מהר"ף קמב

הילכך אם אדם בטל הוא יכול לישא בכל יום ואם בעל מלאכה הוא לא ישא אלא בה' ויבעול בששי ע"כ הרי למדנו דאע"ג דתקינו רבנן דלא יבעול אלא בששי דחיישי' שאם יבעול בה' שמא ישכים למלאכתו אפילו הכי אם הוא אדם שהוא בטל דלא חיישינן ליה להכי שפיר דמי שישא אשה בכל יום מימי השבוע נמצא דעיקר הדבר דכיון דהוא מקיים תקנה דרבנן שישמח עמה כמו שחייבו' די בהכי: עוד נלמוד ממאי דילפינן איסור מלאכה בחתן כתב הר"ן בריש כתובות וז"ל והכי איתא בפרקי רבי אליעזר בפי"ו החתן דומה למלך מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף חתן אינו יוצא לשוק לבדו מה מלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה ובאגדה אמרו החתן דומה למלך מה מלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה עכ"ל וכ"כ הרב המגיד על מה שכתב בפ"י מה' אישות וכן תקנו חכמים שכל הנושא בתולה יהיה שמח עמה שבעת ימים ואינו עוסק במלאכתו וכו' כתב הרב המגיד מפורש בתוס' ובפר' ר' אליעזר: הרי למדנו שהטעם שאסרו החתן במלאכתו הוא משום דדומה למלך וכיון שכן דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה מלך מלאכתו נעשית ע"י אחרים כמבואר בס' שמואל במשפט המלך כדכתיב ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם את בניכם יקח ושם לו וגו' ולחרוש חרישו ולקצור קצירו וגו' וכן מבואר בהרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מלכים א"כ פשוט הוא דכמו שהמלך מלאכתו נעשית ע"י אחרים הנה חתן מלאכתו נעשית ע"י אחרים: סימן צ שאלה כתב ריבה"ט טור א"ה סי' פ"ה וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו בין קרקע בין מטלטלין קנתה ואין הבעל אוכל פירות ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה ולא ליתנו לאחר אלא ישאר בידה ואם תמות יירשנה והפירות שיוצאין לה ממנו דינן כשאר נ"מ וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות עכ"ל וכתב מרן בב"י ומ"ש ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה וכו' שם כתב הרא"ש וקשה מהא דאמר פרק הזורק ההוא ש"מ דכתב גיט' לדביתהו אתא לקמיה דרבא אמר לקנייה לההוא דוכתא דמנח גיט' וכו' אלא בהא תליא דזכייה כיון דאם מכרה ונתנה בטל דהכי מסתבר דאע"ג שנתן לה בעין יפה שאפילו הפירות לא יאכל מ"מ אינו רוצה שיצא הקרקע מלפניו אלא נתן לה בעין יפה שתהנה מהפירות כל ימיה ואחר מותה יחזור לידו וכו' ע"כ וכך העלה מרן על שלחנו הטהור בסי' הנז' סעיף ז' וז"ל וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו בין קרקע בין מטלטלין קנתה ואין הבעל אוכל פירות ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה ולא ליתנו לאחר אלא ישאר בידה ואם תמות יירשנה והפירו' שיוצאים לה ממנה דינם כנ"מ וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות במה דברים אמורים שאינו אוכל פירות המתנה כשנתן לה אחר שנישאת אבל אם נתן לה בעודה ארוסה כשנשאה זכה במתנה זו כשאר נכסי מלוג ואוכל פירותיה עכ"ל ובסי' קי"ח סעי' ט' כתב הכותב לאשתו בשעת נישואין שטר חוב בסכום ידוע ומתנ' שתוכל לגבותו בכל עת שתרצה אם תגבנו ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות ואם יש עליה חוב שלותה אחר שנישאת אינו גובה ממנו אבל אם לותה קודם שנישאת גובה ממנו אם אינו עומד לגבות אלא לכשתתאלמן או תתגרש אינו יכול ב"ח לגבות ממנו וכו' ובסעי' כתב אם נתן לה הבעל מתנה אפילו ב"ח שהלוה לה אחר שנישאת גובה ממנו עכ"ל: קשה לי דכיון דהנותן מתנה לאשתו אע"פ שקנתה ואינו אוכל פירות אפילו הכי אינה יכולה למכור ולא ליתנה לאחר א"כ מה טע' ב"ח שלה גובה ממנה דכיון דלא נתן לה אלא אדעת' דתיקום קמיה מה לי מכר' ומה לי פרעה בחובה וראיתי בנחלת צבי שתירץ בשם פו"ד דאע"ג דכתב בסי' פ"ה שאינה יכולה למכור מתנה שנתן לה הבעל אפי' הכי ב"ח גובה דאלים שעבודיה: עוד מ"ש בסי' קי"ח סעי' י' אם נתן לה הבעל מתנה אפילו ב"ח שהלוה לה אחר שנישאת גובה ממנו במאי איירי אי בנתן לה אחר שנישאת כבר כתב בסי' פ"ה דאינה יכולה למכור וכו' ואי בנתן לה בעודה ארוסה כבר כתב כיון שנשאה זכה בה כשאר נ"מ ואוכל פירות וא"כ פשיט' דאין ב"ח גובה ממנה: תשובה מ"ש בנחלת צבי דאלים שעבוד דב"ח הם דברים שאין בהם ממש דמלתא בלא טעמא קאמר לה והקושיא במקומה עומדת דמאי אולמיה שעבודיה דב"ח דהא שעבודיה דב"ח לא אתי אלא מכח הלוה שלוה ושעבד נכסיו למלוה והכי נמי שעבודו של לוקח הוא מכחו של מוכר שמכר נכסיו ללוקח ושעבדם לו ושניהם משועבדים מן התורה וכיון שכן פשוט דדבר שאינו יכול למכור אינו יכול לשעבדו לב"ח וכ"כ הרא"ש בהידי' בכלל ל"ח סי' ב' ז"ל יראה שראובן שהיה חובו מוקדם לנדונית האשה אינו יכול לגבות חובו מאותה משכנת' דאי חשבת להך קרקע שהיה ממושכן לבעל עבור נדונית אשתו כאילו הכניסה אותו בנדוניתה לבעלה הרי לא חל עליו שעבוד כדרך שאינו יכול למכרו ע"כ וכן כתב בכלל הנז' סי' ו' ז"ל ושטר של לוי שנתחזק על ראובן ועל אשתו ששעבדו לו נכסיה' הרי נשתעבדו לו גם נ"מ אחרי מיתה שלה והוי כמו איש ואשה שמכרו בנ"מ שאין הבעל מוציא מיד הלקוחות כדאיתא וכו' וכי היכי דיכולין למכור יכולין נמי לשעבד דמה לי מכרו מה לי שעבדו ע"כ הרי לך מבואר דשוה לן כח המכר ככח השעבוד דמי שאינו יכול למכור אינו יכול לשעבד: ואדרבא כד דייקנא שפיר אשכחנא דאלים טפי שעבודו של לוקח משעבודו דב"ח ופשוט הוא בפרק אלו נדרים דף פ"ה ובכתובו' פ' אע"פ בסוגי' דמסי' על הא דתנן קונם שאני עושה לפיך וכו' דאלמוה רבנן לשעבודי' דבעל. פ' י"נ ובפ' החובל דף פ"ט אמרי' דאלמוה לשעבודיה דבעל ופיר' רש"י והרא"ש והר"ן ז"ל דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל דשוויוה כלוקח ולא כמלוה: