מהר"ף קלב

שקראו בפסול עלתה בדיעבד ומוצי' ס"ת אחר לקרא מכאן ולהבא בספ' הכשר וכו' לפי מנהג זה כל שקראו העולין שבעה כל א' ג' פסוקי' שהם כ"א פסוקים לשבעה בני אדם כדאיתא במס' סופ' אפילו נמצא הטעות בפסוק הכ"ב יגמור הפרשה בפסול ולא יברך אחריה וכו', וההיא דספר הכלבו הביאו רבינו המחבר בטו' זה סי' קל"ז וכו' דהתם תקנת חכמים לקרא עד תטמא עד הערב אבל בשבת שקריאת הסדר אינו מתקנת חכמים אלא מנהג וכבר כתב הרמב"ם בפי"ג מה' תפלה שיש מקומו' שאין גומרין את הפרשה אלא לשלש שנים והוא מדברי התלמוד פרק בני העיר וכו' וכיון שאינו אלא מנהג בעלמא כל שקרא כשיעור אין להוציא ספר תורה אחר להשלים הסדר' ** (מ"ש מלבד דמההיא דהכלבו בפרש' פר' וכו' עד משום פגמו של ראשון לא ידעתי מאי קאמ' ומ"ש והיינו דמס' סופרים הא ליתא וז"ל ההגהות שהביא מרן בסימן קל"ז כתוב בהגה' מיי' פי"ב מה"ת אם דילג פסוק אחד ולא קראו אם הוא במנחה בשבת או בשני וחמישי וקר' עשרה פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר ואם לאו חוזר אבל בשבת אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא אפי' אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו ואפילו הפטי' והתפלל מוסף מפסיק מיד וקורא עכ"ל הרי ההגה' לא הזכירו ס"ת פסול ואם זה הרב רוצה ללמוד מדלג פסוק א' לנמצא ס"ת פסול זו אינה תורה)** מלבד דמההי' דהכלבו בפרש' פר' אין ראיה הפך למה שכתבתי דהתם לא הוצי' ס"ת אחר אלא הס"ת בעצמו שקראו וכיון שאין כאן פגמו של ראשון למה לא נקרא כל הסדר אבל בנדון זה אין להוציא ס"ת אחר משו' פגמו של ראשון ומיהו צריך לקרא כל הסדר בס"ת הפסול והיינ' דמס' סופרים שהביאו ההגה' שהביא רבי' המחב' בסי' קל"ז ע"כ ראיתי להעתיק מדברי השיירי ולא נר' לי להעתיק מדבריו כי האריך הרבה בדברים כפולים ומכופלים ללא צורך: **(כי היכי שלא לטעות ומ"ש דלפי מנהג הורא' מהר"י בירב וכו' גם זה אין בו ממש דאדרב' דאם איתא דלפי מנהג זה נתחדש דין זה דבקראו שבעה עולים כ"א פסוקים אין צריך להוצי' ס"ת אחר לא הוו שתקי מינה כדי שלא יבואו לטעות. עוד דפרשו' המועדים כבר העלה מרן על שלחנו הטהור בסי' קל"ז סעי' ג' שדינם כמו מנחה בשבת ושני וחמישי שאם דילג פסוק אין צריך לחזור ומ"ש ויגמור הפרשה ולא יברך אחריה תמוה מאוד והלא ברכ' שלבסוף העולים היא עיקר התקנה והיא משנ' בריש פרק הקורא עומד תנן הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה ובגמרא תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזרה משו' הנכנס' ומשום היוצאים ע"כ הרי למד' ב' דברים הא' שהברכ' שלבסו' היא עיק' התקנ' שחשש הנכנסי' הוא גדול שהוצרכו לתקן ולהוסי' ברכות בשבילו וכפי סברא זו דבעל השיירי יש שתים דעות הא' שמבטל הברכ' דלבסו' שהי' עיקר התקנה שנית דאיכא חשש דהנכנסים שיאמרו דאין מברכין לבסוף מלבד שהמעש' זר ותמוה הרבה מאד שלא נראה ולא נשמע כמותו בכל גלילות ישראל שיקראו בתורה ברבים בלא ברכה ומה שכתב שאין להוציא ס"ת אחר משום פגמו של ראשון תמוה מאוד לא ידענא היכי קאמר דמה שייך כאן