מהר"ף יד

שכתבנו שהכרפס שלשה מינין הם ולכל מין יש לו שם מופלג משמות חביריו ובבחרותו היה סבור שמיני הכרפס כולן נקראין בשם כרפס כרפס נהרות כרפס של אפר כרפס של גנה ולפיכך כת' שהוא שם א' ולבסוף בחיבורו ידע של מיני הכרפס יש לכל אחד שם בפני עצמו ושם כרפס הוא שם המין שכולל כולם בשם כרפס ולכך הוי מין אחד ושלשה שמות זהו מה שנר' לע"ד לתרץ דברי מר"ן הרמב"ם ז"ל דבר דבור על אפניו: אבל קשיא לי בדברי מר"ן הרמב"ם ז"ל ותמיהה לי איך מר"ן מוהריק"א ז"ל לא שת לבו להקשות ולברר והוא זה מה שכתב הרמב"ם ז"ל בשאור של חטים ושאור של שעורים הואיל ושם שאור אחד הוא אינם במין ושאינו מינו אלא הרי הם כמין אחד ומצטרף לשער בהם כדי לחמץ בעיסה של חטים אם היה טעם שניהם טעם חטים או כדי לחמץ בעיסה של שעור' אם היה טעם שניה' טעם שעורים עכ"ל הא קשיא טובא לע"ד דמנא ליה הא דמצריך להצטרף כדי לחמץ בעיסה של חטים שיהיה בהם טעם חטים וכן להצטרף לחמץ בעיסה של שעורים שצריך שיהיה בהם טעם שעורים דהא לרבא דהלכה כוותיה ס"ל בתר שמא אזלינן ולא איכפת לן בטעמא כלל אלא עיקר הדבר תלי בשמא דכיון דשניהם שם אחד הוי מין במינו דגרסי' בע"א פ' השוכר דף ס"ו ע"א חמרא עתיקא בעינבי דברי הכל בנותן טעם חמרא חדתא בעינבי אביי אמר במשהו ורבא אמר בנ"ט אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן אידי ואידי חד טעמא הוא דהוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו ורבא אמר בנ"ט בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו בנ"ט חלא דחמרא וחלא דשיכרא וחמירא דחיטי וחמירא דשערי אביי אמר בנ"ט בתר טעמא אזלינן והאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו ומין בשאינו מינו בנ"ט ורבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן והאי חלא מיקרי והאי חלא מיקרי והאי חמירא מיקרי והאי חמירא מיקרי והוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו ופירש"י חמרא עתיקא טעמו ניכר בענבים חמרא חדתא בנ"ט וכל היכא דאתו' נ"ט ואין טעמו ניכר הוי שיעו' בששים חלא דחמרא וחלא דשיכרא חד דאיסור וחד דהיתר חמירא דחיטי וחמירא דשערי חד דחולין וחד דתרומה ונפלו זה לתוך זה וכל מין במינו במשהו לקמן פסקינן דלית הלכת' הכי אלא אפילו מין במינו בנ"ט חוץ מטבל ויין נסך ע"כ. הרי משמע מסוגיין דלרבא בתר שמא אזלינן ולא אכפת לן בטעמא וא"כ איך מר"ן הרמב"ם הצריך שיהיה טעם התערובת שוין עוד קשיא לי דמסוגיין משמע דהא דחמי' דחיטי וחמירא דשערי כמו שפרש"י שפיר' חד דאיסו' וחד דהיתר ונפלו זה לתוך זה דומיא דחמירא חדתא בעינבי ומר"ן הרמב"ם מפרש להו לחמירא דחיטי וחמירא דשערי לענין צירוף דמצטרפין בכדי לחמץ ותמיהא לי ממר"ן מוהריק"א ז"ל שהביא פירוש רש"י ולא הזכיר שהוא חלוק מפירוש הרמב"ם ולא הקשה כלום: לכן הנראה לע"ד דמר"ן הרמב"ם הוצרך לפרש כן ולא כמו שפירש"י דקשיא ליה ומי אמר רבא הכי והא בפ' גיד הנשה דף צ"ז סוף ע"א גרסינן אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששים במין ושאינו מינו דהיתרא בטעמא במינו ושאינו מינו ואיסו' בקפילא ומין