מהר"ף קמו

מאי דקאמר הגאון ונשבע על השאר רוצה לומר שבועת התורה והרי זה דומה למה שכתב מרן בסי' זה סעי' ובטו' סי' זה סעיף כ"ג כפר הכל ונשבע היסת בלא נקיט' חפץ ואח"כ חזר והביא עד א' חוזר ונשבע שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ עכ"ל והדבר ברור דשוה לן הודאת פיו במקצת לעד א' מעיד שהוא שבשניהם חייב שבועת התורה בנקיטת חפץ וכיון שכן כי היכי דכפר הכל ונשבע היסת ואח"כ בא עד א' שלא נפטר בשבועת היסת שכבר נשבע אלא חוזר ונשבע שבוע' דאורייתא בנקיטת חפץ ה"נ כשכפר בכל ונשבע היסת ואח"כ הודה מעצמו במקצת חוזר ונשבע שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ וזה נר' לע"ד ברור ואלהי הצבאות יצילנו משגיאו' ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן צד הרי"ף בפרק כל שעה גריס כל כלי חרס שנשתמש בהם חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה בצונן חוץ מבית שאור הואיל שחימוצו קשה וכתב עליו הר"ן ז"ל וז"ל תרי תמיהי איכא במלתי' נשתמש בו חמץ בצונן למה לא ישתמש בו מצה בחמין ובית שאור נמי אע"פ שמפני שחימוצו קשה כחמין דמי למה לא ישתמשו בו מצה בצונן אע"ג דבלע לא פליט ואיכא למימר דחמץ כיין נסך דמי דתרווייהו אית להו חורפא ואפילו בצונן בלעי כלים מנייהו ומאי דאמר' חוץ מבית שאור שחימוצו קשה דמשמע דאפי' בצונן אסור להשתמש בהן מצה היינו דוקא נמי בכלי חרס שכל כלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין כיון שאין לו תקנה אסור להשתמש בו אפילו בצונן דחיישינן שאם ישהה אותם להשתמש בו צונן שיבא להשתמש בו חמין ועוד שכיון שהוא בולע הרבה ואינו יוצא מידי דופנו הרי הוא כגוף האיסו' הילכך כל הית' שנגע בו צריך הדחה כאילו נגע בגוף האיסו' בעצמו עכ"ל: הקשה הח' הש' כמה"ר משה חייון נר"ו מאי שנא דבכלי חרס גזרי' דלא נשתמש בהן אפילו בצונן שמא ישתמש בהן מצה בחמין ובכלי מתכות לא גזרי' דהא הגזר' עצמה דגזרי' בכלי חרס שייכא נמי בכלי מתכות ע"כ: ונראה לע"ד לתרץ במה דקי"ל לא שביק איניש היתירא ואכיל איסור' וכיון שכן בכלי מתכו' שיש להם הכשר מסתמא אמרי' שאם יבא להשתמש בהן בחמי' יכשיר אות' ואח"כ ישתמש דכיון שיש בידו לתקן ולאכול בהית' לא שביק היתיר' ולאכול איסור' אבל בכלי חרס שאין להם תקנה בשום הכשר חיישינן שמא יבא להשתמש בהן בחמין דאין בידו לתקן והכי דייק לישנא דהר"ן שכתב כיון שאין לו תקנה אסור להשתמש בו אפי' צונן דחיישי' שאם ישהה אותן להשתמש בו צונן שיבא להשתמש ע"כ גם הרב המגיד שכתב אבל בשאר כלים כיון שאם נשתמש בהן חמין יש להם הכשר אף הוא משתמש בצונן בלא הכשר ע"כ משמ' ודאי דמחמת שאין לכלי חרס הכשר נגעו בגזר' זו ומה שתירץ הר"ן בתירוץ שני שכיון שהוא בולע הרבה וכו' הרי הוא כגוף האיסו' וצריך הדחה האי צריך הדחה צריכ' לי תלמודא דהיכן מצינו דהיתר שנגע בכלי איסור ביבש דצריך הדחה: ואני בעניי נקיט תירוץ זה דהר"ן ולא מטעמי' אלא על דרך אחרת דכיון דכלי חרס בולע הרבה ואינו יוצא מידי דופנו חשיב כגוף החמץ שחרסו של כלי חשיב חמץ כדאמ' לענין קרית שמע ותפלה שצריך להרחי' מצואה אמרי' שגרף של רעי חשיב כצואה עצמה ולא מהני ליה רחיצה גם הכא דכיון דחשבין ליה כגוף החמץ א"כ כשמשתמש בו בפסח חשיב כאילו משתמש בגוף החמץ והרי זה נהנה בפסח מן החמץ וחמץ בפסח אסור בהנאה וכל דבר שאסור בהנאה כל מין הנאה אשר יהנה ממנו אסורה ונראה דמהאי טעמ' אמר רב קדרות בפסח ישברו: סימן צה שאלה מעשה בבית הריחים שטוחנים חטים לפסח נכשל הסוס בקופה מלאה חטים ונפלו החטים שבקופה לארץ על הזבל וקבצו החטים מעל הזבל וכברו אותם בכברה עד שלא נשאר בהם כלום מן הזבל מה אם יש לחוש שמא היה בזבל חטים ונתערבו באלו החטים תשובה נלע"ד שחטים אלו אין בהם חשש איסור דהרבה ספיקות יש בדבר חדא ספק אם היה בזבל חטים ונתערבו בחטים שנפלו ואת"ל שהיו בזבל חטים ונתערבו ספק אם הם חמץ וכל כי האי אפי' באיסורי דאוריי' מות' דהוי ספק ספיקא כל שכן הכא דלית כאן איסורא דאורייתא לא צריכינן לס"ס דמין במינו בטל מדאורייתא ברוב ואסור החמץ במשהו בפסח הוא מדרבנן וספק דרבנן לקולא ראיה לזה בסו' פ' כל שעה דף מ' ת"ר אין לותתין שעורי' בפסח ואם לתת נתבקעו אסורו' לא נתבקעו מותרות אמר רב חסדא אמר מר עוקבא לא נתבקעו ממש אלא כל שאילו מניחן על פי הביב והן מתבקעות מאיליהן ושמואל אמר נתבקעו ממש עבד שמואל עובדא בדורא דבר חשו נתבקעו ממש ע"כ: וכתב הרי"ף ז"ל ואנן כיון דלא איפסיק' בהא מלת' הלכת' בהידייא לא כמר עוקבא ולא כשמואל עבדינן עובדא לחומרא כמר עוקבא דהויא לה ספיקא דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא והני מילי לענין מכלינהו להנהו שערי בעינייהו אבל אי משתכחי בהדי בשולא ולא נתבקעו כיון דאיסור תערובת חמץ במש' דרבנן היא לא אסרי' ליה לההוא בשולא דמשתכחי ביה תרי ותלת שערי אא"כ נתבקעו כשמואל משו' דהויא ליה ספיקא דרבנן וספיקא דרבנן לקולא וכתב הר"ן ז"ל כיון דאיסור תערובת חמץ דרבנן הוא דאע"ג דעיקר איסו' מדאורייתא הוא כיון דשיעורא מדרבנן דהא מדאורייתא לא אס' במש' תלינן לקולא ע"כ וכן נמי לענין שאר איסורי' קי"ל נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשער ואם נודע שהיה רובו הית' מות' כמבוא' בי"ד סי' צ"ח ס"ב והטעם דמין במ' מדאורייתא בטל