מהר"ף טז

עיסה של חטים וכן אם היה טעם שניהם טעם שעורים מהני שמא דחמירא דשוה בתרווייהו להחשיב שניהם חמירא דשערי ומצטרפ' בכדי לחמץ בהם עיסה של שעורי' בריך רחמנא דסייען לברורי האי מלתא דהרמב"ם זכותיה יסייען ויאיר עיינין אכי"ר: סימן ד ד כתב מר"ן רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל בבית יוסף י"ד סי' צ"ח דף פ"ט ריש ע"ד ז"ל מצאתי כתוב דכבד ותרנגול שני מינים הם כדאמרינן הנודר מן הבשר מותר בכבד ובשר עוף ובשר בהמה שני מינים הם: וכתב עוד שם קיימא לן כרבא דבתר שמא אזלינן חמרא פדתא ועינבי שני מינים הם ושאור ועיסה שני מינים הם ואיל ושור ועז שלשה מינים הם. וכן מיני דגים ועופות שחלוקות בשמן שני מינים הם אבל ביצים של עוף זה בביצים של עוף זה הם מין במינו וחלב ובשר שני מינים הם ושומן של הלב ושל הדקין מיקרי חלב וחלב פרה ורחל מין אחד הוא ושומן של צלעות וחזה ואליה ושומן הירך בשר שמן הוא ומיקרי בשר ולא חלב וכבש ואיל מין במינו הוא מא"ז עכ"ל וכן מצאתיו באגור עכ"ל מר"ן ואני מצאתי כזה במרדכי בע"ז בפ' השוכר. ורבינו בע' המפ' העלה כן בסי' הנז' ס"ב והנך רואה שממה שכתבנו משם הרשב"א וממה שכתבנו לדעת הרמב"ם הא דכתב מר"ן שמצא דבתר שמא אזלינן אין כן דעת הרשב"א ודעת הרמב"ם דשניהם פסקו כההיא דרבא דפרק ג"ה דבתר טעמא אזלינן. וכתב עוד הרשב"א בחידושיו שכן הסכימו כל הגאונים ורוב הפוסקים ומה שאמר רבא בפ' בתרא דע"ז בתר שמא אזלינן כבר ביארנוהו לדעת הרמב"ם ז"ל דבר דבור על אפניו וכבר כתבנו דהרשב"א מוקי לפלוגתא דאביי ורבא בחמרא וחמירא הוא בטבל ויין נסך דלכ"ע הני תרתי במשהו נינהו. גם הר"ן כתב בפרק גיד הנשה דף תחי"א ז"ל ומדאמר רבא דמין במינו משערין בששים משמע דס"ל לרבא דכל איסורין שבתורה אפילו במינו בששים ורב אשי נמי משמע דהכי ס"ל מדאמרי' לקמן בההוא זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דסבר רב אשי לשעורי' במאי דבלעה דיקולא והרי חלב בהדי בשר מין במינו הוא דאמרינן בגמ' בסוף פירקין אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש כלומר משום חלב ומשום בשר מן החי ומשו' בשר מן הטרפה אלמא חלב בשר איקרי וכיון דלרבא ורב אשי דבתראי נינהו סבירא להו דמין במינו בס' קימא לן הכי וזה שלא כדברי רש"י שכת' בפ' כל הבשר דקימא לן כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל עכ"ל ובפר' בתרא דע"ז האריך הרבה להוכיח כן בראיות הרבה וכתב עוד: והראב"ד הביא עוד ראיה מעובדא דההוא זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא וסבר רב אשי לשעורי' במאי דבלעה קדרה כדאיתא בפרק ג"ה אלמא מין במינו בטיל דהא חלב ובשר מין א' הם מדאמרי' בסוף ג"ה דאכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש כלומר משום חלב ומשום בשר מן החי ומשום בשר מן הטרפה אלמא חלב בשר איקרי והרב האלפסי כתב בתחלה בהלכותיו דהלכה כרב ושמואל דפלוגתייהו דאביי ורבא בחמירא