במינו דלא יכיל למיקם אטעמא בששים וכן פסקו הפוסקים רובם ככולם כרבא דפ' ג"ה וכן פסק הרמב"ם ז"ל הרי רבא סבירא ליה דבתר טעמא אזלינן ואיך אמר כאן בפ' השוכר בתר שמא אזלינן ודע דהרשב"א הוקשה לו בדברי רבא האי קושיא שכת' בת"ה דף ק"ב ע"ג ז"ל ועתה נבאר שיעורי התערובות והכשרן כיצד מין במינו אינו בטל לעולם לרבי יהודה דתנ' בזבחי' פ' התערובות דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים נתערב בדם בהמה או בדם חיה רואים אותו כאלו הוא מים ר' יהודה אומר אין דם מבטל דם וכו' דרבי יהודה ורבנן שניהם מקרא א' דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר רבנן סברי מכאן לעול' שאין מבטלין זה את זה ורבי יהודה סבר מכאן למין במינו שאינו מבטל. ואיכא מאן דפסק כרבי יהודה מדאפליגו אביי ורבא דבתראי נינהו בחמרא חדתא בעינבי ובחמירא דחיטי וחמירא דשערי מר אמר במשהו בתר טעמא אזלינן וה"ל מין במינו ובמשהו ומר סבר בתר שמא אזלינן והוה ליה מין בשאינו מינו ובששים אלמא תרווייהו סבירא להו בעלמא דאיכא טעמא ושמא דמין במינו בכל שהו כרבי יהודה ואין דבריהם עולין יפה אלא קושטא דפסקא דקימ' לן כרבנן דגרסינן בפ' בתר' דע"ז רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל האיסורים שבתורה במינן במש' שלא במינן בנ"ט ור' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרווי' כל האיסורי' שבתו' בין במינן בין שלא במינן בנ"ט חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במש' ושלא במינן בנ"ט וכל רב ושמואל ור' יוחנן וריש לקיש הלכ' כר' יוחנן ור"ל דהא קימא לן בכ"מ דכל רב ושמואל ור' יוחנן הלכ' כר' יוחנן ואי משו' דרב ושמואל לגבי ר' יוחנן רבים נינהו הא איכא ריש לקיש דקאי כר' יוחנן ועוד דהא בן לוי הכין ס"ל דהא פסק בפ' גיד הנשה דכל איסורין שבתורה בששים ויליף לה מן הזרוע בשלה מין במינו הוא אלמא רבי יהושע בן לוי אפילו במין במינו קאמר: ועוד דרבי אליעזר בן יעקב אמר בזבחים פר' התערובו' גבי חרסן של זב ושל זבה דמין במינו בטיל וקימא לן דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ועוד דבגמרא פסק הכין בפ' בתרא דגרסינן התם גמרא כל שהוא בהנאתו בנותן טעם. רב אחאי שיער חלא בחמשין ושמואל בר רב חייא שיער בששים וכן לכל האיסורין שבתורה והלכתא בששים ומשמע דאפילו מין במינו קאמר מדאמר לה סתם ורבא נמי הכין ס"ל דגרסינן בפ' גיד הנשה אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששים במין ושאינו מינו והתירא בטעמא במין ושאינו מינו ואיסורא בקפילא ומין במינו דלא יכיל למיקם אטעמא בששים אלמא מדמפרש להו משמע ודאי דהכין ס"ל וגרסינן נמי בפ' התערובו' אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן ברובא ואמור רבנן בחזיתא מין במינו ברובא מין בשאינו מינו בטעמא היכא דאיכא חזיתא במראה ומין במינו ברובא דקאמר מדאורייתא קאמר. אלמא לית ליה דרבי יהודה דאלו לרבי יהודה אפילו מדאורייתא לא בטיל דמדם הפר ומדם השעיר יליף כדאמרן ופלוגתא דאביי ורבא בחמרא חדתא בעינבי ובחמירא דחיטי וחמירא דשערי בחמרא חדתא דיין נסך