מהר"ף קכט

שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קור' בו במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות וגם הוא תיקן שיהיו קורין בשני ובחמישי ג' בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים עכ"ל נמצינו למדין שבני א"י הנמצאים בחוצה לארץ או בני חוצה לארץ הנמצאים בא"י חייבים לשמוע קריאת התורה בצבור בימים הנז' וכיון דאי אפשר להו לשמוע קריאת התורה אלא מה שקורין באותו מקום שנמצאים שם היינו חייוביהו ובהכי נפקי ידי חובתם דמידי טעמא הוי אלא כדי שלא ישהו בלי שמיעת תורה ג' ימים וא"כ פשיטא דיכולין לעלות ולקרות בתורה מה שנראה לע"ד כתבתי ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן עא שאלה מי שבירך על עץ בושם בורא עשבי בשמים אם יצא מידי דהוה אבירך על פרי העץ בורא פרי האדמה דיצא: תשובה לא דמי עץ הבושם לפרי העץ דפרי העץ שייך שפיר לומר עליו בורא פרי האדמה דהא האדמה מוציא' אותו וכתיב ובירך פרי אדמתך ומקראות כזה רבים אבל העץ לא הוי עשב דעץ לחוד ועשב לחוד וכיון שכן לא יצדק עץ הבושם בורא עשבי בשמים והדבר מובן מעצמו ולא צריך ראיה ואעפ"כ יש ראיה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות ברכות בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם בירך שהכל יצא ואפילו על הפת ועל היין עכ"ל ובפ"ט כתב וכיצד מברכין על ריח טוב אם היה זה שיש לו ריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים ואם היה עשב או מין עשב מברך בורא עשבי בשמים ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה כגון המור וכו' מברך בורא מיני בשמים ואם היה פרי וכו' מברך הנותן ריח טוב בפירות ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא הרי משמע דלא שייך לבשמים ברכה כללית אלא בורא מיני בשמים לא כמו הפירות דיש ברכה כללית בורא פרי האדמה שכוללת ג"כ פרי העץ: סימן עב מעשה שהביאו לפני כבד של תרנגולת שלא היה בה מרה ואמרתי שיטעמו אותה אם יש בה מרירות וטעמו אותה ולא היה בה מרירות אמרתי שיצלו אותה ויטעמוה אם יש בה טעם מרירות כשרה השיבה נות ביתי ואמרה יראו הקרקבן והדקין אולי ניתקה המרה מהכבד ונשארה עם הדקין שהרבה פעמים כשאנו מפרידין הכבד מבני המעים תנתק המרה עם המעים ותשאר הכבד בלי מרה ושלחתי בעד הדקין ונמצאת המרה בהם. נמצינו למדין מעדותה דנות ביתי ומהמעשה הזה שאם יארע שהפרידו הכבד מהבני מעים ולא שמו לב אם היה שם מרה עד שהשליכו הבני מעים ואח"כ ראו שלא היה מרה בכבד תלינן שנעקרה המרה מהכבד ונשארה עם הבני מעים וכשרה כי היכי דתלינן בזאב ובמשמושא דידא דטבחא: סימן עג שאלה ראובן שידך בתו עם בן שמעון וכתבו ביניהם שטר זמנו שליש שני למרחשון והתנו זמן כניסתם לחופה לזמן שנה ובהגיע הזמן תבע ראובן את החתן שיעשה החופה ועמדו מתווכי השלום ביניהם והאריכו הזמן לאדר הגיע אדר ולא היה יכולת ביד החתן לעשות החופה ועמדו עוד מתווכי השלום ופישרו ביניהם והאריכו הזמן לחג השבועות הגיע חג השבועות ולא כנס ועל זה עמדו לדין ראובן אבי הבת טוען מכיון שהעביר המועד פעמים איני חייב עוד בתנאים ושמעון אבי החתן טוען הארכנו עוד הזמן לשבת נחמו והביא מתווך הש"ם לוהעיד שכשהגיע חג השבועות פייסתי את ראובן ונתפייס להמתין לשבת נחמו וראובן השיב לא נתפייסתי אלא כך היתה תשובתי לך חתא ננצור כלאני נקול לך ואשבע על זה שבועת התורה ועוד איני יודע אלא שטרי שעבר זמנו יורנו מורה צדק שורת דין זה: תשובה לעולם ראינו לרבותי' זלה"ה שדנין בענין שידוכי האיש והאשה שהמעביר המועד שקבעו לנישואין הוא חייב בקנס והכא בנדון דשאלה שמעון ובנו הם העבירו המועד וזה ברור בי"ד סימן רל"ו כתב מרן ז"ל כתב ריר"ו בשם המפרשים שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור ואין צריך היתר על השבועה והביא ראיה לדבר מפ"ק דסוטה **(ונ"ל שהראיה שהביא מסוטה היא ממה דאמרי' בפ"ק דף מ' סוף ע"ב והוא יחל להושיע את ישראל אמר רבי חמא ברבי חנינא הוחל שבועתו של אבימלך דכת' אם תשקור לי ולנכדי ע"כ ופרש"י הוחל שבוע' של אבימלך בטלה לשון לא יחל דברו לפי שהם עברו על השבועה תחלה עכ"ל:)** ואחר כך הביא תשובת ר"ש משנץ שהיה מקובל כן בענין שידוכי איש ואשה שקבלו עליהם חרם תקנת הקהלות לינשא לאחר זמן דמי שעיכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר והלה מות' ואין צריך היתר חכם וגם המעכב עצמו מות' בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו עד שבא זקן אחד ואמר ליה כי שניהם אסורים ולא הרויח מי שלא עיכב אלא תשומת יד וכו' ודברי ריר"ו בשם המפרשים ודברי קבלת ר"ש נכונים בטעמם ע"כ וכן העלה מרן ז"ל על שלחנו הטהור: הרי למדנו ששמעון ובנו שהעבירו המועד הם עברו על התנאים והם חייבים בקנס: וא"ת מאחר שפייסו את ראובן ונתפייס והאריך להם וקבעו זמן אחר עדין תנאי שטר השידו' במקומן עומדין: