מהר"ף יז

לא מיני דבשר הוא אבל בקרבים הכל מודו דמיני בשר הוו והואיל ואית בהו שומן טפי מכל הנך מראש והכבד והלב היינו דפליג עליה דרבי עקיבא דקסבר כבד לאו מין בשר ור' עקיבא סבר מיניה הוא ופסקו כל הפוסקים כרבי עקיבא נמצא דהאי פסקא לא חתים עלה מר ב"ר אשי ומ"ש שאור ועיסה שני מינים הם ליתא דתנן בפ"ב דערלה ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו כיצד שאור של חטים שנפל לתוך עיסה של חטים ויש בו כדי לחמץ בין שיש בו כדי לעלות באחד ומאה ובין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור. הרי משנה ערוכה דשאור של חטים בעיסה של חטים מין במינו הוא והא נמי לא חתים עלה מר ומה שכתב חלב ובשר שני מינים הם כבר נתבאר בדברי הרשב"א והר"ן והראב"ד והתוספות והרא"ש דמין אחד הם והיא גמרא ערוכה במקומות הרבה בפרק גיד הנשה וגם מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות מאכלות אסורות ז"ל מין במינו ודבר אחר שנתערבו כגון קדרה שהיה בה חלב אליה וגריסין ונפל לתוכה חלב הכליות ונמחה הכל ונעשה גוף אחד רואין את חלב האליה ואת הגריסין כאלו הן גוף אחד ומשערין חלב הכליות בגריסין ובאליה אם היה אחד מששים מותר שהרי אי אפשר כאן לעמוד על הטעם עכ"ל הרי דקרי חלב הכליות עם האליה מין במינו ולדברי הפוסק שהביא מר"ן הוי שני מינין דלדידיה האליה קרי בשר שמן והוי עם החלב מין ושאינו מינו והוכרחתי להאריך בדבר מפני שהוא שורש ועיקר בדיני התערובות ואני תפלה לפני ש"מ שיאיר עינינו בתורתו ואביטה נפלאות ויפתח לבנו ויצילנו מכל שגיאות אכי"ר: סימן ה כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות החמאה של כותים מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמאה אינו עומד ומקצת הגאונ' אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב כדי שיבטל במיעוטו וכל חלב שלהן חוששין לו שמא עירבו בו חלב בהמה טמאה יראה לי שאם לקח חמאה מן הכותים ובשלה עד שהלכו להם צחצוחי חלב הרי זו מותרת שאם תאמר נתערבו עמן ונתבשלו כלן בטלו במיעוטן עכ"ל וכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל בכסף משנה החמאה של כותים וכו' כתב הרשב"א בת"ה על דברי רבינו הטעם שכתב באיסור החמאה מפני שהקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה שיבטל במיעוטו אינו מחוור כלל שהבטול ברוב בעלמא אינו מצד שהמיעוט מתערב ברוב שהרי חטים של תרומה שנפלו לתוך החולין גרוגרות של תרומה שנפלו לתוך החולין אע"פ שזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפני עצמו בטלי בשיעורן שכל שאין אתה יכול לברור דבר מתוך דבר אלו היית אוסר הרוב מפני המיעוט נמצא שאין המיעוט בטל לא לח בלח כגון יין ביין או שמן וכיוצא בזה וגדולה מזו אמרו בשתי קופות בשתי עיירות שמצטרפות ומעלות את האיסור כל שכן בקום דחמאה שאין אתה יכול לברור אותו מתוך החמאה ולסלקו ורוב כל האיסורין המתפשטים והמתבטלים ברוב בטלים בכיוצא בזה אלא שלא הלכו בדברים אלו אלא אחר הרוב או אחר נותן טעם כמו שכתבנו עכ"ל ולי נראה דלדעת רבינו י"ל דלא דמי לחטים או גרוגרות של תרומה שנתערבו בחולין אע"פ שזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפני עצמו מ"מ אין האיסור ניכר כלל אבל בחמאה הוי האיסור ניכר דהיינו הקום אלא שאי אפשר לברור אותו ולסלקו מן החמאה ולפיכך אינו בטל עכ"ל מר"ן מוהריק"א ז"ל ואני בעניי תמיה על דברי הרשב"א ז"ל ועל דברי מר"ן מוהריק"א ז"ל שנרא' מדבריהם שאי אפשר לברור הקום מן החמאה והרי מעשים בכל יום אנו מחממין החמאה על האש עד שנפשר' והחמאה צפה למעלה והקום יורד למטה כמו שצף השמן והשומן על גבי המרק כך החמאה צפה למעלה מהקום ומריקין את החמאה בעודה חמה והקום ישאר בשולי הקדרה שהתיכו החמאה בה הרי ברור שאפשר לברר הקום מן החמאה. וגם מדברי מר"ן הרמב"ם ז"ל ברור שאפשר לברר הקום מן החמאה אלא שדברי הרמב"ם הם שעל ידי שיבשלו החמאה הקום נשרף וכלה כמו שמפורסם שכשיש מים בשמן או בשומן ומרתיחין אותו על האש המים כלין וישאר השמן והשומן הרי מדברי הרמב"ם ז"ל ברור שאפשר לברר הקום מהחמאה גם מה שכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל אבל החמאה הוי האיסור ניכר דהיי' הקום וכו' יש לדקדק איך הוא ניכר שאם רוצה לומר שנראה לעין במקום שהוא בו א"כ איך כתב אי אפשר לברור אותו הא כיון דרואה אותו ומכירו יסיר אותו מהמקום שנראה בו. עוד קשה לי בדברי הרמב"ם שכתב שהקום אינו מעורב עם החמאה והרי נראה לעין שהחמאה בשעה שמוציאין אותה מן החלב היא גוף אחד רכה והחלב מעורב בה כדרך כשמוציאין שמרי שמן שומשמין שנראה וניכר תערובת השמן שומשמין בשמרים שהוא מעורב בשמרים תערובת גמורה כך החמאה בשעה שמוציא' אותה נראה וניכר בה תערובת החלב והיא תערובת גמורה אלא שהולכת ומתיבשת גם החלב מתיבש בה. וי"ל שזו היא כוונת מר"ן מוהריק"א ז"ל במה שכתב אבל החמאה הוי האיסור ניכר דהיינו הקום רוצה לומר שתערובת הקום ניכרת בחמאה כמו שכתבנו ומה שכתב מר"ן הרמב"ם שהקום אינו מעורב עם החמאה לא קשה מידי שידוע שהחמאה היא מטבע השמן והשומן והקום מטבע המים וידוע הוא שהשמן והמים אינן מתערבין בשום אופן להיות גוף אחד כמו מים ביין או מים בדבש או בשאר משקין שאפילו אתה מערבן ומניחן ימים רבים אינם מתערבין ומשום הכי כתב הרמב"ם שהקום אינו מעורב עם החמאה וכיון שכן הוה ליה כל אחד עומד לעצמו וצריך להפריש זה מזה כיון שניכר הקום בחמאה וכמו שכתב מר"ן מוהריק"א ז"ל ומשום הכי לא בטיל. ונראה לע"ד שמה שכתב הרמב"ם שאם לקח החמאה מן הכותים וכ' היתר הוא זה לדעת האוסרים דהא טעם איסור שאסרו משום שהקום אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל וכמו שכתבנו וכיון שכן השתא שמבשל לה עד שילכו צחצוחי חלב הרי האיסור נשרף וכלה והלך לו ונשאר ההיתר לבדו וא"ת הרי זה מבטל איסור לכתחלה