מהר"ף קמא

תשובה גרסינן בפ"ב דביצה דף כ"א ע"א בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מהו לשחטה בי"ט אמר ליה מותר אמר ליה וכי מה בין זה לנדרים ונדבות וכו': ומסיק בגמרא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה בי"ט דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל נדרים ונדבות אסור לשחטן בי"ט וכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו ופרש"י ז"ל משלחן גבוה קא זכו בחזה ושוק וה"ה לבעלים בשאר הבשר כעבד הנוטל פרס מבית רבו נמצא כל השחיטה לשם גבוה ע"כ. וכתבו התוספות ואפילו לר"י דקאמ' דקדשים קלים ממון בעלים הם בב"ק דף ואפילו לאחר זריקה קאמר דממון בעלים הם רק במתנות כהונה מ"מ אותו ממון זכה משלחן גבוה דהא עיקר הקרבה בשביל גבוה והילכך נהי דהוי ממונו לקדש בו את האשה מ"מ כל העבודות לצורך גבוה הם עושין עכ"ל וכיון שכן הכא נמי בגוי כיון ששוחט בהמתו לצורך ביתו הרי עיקר השחיט' לצורך גוי ומשלחן גוי קא זכי ומדברי התוספו' אתיא במ"ש דהשתא ומה דבקדשים דהוו להו ממון בעלים דכיון דכל העבודות לצורך גבוה אמרי' דמשלחן גבוה קא זכו כל שכן הכא דאין לישראל בגוף הבהמה כלום דאמרי' משלחן גוי קא זכי ואל תשיבני ממעשים בכל יום שקצב גוי שוחט הבהמה ע"י ישראל ומוכרה לישראל דהתם עיקר השחיטה בשביל ישראל מה שאין כן הכא דעיקר השחיטה ששוחט הבהמה הגוי לצורך בני ביתו דודאי משלחן גוי קא זכי ישראל ואיני רואה היתר בזה אלא א"כ יתן הגוי לישראל חלק בבהמה זו מחיים ויקנה הישראל החלק שנתן לו באחד מדרכי ההקנאה אז הוי בהמה שישראל וגוי שותפים בה ואי אפשר לאכול ממנה בלא שחיטה: סימן פח שאלה אבל מהו לברך במוצאי שבת על הבשמים: תשובה גרסינן בפרק אלו מגלחין דף כ"ז ת"ר מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקתוניות בבית האבל ואין מביאין את מוגמר ואת הבשמים לבית האבל ופירש נ"י שאין להתענג בתענוגים. ומקשו בגמרא איני והא תני בר קפרא אין מברכין על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא אתויי מייתינן ל"ק הא בבית האבל הא בבית המנחמין ע"כ וכתב נ"י יש מפר' בבית המנחמין מכבדין ומרביצין לכבוד הרבים אבל אין מביאין לא מוגמר וכו' ובבית האבל שהוא כל זמן שהמת מוטל לפניו מביאין לאעבורי ריחו ומשום הכי אין מברכין ובית המנחמין נקרא אחר שנקבר המת לפי שאין מנחמין אותו עד שנקבר כך פי' ר"מ הלוי וכן פירשו בתוס' ואחרים פירשו שהיה בית למנחמין ואע"פ שהיה האבל יושב עמהם היו מביאין כל שבעה ימים מוגמר להעביר האסטניסות אבל בבית שאין שם אלא האבל לבדו אין מביאין עכ"ל. וכתב רבינו בעה"ט יו"ד סי' שע"ח תני' מרביצין ומכבדין בבית האבל ואין מביאין שם לא בשמים ולא מוגמר אבל מביאין אותן בבית שהמת שם ואין מברכין עליהם ע"כ. וכן העלה רבינו הגדול על שלחנו הטהור בסימן הנז' כלשון הטור נר' שהם מפרשים כפי' ר"מ הלוי שהביא הנמקי הא למדת לכ"ע אסור להביא לאבל בשמים דאסור להתענג. וכי תימא דהני בשמים דהבדלה שאני שהם בשמים דמצוה הא לית' דזיל בתר טעמא דטעמא מאי אמור רבנן מברכין על הבשמים במ"ש הוא לעשות נחת רוח לנפשו שהיא כואבת מיציאת נפש יתירה דשבת ומאחר שכן באבל דחייב לצער עצמו לא עביד נחת רוח לעצמו ולא מבעיא למאן דאמר דבשמים דמוצאי שבת הוא מנהג בעלמא ולית בהו מצוה אלא אפי' למ"ד דאית בהו מצוה כמבואר בטור א"ח סי' רצ"ז לא הותר לאבל לא תהא מצוה זו דבשמים במ"ש גדולה מת"ת דאבל אסור משום פקודי ה' ישרים משמחי לב. אח"כ מצאתי שכתב רבינו הגדול ב"י יו"ד סי' רס"ה אבל ביום הכפורי' וט"ב שאין היולדת יכולה לשתות אין מברכין על הכוס ובתשעה באב אסא נמי לא מייתי מטעמא דאין מברכין על הבשמים במוצאי שבת ע"כ. הרי מרן כתב בפשיטות דמשום אבלות דט"ב לא יברך על הבשמים במ"ש והכא נמי דכוותה דלא גרע: סימן פט שאלה חתן שיש לו שותף בחנות מהו לנעול החנות כל ימי המשתה מפני שהחתן אסור בעשיית מלאכה מידי דהוה כאבל: תשובה לא היא ולא דמי כלל לאבל דבאבל מה שאסור במלאכה הוא משום דאסור לו להתעסק בדבר שמסיח מלבו צער האבלות או יבא לו ממנו קורת רוח ולפיכך אין מלאכתו נעשית אפילו ע"י אחרים ומשום הכי שני שותפים שאירע אבל לא' מהם נועלים חנותם שלא יעשה השותף בפרהסיא אבל החתן שהטעם שאסור במלאכה הוא משום שיהיה שמח עמה כל שבעת ימי החופה א"כ כל שיושב עמה בבית ולא יתעסק בדבר שמונעו מלשמוח עמה אפילו מלאכתו נעשית ע"י אחרים שפיר דמי כל שאינו נמנע מלשמוח עם כלתו ודבר זה נלמד ממאי דאמר בגמרא בענין אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם ופריך ותבעל בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים ומשני ברכה דאדם עדיפא ליה וא"נ משום שקדו דתניא מפני מה אמרו אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי שאם אתה אומר בה' למחר משכים לאומנותו והולך לו שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה ג' ימים חמישי בשבת וערב שבת ושבת מאי איכא בין ברכה לשקדו איכא בינייהו אדם בטל א"נ י"ט שחל להיות ערב שבת ע"כ וכתב הרא"ש ז"ל נראה דטעמא דשקדו עיקר