מהר"ף יג

והאי טעמא לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו ובנ"ט ורבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן והאי חמירא מיקרי והאי חמירא מיקרי והוה ליה מין במינו ומין במינו במה שהו אמר אביי מנא אמינא לה דתניא תבלין שנים ושלשה שמות והם מין אחד או מין שלש אסורין ומצטרפין ואמר חזקיה הכא במיני מתיקה עסקינן הואיל וראוין למתק בהם הקדרה אי אמרת בשלמא בתר טעמא אזלינן כוליה חד טעמא הוא אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד ורבא אמר לך הא מני רבי מאיר היא דתניא רבי יהודה משם רבי מאיר מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ופרש"י חמירא דחיטי וחמירא דשערי חד דחולין וחד דתרומה ונפלו זה לתוך זה תבלין שנים ושלשה שמות והם מין אחד או מין שלשה ומצטרפין הכי גרסינן במסכת ערלה שלשה שמות והם מין אחד כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך. או מין שלישי ושלש שמות יש להם ומצטרפ' אם נפלו ואין בזה כדי לתבל ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותבלו והם של איסור מצטרפין לאסר' ואמר חזקיה הכא דקאמר מין שלישי ושלש שמות מצטרפין אע"ג דתלת' מינין נינהו ובשמא נמי לא שוו במיני מתיקה עסקינן שכולן טעמן מתוק ומ"מ מצטרפין דטעמן שוה למתק בהם את הקדרה. ורבא אמר לך הא מני רבי מאיר היא ואע"ג דלא שוו לא בשמא ולא בטעמא קאמר דמצטרפין ודחזק' ליתא עכ"ל הרי מבואר דלדברי הכל חמירא דחיטי וחמירא דשערי חשיבי שם אחד וא"כ הוא הדין לכרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גנה דחשיבי שם אחד ורבינו כתב שהם שלש שמות ומה שכתב ועוד השמות הללו איסורי' הם כלומר שרבינו מפר' דהא דתנן במתניתין שנים ושלש שמות היינו שמות ממש והראב"ד משיג עליו לומר דשמות פירושו איסורין וכמו שהכריחו שם התוספות ואני קשה לי עוד בדברי רבינו שהרי רבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי אמר דבתר שמא אזלינן ומתניתין דפ"ב דערלה מוקי לה כרבי מאיר ומשמע דסבר, רבא דלית הלכתא כרבי מאיר והיאך פסק רבינו כוותיה ועוד שרבינו לקמן אצל יין נסך שנפל על גבי ענבים פסק כרבא דאמר בתר שמא אזלינן והיאך פסק כאן במתניתין דתבלין דלרבא אתיא כרבי מאיר ולית הלכתא כוותיה ונמצא רבינו כמזכה שטרא לבי תרי וצ"ע עכ"ל מר"ן רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל ואני בעניי נראה לע"ד לתרץ כל מה שהקשו על מרן הרמב"ם ז"ל מה שהקשה הראב"ד ז"ל דכרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גנה חשיבי שם אחד לע"ד לא קשה מידי דברור הוא דמה שכתב מרן הרמב"ם ז"ל כגון כרפס של נהרות וכרפס של אפר הוא דמיון ומשל בעלמא דמתניתין לא הזכירה לא כרפס ולא דבר אחר וידוע הוא דמיני הכרפס אינם נקראין כולם בשם כרפס דהא בספרי הרופאים יש למיני הכרפס לכל מין יש לו שם לבדו שם העצם ומופלגים הרבה שמותיהם זה מזה שכך כתוב בספריהם בלשון הזה כרפס יש ממנו הררי ויש ממנו פרדסי ויש ממנו שצומח במים או בקרוב מהמים ואין כל כרפס הררי נק' פטראס ליון