פגמו של ראשון שהרי הוא פגום ועומד שנמצא פסול:)** והנך רואה דעיקר הוראתו מההיא דמסכת סופרים פי"א הלכה ד' וז"ל החזן שהוא קורא בתורה בשבת פחות משבעה קריות ושכח כסבור שקראו שבעה יחזור ויעלה שבעה קריות ויפטיר שמיני ובלבד שיהיה בסד' עשרים ואחד פסוקי' ליתן לכל קורא וקורא שלשה ואם פחות יוסיף על סדר הזה מפרשה אחרת ע"כ. וס"ל להר' ז"ל דזו דמס' סופרים היא עיקר אף בזמן הזה שנהגו לקרא סדר אחד בכל שבת ולע"ד אני אומר אחר המחילה מכבודו לא דק מאחר שנהגו לקרא בכל שבת סדר אחד מסדרי התורה להשלים התורה בכל שנה הוקבע עליהם בחובה גמורה מן התורה דגרסינן בפ"ק דנדרים דף ח' אמר רב גדל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה מאי קמ"ל דאפי' זרוזי בעלמא היינו דרב גדל קמייתא הא קמ"ל דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית משום הכי חיילא שבועה עליה. וכתב הר"ן מסתברא לי דלאו דוקא דבהכי מפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תורה יומם ולילה כפי כחו ואמרינן בפ"ק דקידושין ת"ר ושננתם שיהיו ד"ת מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם וכו' וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי אלא מכאן נ"ל ראיה למה שכתבתי בפ' שבועות שתים בתר' דכל מידי דאתי מדרשא אע"פ שהוא מן התורה כיון דליתיה מפורש בקרא בהידיא שבועה חלה עליה והכא הכי קאמר כיון דאי בעי פטר נפשיה ממאי דכתיב בקרא בהידיא בשכבך ובקומך בק"ש שחרית וערבית משום הכי חלה שבועה עליה לגמרי ואפי' לקרבן והיינו דקאמר נדר גדול נדר כלומר לכל דיניו כדבר הרשות וקמ"ל דבקבלה בעלמא לדבר מצוה מהניא דמאי דאמר' הכא לא הזכיר לא נדר ולא שבועה ואפילו הכי בדבורא בעלמא סגי דומיא דמאי דאמרינן דבקבלה בלחוד מהניא לצדקה כדכתיב בפיך זו צדקה והוא הדין לכל דבר מצוה עכ"ל וכתב הרא"ש ז"ל נדר גדול נדר לאלהי ישראל לאו היינו נדר ממש דלא איקר' נדר אלא שמתפיס בדבר הנדור אלא חשבינן ליה כאילו נדר צדקה כדאמרינן דר"ה בפיך זו צדקה עכ"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל בסוף פ"א מהלכ' נדרים האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק עליו להשכים ולקרות ואע"פ שלא הוציאו בלשון נדר וז"ל רבינו בעה"ט י"ד סימן רי"ג האומר אשנה פרק זה הוי נדר גמור עכ"ל וכן העלה מרן על שלחנו הטהור יו"ד סימן רי"ג סעיף ב': ומ"ש הר"ן חייב כל אדם ללמוד תורה יומם ולילה כפי כחו כן כתבו הרמב"ם בפ"א מהל' ת"ת ורבי' בעה"ט י"ד ס' רמ"ו וכן העל' מרן בס' הנז' סעי' א' וז"ל כל איש מישראל חייב בת"ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין זקן גדול אפילו עני המחזר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע זמן לת"ת שנאמר והגית בו יומם ולילה. ג' כתב ז"ל עד אימתי חייב כל איש מישראל ללמוד עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך עכ"ל: הרי למדנו דבדבור בעלמא שאומר אשנה פרק זה קם עליו בנדר גמור וחייב לקיימו: כל שכן מי שקבל עליו לקרות ונהג קבלתו שאינו יכול לפטור עצמו: