מהר"ף קמז

ברוב ומדרבנן הוא דצריך ס' וכשנשפך דאין יכול לעמוד עליו לשערו אי אית ביה ס' דקאי בספק כיון שנודע שהיה רובו הית' דנפק ליה מאיסורא דאורייתא ונשאר הספק בשיעורא דרבנן אי אית ביה שיעור אי לא תלינן לקולא הוא הדין והוא הטעם בנדון זה דהכא לית כאן ודאי תערובת חמץ אלא ספק הוי ליה ספיקא דרבנן ולקולא סימן צו כתב הר"ן ז"ל בפ' יו"ט שחל דף רפ"ז מדפוס המאורו' ע"א וז"ל מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחברו ומתנה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכו' יו"ט דאנן השתא כיון דבקיאינן בקבועא דירחא לא מצינן לאתנויי ואין דבריו מחוורין דרבא דאמר לה מסתברא דלדידיה הוא דקאמר ואע"ג דבקי בקבועא דירחא כן בדין דכיון דהשת' לא עבדינן להו אלא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם לית לן לאחמורי טפי מנייהו וכיון דאינהו מצו מתנו אנן נמי מתנינן וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל עכ"ל: ואני בעניי תמיהה לי בדברי הראב"ד שדחה דברי הרמב"ם ז"ל מהא דגר' בפ"ב דביצה דף י"ז ע"א רב חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי תחומין מי"ט לחברו ומתנה אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחברו ומתנה ע"כ וקאמר הר"ן דמסתברא כי קאמר רבא להאי מלתא דלדידיה הוא דקאמר כלומר על זמנו קאמר לה וס"ל להר"ן ז"ל דבזמן רבא כבר פסק קידוש החדש ע"פ הראיה שהוא כזמן הזה דמקדשין על פי חשבון העיבור: וקשה לי דהא בפ"ק דר"ה דף כ"א פשוט דגם בימי האמוראים היו מקדשין ע"פ הראיה דאמרינן התם דרבא רגיל דהוה יתיב בתענית' תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה רב נחמן יתיב בתענית' כולי' יומא דכיפורי לאורתא אתא ההוא גברא א"ל למחר יומא רבא במערבא א"ל מהיכא את א"ל מדמהריא א"ל דם תהא אחריתו קרי עליה קלים היו רודפינו ע"כ הרי ברור דבזמן רבא ורב נחמן היו מקדשין ע"פ הראיה וכיון שכן אין מדברי רבא קושיא להרמב"ם ז"ל זכותיה יסייען: סימן צז שאלה מהו להדיח בי"ט קרקע הבתים והחצרות המרוצפים באבנים שיש מי שהורה שמות' ונתן טעם לדבר שאע"ג שהעלה מרן בה' שבת סי' של"ז ס"ג אין סכין את הקרקע ואין מדיחין אותו אפי' מרוצף שזהו דוקא בשבת החמורה אבל בי"ט קל הוא ומותר לסוך ולהדיח קרקע המרוצף: תשובה דברי המורה הזה שהתיר להדיח קרקע המרוצף בי"ט אין לסמוך עליהם דאין בהם ממש דקי"ל אין בין שבת לי"ט אלא אוכל נפש בלבד וכל מה שאסור בשבת אסור בי"ט וכתב דאם אית' דבי"ט אסור להדיח קרקע המרוצף למה השמיטו מרן ולא העלהו על שלחנו הטהור בה' יו"ט מדהשמיטו ש"מ דליתיה בי"ט הא לאו מלתא היא דהא איסורי שבת רבו מלמנות ולא העלה מרן מהם בהל' יו"ט אלא מעט והשתא דאתית להכי וא"כ בכל איסורי שבת מי נימא מאחר שלא העלה אותם בה' יו"ט מותרים הא ודאי לאו מלתא היא שהרמב"ם אמרה בהידיא בפ' כ"א מהלכות שבת וז"ל אין סכין את הקרקע ואפי' היה מרוצף באבנים ואין נופחין אותו ואין מדיחין אותו אפי' בי"ט כ"ש בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות בזמן שהוא עושה כן במקום שאינו מרוצף עכ"ל וכתב הרב המגיד שהיא תוספתא הרי לך בהידיא דגם בי"ט אסור להדיח קרקע אפי' מרוצף באבנים והוא גזרה מרוצף אטו שאינו מרוצף כ"ש הכא דשייכא הגזרה במרוצף בעצמו דדרך כשמדיחין הקרקע במים מביאין כלי ובו מים ומביאין מטלית ושורין המטלית במים שבכלי ואח"כ סוחטין המים שבמטלית לתוך אותו כלי ולוקחין המטלית כשהיא לחה ומקנחין הקרקע משיירי המים באותה מטלית וכשתתמל' המטלית ממי הקינוח משימין אותה באותן מים שבכלי ומשפשפין המטל' במים היטב להסיר ממנה העפר שנדבק בה מחמת קינוח הקרקע וחוזרין ומקנחין בה הקרקע ועושין כן כמה פעמים עד שיתנגב הקרקע היטב. נמצא שהדחת קרקע הבתים והחצרות צריכה על כל פנים לשרייה ולסחיטה שהם מאבות מלאכות נמצינו למדין שהדחת קרקע החצרות והבתים שלנו יותר חמורה מהדחת קרקע הנז' בתלמוד: וזהו דוקא כשמדיחו ע"י ישראל אבל אם מדיחו ע"י גוי נראה לע"ד דשרי כגון שהיה קרקע החצר והבית מלוכלך ובפרט בלילי ימים טובים שמתקבצים עבדי ה' לעסוק בתורה ומפני כך מתלכלך הקרקע שרי ליה להביא גוי וידיח הקרקע דוקא במים ולא ינגבנו במטלית שבות דשבות ובמקום מצוה לא גזרו רבנן בשבות דשבות כמבואר בהרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' שבת ובטו' בהל' שבת סי' ש"ז אבל לא ינגב הגוי הקרקע במטלית משום דהוי מלאכה גמורה ולא הותר לישראל לעשות לו הגוי מלאכה בשבת או בי"ט דהוי שבות גמור והעובר על שבות מכין אותו מכת מרדות כמבואר בהרמב"ם בפ"ו מהלכות שבת סימן צח שאלה שליח צבור שטעה בחזרת תפלת שחרית ביום שבת של חול המועד וחתם מקדש השבת וישראל והזמנים אם צריך לחזור: תשובה מסתברא דאין צריך לחזור וטעמא דמכי אמר מקדש השבת הרי סיים הברכה ומה שהוסיף