לפי שהפטרס ליון יולד בסלעים ונקרא סומבכין וכרפס המים נקרא קרת אלעין ונקר' סבד ונקר' מלוכיה הרי ששמות הכרפס כל אחד מופלג שמו מחברו הרבה מאד וכיון שכן פשוט הוא שאינו דומה ולא לחלא דשיכ' וחלא דחמרא ולא לחמירא דחיטי וחמירא דשערי דהתם שניהם בשם חלא איקרו ובשם חמירא איקרו ואין להם שם אחר מה שאין כן בכרפס ששם העיקרי אינם נקראין בשם כרפס אלא כל אחד יש לו שם בפני עצמו ושם כרפס הוא שם המין כמו שם תבלין וכל אחד יש לו שם בפני עצמו וכן הוא נמי בירושלמי ריש פ"ט דשביעית מאי כרפס נהרות רבי יוסי בר חנינא אומר פטרסלינון והוא הדין דלכל אחד יש לו שם בפני עצמו. נמצא דמה שכתב מרן הרמב"ם ז"ל דהכרפס שלש שמות אינו על השמות שזכר כרפס נהרות וכ' אלא על שמות העצם המיוחד לכל אחד הוא דקאמר והכי דייק לישנא דהרמב"ם שכתב אע"פ שכל אחד מהם שם בפני עצמו משמע שלכל אחד יש לו שם בפני עצמו שאם תאמר שמה שכתב הרמב"ם שכל אחד מהם שם בפני עצמו קאי על שם כרפס שזכר הוה ליה לומר אע"פ שהם שלשה שמות וכו' ועוד הדבר מוכרח מעצמו דמה שכתב כל אחד שם בפני עצמו לא קאי על שם כרפס דהא שם כרפס לבדו הוא שם אחד ומי הוא העושה שיהיה שלש שמות הוא נהרות ואפר וגנה ואם תאמר שעל אלו הוא שנקראו שלשה שמות זהו דבר שאין הדעת סובלתו שאלו אינם שם אלא לווי לשם ואיך אפשר להחשיבם שמות אלא הנכון בפירוש דברי הרמב"ם כמו שכתבנו וא"ת הרי הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ב דערלה כתב או שיהיו שלשה מינים אלא שיש להם שם אחד כגון מיני הכרפס שהם מינים הרבה וכל מיני הכרפס נקראים כרפס הרי הרמב"ם כתב שבשם כרפס נקראים מיני הכרפס וא"כ כשכתב כאן בה' מאכלות כגון כרפס נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גנה שכל אחד שם בפני עצמו הוא על שם כרפס שזכר: הא לא קשיא דאי לא הוה קשיא אלא הא ודאי קשיא: אבל דברי הרמב"ם כאן בחיבורו קשו טובא על מה שכתב בפירוש המשנה שכל דבריו כאן הוי איפכא ממה שכתב בפירו' המשנה התם כתב שהכר' הרבה מינין וכולן נקראין בשם כרפס וכאן בחיבורו שהכרפס מין אחד ויש לו שלשה שמות הרי קשיא מדידיה אדידיה אלא מאי אית לן למימר ודאי דאית לן למימר שהרמב"ם חזר בו ממה שפירש בפירוש המשנה שכך מצאנו להרמב"ם בהרבה דברים אפילו לענין פסק הלכה שחזר בו ממה שפירש בפירוש המשנה וכתב בחיבורו בהפך וכל שכן הכא דלענין פסק הכא ובפירוש המשנה שוין וכל שכן שבפירו' המשנה גלה דעתו ופירש שהכרפס מינין הרבה ושם אחד דחשיב מין אחד מאחר שבשם אחד נקראין והיינו ודאי מאי דאמרי' בגמרא חלא דשיכרא וחלא דחמרא וחמירא דחיטי וחמירא דשערי הואיל ושניהם בשם חלא ובשם חמירא מיקרו חשיבי מין אחד וגם כאן בחיבורו כתב כן בחמירא דחיטי וחמירא דשערי ומאחר שכן איך יתכן להרמב"ם שיאמר בכרפס כרפס נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גנה דחשיבי שלשה שמות והוא הפך מדבריו בפירוש המשנה והפך מדבריו כאן גבי חמירא דחיטי וחמירא דשערי וח"ו שזו טעות גדולה ואיך יטעה אור ישראל בדבריו שדבריו בתוך כדי דבור יכחישו מה שכתב אלא הנכון כמו