מהר"ף קלד

תקנת חכמים גמורה דאמ' בשלהי פ"ב דר"ה ת"ר למה לא נתפרשו שמותן של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פ' כנדב ואביהוא פ' כאלדד ומידד ואומר ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומר וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל וגו' ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלים שנתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים ע"כ ומסתייע סברתנו כתב רבי' בעל הלבוש' בסימן קל"ז סעיף ה' ז"ל אם דילג הקור' פסוק א' ולא קרא וכו' אבל בשבת אפילו דילג פסוק א' חוזר וקורא שהרי תקנת חכמים היא שיקראו כל הפרשה בשבת זו ובאופן זה להשלים כל התורה בשנה א' והרי דילג פסוק א' ולא קראו כל הפרשה ובהשלמת השנה לא ישלימו התור' שהרי יחסר פסוק זה לפיכך אפילו אחר שהחזירו התורה ואמר קדיש חוזר וקורא פסוק המדולג ושנים עמו וכו' ע"כ הרי רבינו בעל הלבוש קאמר שתקנת חז"ל לקרות סדר א' בכל שבת כדאמרן ולע"ד נראה הא דכתב הר' אסור לאומרו וכ"ש להעלותו על ספר שמיקל בחייוב קריאת התורה אפילו לפי דעתו דהרי זה דומה למה שכתב סמ"ג סוף עשין י"ב והביאו רבינו בעל המפה י"ד סימן רמ"ו והגה' מיי' בפ"א מהלכו' ת"ת סימן ז' ז"ל ובשעות דחוקות שאדם בבלבול ואין לו פנאי ללמוד סומך על מה שאמר רבי יוחנן פר' שתי הלחם דף צ"ט ע"ב אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ודבר זה אסור לומר לפני עם הארץ עכ"ל ופרש"י אסור לאומרו שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לת"ת הרי למדנו שאסו' להקל לפני עם הארץ בחייוב ת"ת וכ"ש בנדון זה דאתי לומר כיון דאין חייוב קריאת התורה אלא אחד ועשרים פסוקים כיון שישמע אחד ועשרים פסוקים יאמר כבר נפטרתי מקריאת התורה ויצא מבית הכנסת ויתחייב בעוזבי ה' יכלו ח"ו: סימן עח שאלה נשאלתי משלחני אחד שערל אחד הביא לו לקנות טבלה של כסף ועליה צורת ישו' וצורת אמו בולטים אם יוכל לקנותה אמרתי לו לא תוכל לקנותה עד שיבטלנה הערל תחלה דהיינו שישבר בה שבר רגל או שבר יד או יעשה בה מום הלך השואל ולמחר חזר ובא אלי ואמר לי עשיתי כאשר צויתני ושברה הגוי בידו ועתה באתי לשאול אם מותר למכור אותה לערל אחר אמרתי לו אם היא באופן שיכול לתקנה ולעובדה או לאו הוציאה והראה אותה לי נסתכלתי בה וראיתי שלא עשה באליל כלום אלא שבר בטבלה שבר קטן אמרתי לו בני מה עשית השבר הזה לאו כלום הוא שלא עשה באליל כלום ועכשיו שלקחת אותו בלי ביטול ה"ל ע"ז של ישראל ואין מועיל לה בטול עולמית ובאמת שעגמה נפשי לשואל הקונה שידעתי שהיה חרד שרצונו היה לקנותה בהיתר אלא קרה ששגג וישבתי מתבודד מה לעשות לו אם נסמוך על סברת המתירין שכתב רבינו הגדול בש"ע י"ד סי' קמ"ו סעיף ח' שכתב שאם מכרה לצורף ישראל יש מתירים וידוע הוא שהשלחנים שבעיר הזאת הם כמו צורפים שלוקחים זהב וכסף ומערבין טוב ברע ורע בטוב ומתיכים ואע"פ שלפעמים אינם מתיכים אלא מוכרין הדבר כמו שלקחוה הא לא איריא שהצורף נמי לא כל כסף וזהב שלוקח מצרף אלא כפי אשר יראה שההנאה קרובה יותר עושה אם רואה שיותר נשכר בצירוף מצרף וא"כ רואה שיותר נשכר במכר הדבר כמות שהוא מוכר ואם היינו שלחני היינו צורף אבל לא מלאני לבי להתיר מאחר שהוא איסור תורה דהא הר"ן ז"ל אע"פ שנראו לו דברי הרמב"ם שמתיר אפילו הכי כתב דאזלינן בה לחומרא משום דהוייא ספיקא דאורייתא ענה השואל ואמר אחזירנה לו אמרתי לו וגם חזרה אינך יכול להחזירה דכיון שקנית אותה זכית בה וה"ל ע"ז של ישראל וכשתחזירנה הוי מכר שאתה מוכרה לו עכשיו ואסור אמרתי לו אם עדין לא פרעת המעות היית יכול להחזירה אמר לי פרעתי מקצת ועדין בידי מקצת נסתכל' בצורה וראיתי שהטבלה חתיכה בפני עצמה והצורה בפני עצמה אבל היו מחובשים אמרתי לו עכשיו יש לך תיקון שתאמר לגוי אני לא אקח ממך במעות שנתתי לך אלא הטבלה והחזר לו הצורה ואחר שיבטלנה קחנה ממנו וכן עשה הפריד הטבלה ולקח אותה בדמים שנתן לו והחזיר לו הצורה ואח"כ שבר הצורה ובטלה ונתן לו בה שאר הדמים כל זה השתדלתי לעשות כדי שיהא ההיתר פשוט אליבא דכ"ע: ומ"מ נלע"ד שאף אם היה שקנה ומשך ונתן כל המעות יש לסמוך על דברי המתירין במכר לצורף ישראל וז"ל הר"ן ז"ל בפ' רבי ישמעאל על מה דתנן מכרה או משכנה רבי אומר בטלה וחכמים אומרים לא בטל ובגמרא זעירי אמר רבי חנינא ורבי ירמיה בר אבא אמר רב חד אמר מחלוקת בצורף גוי אבל בצורף ישראל ד"ה ביטל משום דמידע ידע דישראל תבר לה וחד אמר אפילו בצורף ישראל מחלוקת וכתב הר"ן ולענין הלכה מסתברא דכיון דפלוגתא דאמוראי וכו' נקטינן לחומרא כרבנן דאמרי לא ביטל דרבי' נינהו ואליבא דמ"ד דאפילו בצורף ישראל מחלוקת דספיקא דאורייתא לחומר' וכן נראה דעת הרי"ף שהביא משנתינו בצורת' והשמיט הך שקלא וטריא דצורף גוי וצורף ישראל דאלמא ס"ל דלרבנן בכל ענין לא בטיל. אבל ראיתי לרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ח מה' ע"ז או שמכר לצורף ישראל הרי זו בטלה אבל אם משכנה לגוי או לישראל שאינו צורף הרי זו אינה בטלה. ונ"ל שהרב סמך בהא דאמר' בגמרא ת"ר לוה עליה או שנפלה עליה מפולת אינה בטלה ואמרינן עלה וצריכא דאי תנא לוה מדלא זבנה זבוני לא בטלה ובודאי משמע דסתמא דשקלא וטריא בגמרא סלקא דלא כרבנן וכיון שכן סוגיין כמאן דאמר בצורף ישראל ד"ה בטל והכי קאמר אי תנא לוה עליה הוה אמינא התם הוא דאפילו לוה עליה מצורף ישראל לא בטיל דכיון דלא זבנה זבוני לא בטלה מכלל דאי זבנה בטלה אבל למ"ד דאפי' בצורף ישראל מחלוקת היכי אמרי' סתמא מדלא זבנה