מהר"ף קמ

סימן ק"ץ בט' ודברי מרן בשלחנו הטהור סימן ק"ץ: וא"ת הא אמרינן ברואה מחמת תשמיש שאם יש לה מכה באותו מקום שתולה בדם מכתה שאם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה בדם מכתה א"כ הכא נמי נימא דם הנמצא בעד אם הוא משונה מדם היוצא מן הטחורים לא תלינן בטחורים וכיון שכן צריך לבדוק אם הדם הנמצא בעד הוא דומה לדם הטחורים תלינן: הא לא קשיא שתי תשובות יש בדבר מאן שמעת ליה דאמר דצריך לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה הוא הרמב"ן ז"ל שכן כתב רבינו בעל הטורים י"ד סי' קפ"ז דף קפ"ט ע"ב ז"ל והרמב"ן כתב שהאידנא אין תולין בדם מכתה שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות לידע אם הוא משונה אם לאו ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא תולין מן הסתם לומר שאינו משונה עד שיודע לנו שהוא משונה ע"פ חכם שיראה שניהם וכו' ע"כ: ומרן רבינו הגדול הקשה על לשון רבינו בעה"ט שאינו מכוון כדברי הרא"ש והביא לשון הרא"ש וז"ל והא דקאמר שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה נשתנה מדם ראייתה ואין אנו בקיאין לידע גם זה אינו כלום דלעולם עד שתתחזק באצבעות וכחות אנו תולי' להקל ואם יש לה וסת תולין לעולם להקל בווסת' ואינה צריכה בדיקה גם אם יש לה מכה תולין לעולם במכתה בסתם עד שיודע לנו ע"פ חכם שהראתה לו דם ראייתה קודם שאירע לה אונס זה ע"פ עצמה אבל מן הסתם קודם שנודע לנו ע"פ עצמה שדם זה משונה ממרא' דם שהיתה רגילה לראות או מדם שהיא רואה עדין שלא בשעת תשמיש או שתראה שניהם לחכם וזה יוכל האדם לידע אם הם דומים זה לזה אע"פ שאינו בקי בחילוקי מראות דמים וכו' וגם הרשב"א בס' ש"ד הביא דברי הרמב"ן וחלק עליהם והעלה כדברי הרא"ש ז"ל וכתב שכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן נראה שהוא דעת הר"ן בפ"ב ממס' שבועות עכ"ל מרן וכן העלה על שלחנו הטהור: הרי למדנו לסוגיין דאין אנו צריכים לחוש ולבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה אלא מן הסתם תולין: וה"ה הכא דתלינן מן הסתם שדם העד הוא מדם הטחורים. עוד נראה לע"ד טעם אחר שידוע הוא שדם הטחורים אינו במראה אחד לעולם שלפעמים יצא עכור ולפעמים יצא צלול ולפעמים יצא אדום ביותר ולפעמים אדום קליש ולפעמים עב ולפעמים דק וכיון שכן נראה לע"ד פשוט דלפי זה אפילו נמצא שהדם שבעד משונה מדם הטחורים אנו תולין שבפעם הזה נשתנה כיון שדרכו להשתנות ואפילו הרמב"ן שמצריך בדיקה הכא יסבור שאפילו נמצא דם העד משונה מדם הטחורים תלינן בטחורים דהא בכל דם שתראה האשה שלא הרגישה בו שיצא מבשרה הוא טהור דבר תורה ודין כתם יש לו ותולה בכל מה שיכולה לתלות וטהור זה שנראה לע"ד ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן פז שאלה הקהל נזהרים בעשרת ימי תשובה שלא לאכול פת של גוים ואירע מת בעשרת ימי תשובה ונוהגים שהראש והמשנה של המשמרה שקוברים המת לאחר קבורה עושים הבראה לאבלים שם בבית הקברות ואי אפשר לעשותה אלא מפת של גוים שלוקחים פת מן השוק אם טוב הדבר שיעשו ההבראה בעשרת ימי תשובה מפת של גוים: תשובה העלה מרן בשלחנו הטהור טור א"ח סי' קס"ח ז"ל אם בעל הבית נזהר מפת של גוים וישראל שאינו נזהר בכך מיסב עמו על השלחן כיון דמצוה מוטל' על בעל הבית לבצוע יבצע מן היפה של גוים וכיון שהותר לבצוע הותר לכל הסעודה עכ"ל ודין זה הביאו מרן בבית יוסף מהמרדכי בשם ראבי"ה וגם הביאו בי"ד סי' קי"ב דף ק"ג ע"ד ומסיים בו דאין כבוד שמים ששוב יחדל משום אסו' והוא כבר בצע וכתב עוד שם משם רבינו שמריה ומשם תשובה אשכנזי' דלא חמירא גזרת פת מדמאי ותנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי הרי למדנו דבכל שהוא צד דמצוה הותרה פת של גוים דהא הכא דמשום דמצוה מוטלת על בעל הבית לבצוע הותר לו פת של גוים וגם למדנו דמאכילין את העניים ואת האכסניא פת של גוים א"כ כ"ש הכא דמצוה רבה להברות את האבל וכולהו איתנהו ביה אכסניא ועניות דאין לך עני כמו האבל בסעודה ראשונה שאסור לאכול משלו וכדתנן גבי בעל הבית העוב' ממקום למקום עני היה באותה שעה שפשוט שיכולין להברות בפת גוים והותר לכל היושבים בסעודת ההבראה היתר גמור בלי פקפוק דכיון דבאין לנחמו בהאי סעודה וגם מצוה לכל היושבים בסעודה לאכול ואם באנו לדייק בפת של גוים אשכחנא דמאי דנוהגים שלא לאכול פת של גוים בעשרת ימי תשובה לית בה משום איסור גזרה אלא מצות פרוש בעלמא דהא בכל השנה אין מי שנזהר מפת של גוים משמע ודאי דמקום זה לא פשטה בו גזרה של פת ומותר היתר גמור ופשוט הוא דלא שבקינן מצוה רבה משום מצות פרוש בעלמא: סימן פח שאלה גוי יש לו בהמה לשחוט בי"ט לאכול בביתו ורוצה לשחטה ע"י ישראל כדי לשלוח ממנה חתיכת בשר דורון לישראל אהובו אם מותר לשחטה ישראל בי"ט מי נימא כיון שישראל אוכל ממנה הרי זה דומה לבהמה שחציה של ישראל וחציה של נכרי שמותר לשחטה בי"ט משום חלקו של ישראל או נימא דהכא אין לישראל חלק בגוף הבהמה כלום ואסור: