי' ליקח חלב מן הגוי לעשות גבינה אבל לעיל גבי ליקח גבינה של גוי ליכא למיחש לחלב טמא כיון שעושה אותו לצורכו ליכא למיחש דילמא עירב בו חלב טמא שאינו עומד עכ"ל הרי ברור שהתוס' ס"ל דלא חיישינן לעירוב חלב טמא אלא בחלב של גוי אבל בגבינה של גוים לית' להאי חששא דכיון שהגוי לא מתהני מניה לא מערב ליה וכן נראה שהוא דעת הרי"ף ז"ל דנקיט לה להא דשמואל בפ' כל הבשר להלכה וזה לשון הר"ן בפרק אין מעמידין ונקטינן שגבינת הגוים אסורה בכל מקום ובכל זמן שהרי אפילו במקומות שאין חוששין לגלוי ראוי לאוסרה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה והגאונים סומכין על טעם זה שהרי הרב אלפאסי ז"ל כתבו במסכת חולין וכן כתבו הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות ע"כ. נמצינו למדין מפירוש התוספות הא דאמר רבי חנינא לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב לא קא פליג אטעמא קמא וקא יהיב איהו טעמא אחרינא לאיסור גבינת הגוים אלא שינויא הוא דקא משני אמאי דפריך יבשה תשתרי וליכא מאן דחייש לתערובת חלב טמא בגבינת הגוים דסמכינן אחזקה דודאי הגוי לא מערב חלב טמא בחלב שעושה אותו גבינה דהא לא מתהני מידי עוד נ"ל דהא דפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כשמו' דטעמיה שייך בטעמ' דמתני' ואע"ג טעמא דמתנ' קיבת נבלה וטעמא דשמואל בעור קיבת נבלה מ"מ קרובים זה לזה ועוד דמתרצי מתניתין בפרק כל הבשר דנשנית קודם חזרה ושמואל קאמר אחר חזרה. עוד נ"ל לומר הכרח לפי' התוספות דמלבד הכרח הקושיות שהקשו נלע"ד דלישנא דגמרא מוכח בהידיא דרבי חנינא לא קא פליג אטעמא קמא וקא יהיב איהו טעמא אחרינא דקאמר