מהר"ף קמד

נמצינו למדין מה שכתב רבינו בעל הטורים וא"א הרא"ש כתב ששאלת ראובן הלוה מעות ללאה וכו' הוא חוזר על מה שכתב ואם נתן הבעל לה מתנה וכו' והוא תשלום הדין ונמצא דמיירי דין זה בנתן הבעל לה מתנה שתעש' בה כחפצה ואינו יכול למחות בידה וכל כי האי הוא פשוט דאין לבעל שום זכות בה ואינה כנ"מ וב"ח שהלוה לה אפילו אחר שנשאת גובה ממנה: וכן נראה דעת מרן בכוונת ריב"ה שכתב שם ומ"ש ואם נתן הבעל מתנה אפילו ב"ח שהלוה לה אחר שנשאת גובה ממנו הטעם מבואר דכיון דאין לבעל זכות באותן נכסים אפי' לפירות הרי היא חייבת לפרוע חובה מהם אפי' לותה אחר שנישאת וכן מתבאר מדברי רבינו שכתב בסמוך בשם הרא"ש עכ"ל: הרי תלה מרן ביאור מ"ש ואם הבעל נתן לה מתנה אפילו ב"ח שהלוה וכו' במ"ש בסמוך בשם הרא"ש והוא כמו שכתבנו: גם ריר"ו בח"ד מנתי' כ"ג כתב ז"ל והמפרשים כתבו כי הא דאמר קנתה ואם מכרה או נתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדין נ"מ שסילק הבעל מהן אכילת פירותיו זולתי אם נתן לה רשות למכור וליתן בשעת נתינה עכ"ל: גם מרן בב"י סי' פ"ה דף ק"ה ריש ע"ג כתב בשם הרשב"א שאם פירש לה הבעל שתוכל למכור וליתן לאחר מועיל לה ויכולה למכור וליתן וכל כי האי כיון דיכולה למכור וליתן לאחר פשוט הוא דב"ח גובה ממנה דכבר נתבאר דכל שיכול למכור יכול לשעבד בריך רחמנא דסייען לאסוקי שמעתת' אליבא דהלכת' דבר דבור על אופניו: סימן צא שאלה כתב הרא"ש ז"ל בכלל נ' סי' ו' ראובן שמת והניח בנים ובנות ואלמנתו היתה נושאת ונותנת בנכסים ונתנה מהם מתנות אחרי מותו ומתה קודם שהשביעוה על כתובתה מתנותיה קיימו' במטלט' אבל במקרקעי בחזקת יורשי' קיימי ואין בידה לתתם עד שיגבו אותם לה ב"ד בכתובתה עכ"ל הרי בתשוב' זו כתב דמתנ' האלמנה קיימת ובסי' ח' מכלל זה כתב ז"ל אלמנה שנתנה מנכסי בעלה לאחר קודם שנשבעה על כתובתה והגבוה ב"ד הראוי לה לגבו' אין מתנת' מתנה דאין לה בנכסי בעלה אלא שעבוד בעלמא ואי בעו יורשים מסלקי לה בזוזי וראיה מהא דאמר' בפ' כל שע' ב"ח אמר אביי למפרע הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה ומסיק בהקדיש וזבין מלוה אביי אמר למפרע הוא גובה כיון דמטא זימניה ולא פרעיה איגלאי מלתא למפרע דברשותי' הוו קיימי ושפיר זבין ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאי הוה מסלק ליה בזוזי השתא הוא דקני. הכא אין לאשה על נכסי בעלה אלא שעבוד כתובתה כשאר בעלי חוב ועוד גריעא טפי דאינה נפרעת אלא בשבועה ושמא לא תשבע הילכך אפילו נשבעה אח"כ לא חיילא המתנה למפרע עכ"ל. הני תרי תשובו' קשו אהדדי שהא' אומר שמתנת האלמנה קיימת והא' אומרת שאלמנה שנתנה אין מתנתה מתנה: תשובה האי קושיא דקשו הני תשובות דהרא"ש ז"ל כבר עמד עלה מרן הריק"א ז"ל ביתה יוסף סי' צ"ו דף ק"כ ע"ג ותירץ בטוב טעם כפי מה שנוגע לפסק הדין אבל הניח לן מרן מקו' להתגדר בו זכותו יעזרנו: נראה לע"ד דהני תרי תשובו' דהרא"ש בשיטת רבו הר"מ אמרם כתב המרדכי בפ' חזקת סי' תקמ"ז וזה לשונו ונשאל לר"מ ראובן שנשא לאה והוליד ממנה חנוך ודינה ומת ראובן ולא נשבעה על כתובתה והלכה לאה ונשאת לשמעון והכניסה לו חמשים זקוקים וספרים שהיו של ראובן בעלה וכו' ואחר זמן מתה לאה ובא חנוך בנה וערער על שמעון לאמר כל מה שהכניסה לך אמי שלי הוא שהרי לא נשבעה על כתובתה. והשיב נ"ל אע"ג דקי"ל דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכו' אפ"ה לא מפקינן משמעון מה שהכניסה לו ואע"ג דאמר' בפ' חזקת א' מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמי עליו להביא ראיה וכו' א"כ זאת האשה לא היתה נאמנת לומר בחייה שלי הם שנפלו לי בירוש' ממורישי וכו' וא"כ כל מה שיש בידה מבעלה ראובן היה ולא היתה נאמנת לומר נפלו לי בירוש' מ"מ כיון דמתה על חנוך בנה להביא ראיה אם רצה להוציא ממון משמעון מה שתפוס ממה שהכניסה לו דאמר התם ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה (עיין ח"מ ס' ס"ב) ואפילו לרב שרירא גאון ורשב"ם שפסקו דלית הלכתא נמי כשמואל בהא אפילו היכא דמית כיון דמסקי' מלתא בקשיא הכא מודו דעל חנוך להביא ראיה שהיה לאמו יותר מכתובתה ושגבת' כתובתה מלבד הנכסים שהכניס' לשמעון דהת' הוי טעמא דלא טענינן ליתמי ואחי מאי דלא מצי למטען אבוהון דכיון דאבוהון לא היה יכול לעכב בשבועה בלא עדים אנן נמי לא טענינן להו אבל בנדון זה כיון דאיהי היתה יכולה לעכב בשבועה ולגבותו בכתובתה אנן נמי טעני' ליתמי שלה ולכל הבאים מכחה כגון שמעון זה ואע"ג דאיהי בעי' שבועה לכל הפחות הבאים מכחה מעכבים מה שבידם בלא שבועה וכו' והני מילי במטלט' שבאין מכח' מחזיקין בהו ולא מפקי' מנייהו אבל מקרק' דלא שייך בהו תפיס' ואלו באין להחזיר בהן מספק מוקמינן להו בחזקת יתמי דהיינו בחזקת מרא קמא ועל הבאים מכחה להביא ראיה ואם מכרה או נתנה מקרק' בעלה ולא נשבעה על כתובתה ועתה מה שמכרה ונתנה בטל מספיקא לא מפקי' ממונא מחזקת יורשי' כיון דהבאים מכחה אינן מוחזקים כלל ע"כ: הרי מצינו למהר"מ ז"ל רבו דהרא"ש ז"ל אע"ג דס"ל הלכה למעשה כדברי הגאונים עיקר שפסקו דאלמנה שמכרה או נתנה מנכסי בעלה שמכירת' ומתנת' אינן קיימין כמבואר בית יוסף סי' ס"ו דף ק"כ ע"ג אפי' הכי ס"ל דהיכא דמכרה או נתנה ומתי זכו הלקוחו'