דחיטי וחמירא דשערי וחלא דחמרא וחלא דשיכרא כדאיתא לעיל בפירקין כרב ושמואל שייכא ואח"כ העידו תלמידיו שחזר בו וצוה לתקן שהלכה כרבי יוחנן וריש לקיש והנהו דחמירא דחיטי וחלא דחמרא לא מסייעי להו לרב ושמואל דאיכא לאוקומינהו בטבל ויין נסך דחלא וחמירא שייכא בהו וכן פסק הרמב"ם בפ' ט"ו מהל' מאכלות אסורות עכ"ל גם התוס' פ' ג"ה דף צ"ז ובפ' כל שעה דף ל' האריכו להוכיח דהלכה כר' יוחנן וריש לקיש דקאי רבא כוותיהו בפ' ג"ה וההיא דאביי ורבא דפ' בתרא דע"ז דחמרא וחמירא וחלא מוקו לה בטבל ויין נסך דלכ"ע מין במינו במשהו ולע"ד נר' דהאי אוקמתא דמוקמי פלוגתייהו דאביי ורבא דחמרא וחמירא וכ' דהוו מין במינו במשהו הוא דוקא בטבל ויין נסך דלכ"ע הוו במשהו הכי נמי מהני לן האי אוקמתא לענין מה דאזיל רבא בתר דאיכא למימר הא דקאמר רבא בתר שמא אזלינן הוא דוקא בטבל ויין נסך זה נר' לע"ד אחר שכתבתי זה מצאתי באגור שכדברי כן הוא שכתב בס' אלף רס"ו זה לשונו כתב הרשב"ם דמין במינו במשהו דקימא כרבא דבתר שמא אזלינן חמרא חדתא בעינבי שני מינים הם שור ועז ואיל שלשה מינים הם אע"ג דכולן מין בשר וכן מיני דגים ועופות שחלוקין בשמן בין טהורים בטמאים בין טמאים בטהורים שני מינים הם אבל ביצי עוף זה בשל מין אחר הוי מין במינו וחלב ובשר שני מינים הם ושומן הלב ושל הדקין מיקרי חלב וחלב פרה ורחל מין אחד הוא ושומן של צלעות ושל חזה ואליה ושומן הירך בשר שמן הוא ומיקרי בשר ולא חלב מרדכ"י והילך מספר אחר כבש ורחל ואיל כולן מין במינו ושם אחד להם ושומן הדקים של עופות ושל דגים שני מינים הם שהרי של דגים קרוי קרבי דגים ושל עוף מין חלב הוא עכ"ל בסמ"ג פסק דמין במינו בטל בששים והביא ראיות הרבה וכן מצא בהלכו' גדולות של אספמיא וכן נהגו העולם ע"כ לשון האגור הרי ברור בדברי הרשב"ם שהביא האגור דאיסור משהו ובתר שמא אזלינן הא בהא תליא דמשום דקימא לן כרבא דבתר שמא אזלינן משום הכי פסק מין במינו במשהו: משמע ודאי דמאן דלא נקיט בההיא דרבא בפ' בתרא דע"ז בכל האיסו' אלא דוקא בהנהו דמיירי בהו דהיינו חמרא וחמירא דשייכי בטבל ויין נסך הוא דנקטי כרבא משמע דבשאר איסורין דנקטי בההיא דרבא דפ' גיד הנשה דמין במינו דליכא למיקם אטעמא בטל בששים ודאי דלא אזלינן בהו בתר שמא והאי פסק שמצא מר"ן מוהריק"א ז"ל שכתב דכבד ותרנגול שני מינים הם כדאמרינן הנודר מן הבשר מותר בכבד הא ליתא דתנן בריש פ' כל הבשר הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים ואוקמה רב אשי שם כרבי עקיבא. ובריש פר' הנודר מן הירק על מאי דאסר רבי עקיבא בדלועין אמרינן מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא רשב"ג היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ואסור בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות ואין צריך לומר בבשר דגים וחגבים ופרש"י אסור בראש וכו' דכל הני מיני בשר נינהו ואפילו כבד ר' שמעון אומר מותר בראש וכו' דקסבר