מהר"ף קלט

ודע שאפילו נאנסו החפצים הללו חייבת בהם אשת שמעון דהוה לה שואל ושואל חייב באונסין וגם בעלה חייב אם שלח בהם יד דהוה ליה שואל שלא מדעת בעלי' גזלן הוי וזה פשוט אלא שהמעשה שהיה כך היה שנגנבו ונדון דידן נהי דלא דיינינן ליה בשואל שלא מדעת בעלי' דהא אשת שמעון השאילה הכרי' להשתמ' בהם החתן והכלה. מ"מ החתן והכלה לא נפקי מדין שואל ושואל חייב באונסין: ואם יאמר לוי שהם שאולין לזמן דהיינו עד שתעשה אשת ראובן כרים לבתה אין בדבריו ממש כיון שאמר' אשת ראובן השאילני כריך שאכניס בהם בתי לחופה הרי שאלה אותם לצורך החופה והיינו מה שנתבאר בח"מ סי' שמ"א השואל חלוק לעשות משתה שלו הרי זה שאול לשבעת ימי החופה ומה שאמרה אחר אקנה צמר ואעשה כרים וכו' לא תנאי הוא אלא דברים נהוגים בלשון בני אדם ואדרבא מדברים אלו משמע שמיד אחר החופה תקנה צמר ותעשה כרים ותחזיר הכרים לבעליהם דהכא אומדנא דמוכח שלא שאלה הכרים לזמן ארוך כיון שהם כלים הצריכה להשתמש בהם בכל יום וחן חן לה שהשאי' אותם לשבעת ימי החופה: עוד שאפי' היה שהשאילה אותם על תנאי לזמן ארוך לאו כל כמינה דכיון שלא היה בעלה בעיר הרי השאילה שלא מדעת בעלה וכל כי האי אין במעשיה ממש דאין לה רשות להשאיל שלא מדעת בעלה: מה שנראה לע"ד כתבתי ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות: סימן פה כתב רבינו בעל המפה בא"ה סוף סי' קכ"ו וכ"ש אם חסר וי"ו שניה של וכדו וכתב וכד ב"י בשם הרשב"א דמאחר שאין הענין משתנה אין פסו' בחסרון ע"כ וכ"כ רבי' בעל הלבוש וכתב עוד ואם כתב יו"ד במקומה היה שינוי לשון ופסול ע"כ ואיברא דהכי כתב מרן בב"י סוף סי' זה וז"ל כתוב בתשו' הרשב"א ולענין מה שכתבת חסרון וי"ו דוכדו דלא כתוב אלא וכד אם נפסל בכך תשובה כל מקום שאינו מעיקר הגט אינו פוסל עכ"ל: ואני בעניי תמיהה לי דלשון וכדו הוא תרגום של ועתה שכן יונתן ב"ע והירושלמי מתרגמין בכל מקום ועתה וכדון וכך היא כונת לשון הגט ועתה פטרי' ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתהויין רשאה וכו' וכד הוא תרגום של אשר ותרגום של כי כשהוא משמש בלשון אשר. כי החל האדם לרב תרגם אנקלוס ויונתן וירושל' כד שריאו וכן בכל מקום מתרגמי' כאשר כד וכיון שכן כשכתב בגט במקום וכדו שפירושו ועתה כתב וכד פטרי' אין לך שינוי משמעות גדול מזה שהרי וכדו פטרית וכו' משמעותו כך ועתה פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי לעצמך שתהיי רשאה ושלטאה בעצמך לילך לינשא לכל אדם שתרצי שבלשון זה פוטר אותה עתה: אבל כשכתב וכד פטרית משמעותו וכאשר פטרית או יהיה משמעותו וכשפטרתי ועזבתי אותך לעצמך אינו לשון שמגרש אותה בו אלא כמי שמספר ומגיד מה שקדם או משמע דקאמר לה כשאפטור אותך תהיי רשאה ושלטאה וכו' שנמצא שאינו פוטר אותה עכשיו בלשון זה: ועל הלבוש תמיהה לי טובא שכתב ואם כתב יו"ד במקומה שכתב וכדי הוי שינוי לשון ופסול והלא לשון כד ולשון כדי שניהם לשון אחד אלא שבתרגום אונקלוס כד ובתרגום יונתן כדי ויהי כבוא אברם מצרימה ת"א כד עאל וי"ת כדי עאל ויהי כאשר ראה יעקב את רחל ת"א כד חזא יעקב וי"ת כדי חזא ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ת"א כד ילידת רחל וי"ת כדי ילידת רחל ויהי כדברה אל יוסף ת"א כד דמלילת וי"ת כדי דמליל ויהי כשמעו כי הרימותי קולי ת"א כד שמע וי"ת כדי שמע ויהי כשמע אדניו ת"א כד שמע וי"ת כדי שמע הרי דלשון כד ולשון כדי שניהם לשון אחד וכיון שכן כשם שלשון כדי הוא שינוי ופסול הכי נמי לשון כד דמאי שנא: ולע"ד נראה דמטעם זה לא העלה מרן האי תשוב' דהרשב"א על שלחנו הטהור דס"ל האי תשובה לא חתי' עלה מר בריה דרבים ואע"ג דפירש"י וכדי משמע לשון כדי נסבא ורמב"ם פי' משמע לשון תנאי לא מפני זה נאמר וכד שפירושו כאשר אינו שינוי: ולע"ד דאם איתא הא דהרשב"א היא בחיסר וי"ו ראשונה דוכדו שכתב כדו פטרית וכו' שמשמעו עתה פטרי' וכו' שמשמעות הענין אינו משתנה אלא שהתיבה חסרה וי"ו וקאמר כיון שמשמעות הענין אינו משתנה בחיסור לית לן בה והקרוב אצלי שט"ס בתשו' הרשב"א שבמקום שהיה לו לסופר לכתוב דלא כתוב אלא כדו כתב וכד ואני תפלה לפני חונן לאדם דעת ובינה שיאיר עינינו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו: סימן פו שאלה אשה שנמצא דם על עד שלה אחר תשמיש והאשה הזאת יש לה טחורים שיוצא מהם דם לפעמים אם תוכל לתלות שהדם בא מהטחורי' וטהורה: תשובה תנן בפ' הרואה כתם מעשה באשה א' שבאה לפני רבי עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן וחייתה אמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה. ובגמר' מעשה באשה והתני' לא אמרו חכמים את הדבר להקל אלא להחמיר אמר רבינא לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על דברי תורה וכתמים עצמן דרבנן ופרש"י לא להקל על ד"ת האי דגזור רבנן בכתמי' להחמיר על ד"ת שלא להקל בנדה גמורה ומיהו כתמים עצמן מדרבנן ואזלי' בהם לקולא ותלינן בכל מידי ע"כ וכן פסקו כל הפוסקים כמבואר בהרמב"ם פ"ט מאיסור ביאה ובי"ד