מהר"ף קל

הא ליתא דהלכה רווחת שטר שנמחל שעבודו בטל והרי הוא כחרס שאין בו ממש והכא כיון שהעבי' המועד הרי בטל התנאים ובטל השטר: וא"ת שאני נדון זה משטר שנמחל שעבוד דבשלמא שטר שנמחל שעבודו כיון שנתפרע כבר חלף הלך לו אותו מעשה שנכתב עליו השטר מה שאין כן הכא דזמן הראשון הכתוב בשטר וזמן שני שהאריכו שניהם על ענין אחד וא"כ כיון שקבעו זמן שני הרי הוא על אותו ענין בעצמו ועדיין השטר קיים: הא ליתא מדכתב מרן בי"ד סי' רכ"ח דף ער"ה ע"ד ז"ל כתב הרשב"א בתשו' הנשבע לחבירו לפרוע לו ממון לזמן יכול להתיר נדרו שלא ע"י חכם שיאמר הריני כאילו התקבלתי אבל להאריכו ושיעמוד בחייובו לאו כל כמיניה אלא א"כ התנו כך בשעת השבועה עכ"ל: הרי למדנו שיאריך הזמן וע"י זה השבועה במקומה עומדת ולא עבר עליה זה אינו אלא משעבר הזמן שנשבע עליו עבר על השבועה ולא מהני ליה הארכת הזמן והוא הדין הכא מכיון שעבר הזמן שקנו עליו נתבטל הקנין ונתבטלו כל התנאים שקנו עליהם: וכיון שכן היו צריכין בשעת הארכת הזמן לחדש ולקנות קניינין אחרים על זמן שני דבדבור בעלמא אין כאן חייוב ומדברי' הללו אתה למד אף אם ראובן חזר בתוך ימי הארכה ואינו רוצה להמתין עד הזמן שהאריכו יכול לחזור בו כיון שלא קנו מידו דבדברי' בעלמא לא מתחייב: אבל הועיל הפייוס בהארכת הזמן לפטור את החתן מהקנס שהרי הקנין הראשון כבר נמחל חלף הלך לו ועל הזמן השני לא היה חייוב בקנין ועיין בספר דרכי נעם להרב רבינו מרדכי הלוי זלה"ה בסי' ה' ותמצא הרבה יותר ממה שכתבנו ואלהי הצבאות יצילנו משגיאו' ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן עד שאלה מעשה בסעודת ס"ת הביאו בכלל המינים שבסעודה מיני מתיקה שברכתן שהכל ונתנו בתחלה ערקי למסובין כמנהג וברכו עליו שהכל והיה שם בע"ת שאמר שאין ברכת הערקי פוטרת את מיני המתיקה מברכת שהכל מפני שאין אכילה ושתיה מצטרפו' כמו שכתוב בהל' יום הכפורים: תשובה צירוף אכילה ושתיה אינו ענין לפיטור הברכה ראשונה אלא הענין הוא שאם אכל חצי שיעור אכילה ושתה חצי שיעור שתיה לענין איסורין איתמר אינן מצטרפות שלא נחשוב כאילו אכל שיעור שלם ונתחייב עליו מלקות ולטעם המורה לא יצדק דין זה דאין אכילה ושתיה מצטרפין לענין ברכה אלא בברכה אחרונה שאם אכל כחצי זית ממיני מתיקה ושתה חצי רביעית אין אומרים כבר שתה ואכל ובין שניהם יש כשיעור שכיון שלא שוו בשיעוריהן אינן מצטרפין ומדאינן מצטרפין הרי לא אכל ולא שתה שיעור המחייבו ברכה אחרונה אבל לגבי ברכה ראשונה מה ענין צירוף לשיעור דהא ברכה ראשונה אין לה שיעור שאפילו לא אכל אלא כל שהו ולא שתה אלא כל שהו זקוק הוא לברך ברכה ראשונה ואם איתא לדעת המורה כד אשמעינן מרן ז"ל בסי' ר"ו סעיף ה' ז"ל מי שבירך על פירות שלפניו ואח"כ הביאו לו יותר מאותו המין או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון אינו צריך לברך עכ"ל ואם איתא להאי סברא דהמורה הוה ליה למרן לאשמעינן הא ולכתוב ודוקא שמה שהביאו לפניו מין אכילה אבל אם מה שהביאו לפניו מיני שתייה אינן נפטרין בברכה ראשונה אע"פ שברכותי' שוות ובאיזה מציאות אשכחנא דאכילה ושתייה ברכה א' זה פשוט בסי' ר"ה סעי' ב' על המים שבשלו בהן ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן וכו' ע"כ אלא ש"מ דליתא להאי סברא דהמורה ומסתייעא סברתין ממה שכתב מרן בסימן ר"ב סעיף י"א מי שריית צימוקים ותאני' וכו' ולכן ירא שמים לא ישתם אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי ז' מינים וגם ישתה מים כדי שיצטרך לברך ברכה א' מע"ג ובורא נפשות ע"כ הרי לך בהידיא שמברך ברכה א' על אכילה ושתייה ויוצא בה י"ח שניהם בין י"ח ברכה ראשונה בין ידי חובת ברכה שנייה ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן עה כתב רבינו הגדול מוהר"י קארו ב"י א"ה סי' קמ"ד דקצ"ב ריש ע"ב הנותן גט לשליח ליתנו לאשתו ע"מ שאם לא יבא מאותו יום עד שתי שנים יהא גט ואם יבא תוך שתי שנים לא יהא גט והאשה לא רצתה לקבלו עד שעברו יותר מששה חדשים אחר השתי שנים עשה מעשה בזה ה' יהודה בן בלאט ז"ל וצוה ליתנו והתירה מיד וכתב על זה פסק וגם על ידינו היה מעשה פה צפת תוב"ב והתרנו בכנופיא עכ"ל: ומצאתי להרב המבי"ט ז"ל בחלק שני לא"ה שאלה קל"א דף סע"ד על זה וז"ל ביום ה' ר"ח אדר תשב"ט נמצאתי בבית הוועד עם הרבנים הרב דוד ן' אבי זמרה והרב יוסף קארו יצ"ו על גט אחד שנכתב בהורמוז ונעשה איש א' שליח להביאו פה צפת וליתנו ליד אשתו ואמר לו שתאמר לה בשעת נתינה הרי זה גיטיך ששלח ליך בעליך פלוני וכו' ע"מ אם לא אבוא מהיום עד סוף שתי שנים פה בצפת תהיה מותרת ואם לא אבוא לא יהיה גט וכו' ובא השליח ונתעכב הגט בידו עד קרוב לשלש שנים שלא היתה האשה רוצה לקבלו ועכשיו שרצתה בא אצלי השליח והאשה ואמרתי להם כי היה נראה לי שלא היה מקום לזה הגט עתה שעברו כבר השתי שנים לתתו סתם אי אפשר שהוא הטיל בו תנאי לתתו בתנאי כבר עבר זמן התנאי ועל זה הלכו לחכמים הנז' ושניהם היו מסכימין לתתו אלא שהרב דוד נר"ו היה אומר שיתנהו לה מהיום אם יבא תוך שתי שנים כי גם שאמר מהיום שנראה יום נתינת הגט ליד השליח גם נרא' שיאמר לה מהיום מיום נתינת הגט השליח ליד האשה. והרב יוסף קארו נר"ו אמר שהיה