מהר"ף קלג

וכל שכן קהל שנהגו שחלה קבלתם עליהם ועל זרעם ואפילו היה הדבר שקבלו עליהם אינו גוף התורה אלא לסייג בעלמא כמו שכתב מרן בבית יוסף י"ד סוף סימן רי"ד ז"ל כתב הריב"ש בחלק א' סי' מ' בשם הרמב"ן במשפט החרם שכל קבלת הרבי' חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בהסכמה אלא שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה אף הבנים חייבים באותו גדר כדמוכח עובדא דבני בישן וכן הבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבין לעשות כתקנתם וכו' ע"כ וכן העלה מרן על שלחנו הטהור סוף ס' הנז': וכל שכן דבר שהוא גוף התורה והוא חייוב כגון תלמוד תורה שחייבים לעסוק בה יומם ולילה שפשוט הוא שכל קהל שקצב לו קצבה בסדרי התורה חייב לקיימה: וכל שכן דבר שנתפשט בכל גלילות ישראל שאפילו בני מערבא דאמרינן בפרק בני העיר שאינן משלימין התורה אלא לשלש שנים האידנא כל בני מערבא נוהגים לסיים התורה בכל שנה שפשוט הוא שחלה על כל ישראל ואינן יכולין ליפטר ממנה: צא ולמד גדולה מזו מתפלת ערבית דהיא רשות כתב הרי"ף ז"ל בפרק תפלת השחר תפלת ערבית רג"א חובה רבי יהושע אומר רשות אביי אמר הלכה כדברי האומר חובה ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות וקי"ל דהלכה כרבא מיהו הני מילי היכא דלא צלי לה כלל אבל היכא דצלי ליה לתפלת ערבית כבר שוייא עליה חובה ואי טעי הדר לרישא כדאמר רבא טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין את החדש אלא ביום ושמעינן מינה שאם טעה בשבת או בי"ט שמחזירין אותו ואמרי' נמי טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרי' ב' והא דברי הכל היא דהא ליכא מאן דפליג ואפילו למאן דאמר רשות חובה היא דליתא אבל מצוה איתא והאידנא נהגו עלמא לשוויא כחובה עכ"ל וכך הם דברי הלכות גדולות וכך הם דברי הרא"ש בפרק תפלת השחר הרי נתברר דדבר שהוא רשות וקבלו אפילו היחיד עליה חזר להיות חובה גמורה ומחזירין אותו כיון דאית ביה צד מצוה בעלמא הוקבע עליו כחובה גמורה: עוד ראיה כתבו הגהות מיי' בפי"ב מהלכות תפלה ז"ל במס' סו' בפי"א יש שאם טעה חזן וסבור שקראו ז' ולא קראו אלא ששה חוזר וקורא שביעי ושמיני מפטיר ואם קרא ודילג על פסוק אחד ולא קראו אם הוא במנחה בשבת או בשני או בחמישי וקרא עשרה פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר ואם לאו חוזר אבל בשבת דילג פסוק אחד חוזר וקורא אפילו אחר שהפטיר בנביא והתפלל מוסף מפסיק מיד וקורא שאין מעמידין תפלת המוספין פעם שניה ע"כ ובסו' מס' סופ' אפילו דילג פסוק אחד ולא קראו והחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר ופותח ומברך וקורא הוא ושנים אחרים עכ"ל ההגהות: הרי ההגהות השמיטו מלשון דמסכת סופרים מה שכתוב שם ובלבד שיהיה בסדר כ"א פסוקים ליתן לכל קורא וקורא שלשה ואם פחות יוסיף מפרשה אחרת כל זה השמיטו ההגה' ובודאי צריך לדעת למה: גם בשבלי הלקט הביא לשון זה דמסכת סופרים והשמיט הא דעשרים ואחד פסוקים הטעם פשוט דכלל גדול בידינו ומוסכם מכל הפוסקים דכל מה שישמיט הפוסק אפילו מדברי הגמרא הוא משום שדוחה אותן הדברים מהלכה וכיון שכן פשוט הוא דכיון שהביאו דברי מסכת סופרים והשמיטו ממנו הדין הזה ולא הביאו' שמעינן מנה דהדין הזה דהאידנא לאו הלכתא היא דהואיל ונהגו העולם לקרות סדר אחד בכל שבת הרי הוקבעה הלכה כך ולא משכחת לה סדר שאין בו כ"א פסוקים וכן נראה שהוא דעת כל הפוסקים שלא הביאו הא דמסכת סופרים לבד התוספ' בפרק הקורא עומד. ולפי דרכנו למדנו מדסתמו וכתבו שאם דילג פסוק אחד חוזר וקורא הוא ושנים אחרים הוא אפילו היה שדילג פסוק מקריאת השביעי אפילו אחר שקרא הרבה פסוקים ואפילו היה שדילג פסוק אחרון דאי לא תימא הכי היה להם לבאר דהא דבריהם הוא כפי המנהג של עכשיו לקרות סדר אחד בכל שבת: דלפי דברי השיירי דס"ל דגם האידנא אין חובה בקריאת התורה אלא עשרים ואחד פסוקים לשבעה עולים שלשה פסוקים לכל אחד ומה שקורין סדר אחד בכל שבת הוא משום מנהג בעלמא לפי זה כשקרא עם השביעי הרבה פסוקים ודילג בסוף הקריאה אפילו הרבה פסוקים והחזירו התורה למקומה ואמר קדיש למה מוציאין הס"ת פעם אחרת ומטרחינן ליה בכדי דכיון דיצא ידי חובתם יש תיקון דלשבת הבאה יתחילו מהפסוקים המדולגים להשלים אותם ויקראו משם ואילך על הסדר ולא יטריחו הס"ת אלא ודאי מדמצרכינן להוציא הס"ת פעם אחרת ולקרות הוא משום דכיון שדלגו פסוק א' עדין לא יצאו ידי חובת היום והיינו כדאמרן הרי נתבאר דהאידנא חובה גמורה לקרות סדר אחד מסדרי התורה בכל שבת: עוד אני מוסיף לומר דחובה זו לאו משום מנהג בלבד היא אלא הוי תקנת חז"ל מתרי טעמי. חדא כיון דקריאת התורה ברבים היא תקנת משה רבינו ע"ה מפני חייוב עסק התורה כדאמ' בפ' מרובה דף פ"ב תניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומו' אמרו אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשה ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין בא' בשב' וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילכו ג' ימים בלא תורה: הרי למדנו שמשה רבינו ע"ה וב"ד משום חייוב עסק התורה והמון העם דלאו בני עסק התורה תקן להם לישראל שיקראו תורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי ואע"ג שלא נתן קצבה לקריאה כל שקצבו על עצמן אותה קצבה נכללת בכלל תקנת מרע"ה ונתחיי' מכח תקנתו כיון דמשום חייוב עסק התורה שהם חייבים: עוד טעם אחר דודאי מה שנהגו לקרות סדר אחד בכל שבת המון העם לא מעצמם נהגו כן אלא החכמים שביניהם הם שתקנו להם כן וכיון שכן הרי זו