מהר"ף קמח

ואמר וישראל והזמנים הוא תוספת בעלמא והרי זה כמו שסח אחר גמר הברכה בדברים שאע"ג שפסק בתפלתו מ"מ כבר יצא ידי חובת הברכה וההפסק שפסק אין מזקיקו לחזור ומצאתי לדברי ראיה מדברי הרשב"א בחידושיו בפ"ק דברכות דף י"א ע"א על סוגיי' דהיכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וכתב ז"ל ונראין דברי רש"י ז"ל שאילו אמר בורא פ"ה שהכל נהיה בדברו מאי קמ"ל בתר פתיח' אזלינן או בתר חתימ' אזלינן וכיון דמטבע קצר הוא כיון שאמר בורא פה"ג כבר סיים כל הברכה ומה שאמר לבסוף שהכל נהיה בדברו תוספת הוא לאחר הברכה ומה מעלה לברכה ומה מוריד והיאך קורא אותה חתימה ע"כ ומעין זה כתב שם בע"ג על גירסת הגאוני' עיין עליו הילכך נקטינן בנדון דשאלה אין צריך לחזור: סימן צט שאלה טעה בי"ט שחל בשבת בתפלת שחרית וחתם מקדש ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת מהו לחזור: תשובה תנן בפ"ק דברכות מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום ופרש"י לחתום בברוך ובפ"ב דביצה דף י"ז ע"א ת"ר י"ט שחל להיות בשבת בש"א מתפלל ח' של שבת בפני עצמה ושל י"ט בפני עצמה ובה"א מתפלל ז' מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע רבי אומר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים תני תנא קמיה דרבינא מקדש ישראל והשבת והזמנים אמר ליה אטו שבת ישראל מקדש ליה והא שבת מקדשא וקיימא אלא אימ' מקדש השבת וישראל והזמנים אמר רב יוסף הלכה כרבי וכדתריץ רבינא ואיתא נמי בפ' שלשה שאכלו דף מ"ט אמרי' בגמ' דבי"ט שחל בשבת חתים מקדש השבת וישראל והזמנים הרי למדנו דבי"ט שחל בשבת צריך לחתום מקדש השבת וישראל והזמנים ואין לומר דהיינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשחתם מקדש ישראל והזמנים יצא דבהידיא תנן מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום ומשמע. ודאי דלעכובא קאמר. עוד דבסוף פ"ק דברכות על מה שכתבו התוס' בשם ר"י דבזכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים שמוסיפ' בעשרת ימי תשובה אם לא אמר מחזירין אותו כתב הרא"ש ז"ל וז"ל ותמהני למה מחזירין אותו מאחר שאינו מוזכר בגמ' דבהמלך הקדוש ובהמלך המשפט איכא פלוגת' ופסיק בגמ' דלא יצא אבל בזכרנו ומי כמוך אם תקנ' הגאונים היא לאומרו מנא לן דמחזי' אותו אין זה נקרא משנה מטבע ברכו' מאחר שלא הוזכר בגמ' עכ"ל משמע פשוט דדבר שהוזכר בגמרא המשנה מטבעו הרי זה משנה מטבע ברכות וחוזר: וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ברכו' ז"ל ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על א' מהם ולא לגרוע ממנה וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה ע"כ ובפ"ב מה' תפלה כתב בשבתות ובימים טובים מתפלל שבע ברכות בכל תפלה ותפלה וכו' בשבתות חותמין בברכה אמצעית מקדש השבת וברגלים חותם בה מקדש ישראל והזמנים ואם היה שבת וי"ט חותמין בה מקדש השבת וישראל והזמנים ובראש השנה חותמין בה וכו' ע"כ: הרי למדנו דנוסח כל הברכות עזרא וב"ד תקנום ואין לשנות ולא להוסיף ולא לגרוע על א' מכל הברכות וזה שלא הזכיר שבת בחתימה הרי גרע מנוסח הברכה ולא עוד אלא גרע עיקר הברכה של שבת והוי לא בירך כלל כדאמ' כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה כ"ש הכא דהא ברכה אין בה הזכרת שם כלל אלא בחתימה והשתא דלא אמר מקדש השבת הרי לא ביאר כלל ומה שאמר באתה בחרתנו וביעלה ויבא את יום המנוח הזה הוא הזכרה בעלמא ואינו עולה במקום ברכה: אבל אם אמר מקדש ישראל והזמנים ובתוך כדי דבור נזכר וחזר ואמר מקדש השבת וישראל והזמנים יצא וזה נלמד ממה שכתב מרן בא"ח סי' תפ"ז ז"ל וכתבו התוספ' בפ"ק דברכות שאם טעה ואמר מקד' השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא אחרי שהוא יודע שהוא י"ט עכ"ל והוא הדין והוא הטעם כאן ועיין טור וש"ע סימן ר"ט: ת"ו ש"ל ב"ע