מהר"ף קכח

וכיון שכן יצא לנו מזה שמה שנוהגים שעושין הגעלה לכלים אחר שטחין אותם בבדיל אותה הגעלה לא מהניא דהא קי"ל שצריך להעביר החלודה והטינופת מעל הכלי ואח"כ מגעילו שהחלודה והטינופת מפסקת בין הכלי לדיקולא דמיא כמו שכתב הרא"ש בהידיא בכלל י"ד וכיון שכן הבדיל שטוח על הכלי הוא מפסיק בין הכלי לדיקולא ומעכבת הכלי מלפלוט מה שבתוכו דהאי טיחה שרירא וקיימת יותר מהחלודה ומעכבת הכלי לפלוט מה שבגופו ובעינן כבולעו כך פולטו וא"ת דמטעם זה יהא מותר להשתמש בכלי זה בפסח ולא חיישינן לפליטת חמץ בפסח דכיון דהאי טיחא מעכבת הכלי מלפלוט החמץ בשעת הגעלה הוא הדין נמי שמעכבתו מלפלוט בשעה שמשתמש בו בפסח הא לאו מלתא היא דכבר תירץ זה המרדכי שהביא מרן בב"י בהלכ' פסח סימן תנ"א זה לשונו ומ"ש ואבן העזר כתב שראה בבית אביו שהיא מצוה להגעיל הכלי וכו' עד דכבולעו עם הטלאי כך פולטו כ"כ שם המרדכי וכתב עוד ואפילו בלא הגעלה קודם דיבוקו היה נראה להתי' מטעם זה אלא דאיכא למיחש שמא ערב פסח נדבק בחזקה ושוב בפסח רפה הדיבוק ומוציא מה שתחתיו ופולט ע"כ הרי למדנו דחיישינן לרפיון הטלאי הוא הדין הכא וכ"ש דחיישינן לחסרון הטיחה שע"י שרוחצים הכלים ומשפשפין אותם בחול לנקות מהם זוהמת התבשיל יחסר מהטיחה ופולט ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: סימן סט שאלה מי שכבר בירך במוצאי שבת ברכת מאורי האש אם יכול לחזור ולברך להוציא אחרים כגון בניו ובני ביתו ומי שאינו יודע לברך: תשובה מי שכבר בירך ברכת מאורי האש יכול לחזור ולברך להוציא אחרים לא מבעיא לפסק מרן שהעלה על שלחנו הטהור במי שאינו מריח דיכול לברך להוציא בניו ובני ביתו ומי שאינו יודע לברך דודאי הוא הדין בבורא מאורי האש אלא אפילו לרבינו אפרים דס"ל במי שאינו מריח דאינו יכול לברך להוציא לאחרים הכא שאני דעד כאן לא קאמר התם דלא יברך לאחרים אלא משום טעמא דיהיב דלא דמי לברכת היין דקידושא ולהמוציא דמצת מצוה דמצוה נינהו אבל בבשמים לאו מצוה היא אלא מנהג ע"כ משמע ודאי דבברכת הנר דהיא מצוה מודה רבינו אפרים דיברך להוציא אחרים: סימן ע שאלה בני ארץ ישראל הבאים לחוצה לארץ או בני חוצה לארץ שהולכים לארץ ישראל ונמצאים שם בחג השבועות שחל להיות בששי בשבת שבא"י קורין בתורה בשבת שלמחרת י"ט בפרשת נשא ובחוצה לארץ אין קורין אותה אלא בשבת הבאה היוכלו בני א"י לקרות בתורה עם בני ח"ל ובני ח"ל היוכלו לעלות ולקרא בתורה עם בני ארץ ישראל או לא כיון שאינו סדר של חובת מקומם: תשובה ודאי ספיקי שאלתך בתרתי כיון שאין הסדר הזה חובת מקומם הוה ליה כמי שאינו מחוייב בדבר דלא מפיק אחרים והכא נמי כיון שקריאת העולים לאו לדידהו בלחוד אלא לכולהו צבורא הוה להו אינם מחוייבין בדבר ולא מפקי עוד מצד הברכה כיון שאינם מחוייבין לא מצו לברך דהוה ליה ברכה לבטלה. אלו הם ספיקו' השאלה: ולע"ד נראה לפשוט מדתני' בפרק הקור' עומ' ת"ר הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה ואפילו קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור הרי למדנו דאע"ג דאשה לאו בת חיובא היא אפילו הכי קוראה בתורה וכיון שכן בנ"ד הוא הדין דלא שנא וכי תימא הא דאשה מפקא לאחריני הוא לעיקר דין המשנה שהפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה שהברכות כבר אמרם בר חייובא אבל לדידן שכל העולים מברכין לפניה ולאחריה אשה לא תקרא מדינא דלא יכלה לברך וא"כ ה"נ בנ"ד לא לא יכלי לברך כיון דלא הוי חייוביהו הא ליתא דהכי כתב רבינו בעה"ט בא"ח סימן רפ"ב הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה וקטן אבל אמרו חז"ל אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור ע"כ משמע דאפי' לדידן דינא נמי הכי דאי איתא דהיינו דוקא לדידהו דלא מברכא אבל לדידן דצריכא לברך דאף מדינא לא תקרא משום הברכה עדיף מנה הו"ל לאשמעינן הא דטעמא דברייתא לדידן לא מעלה ולא מוריד אלא לאו ש"מ אפילו לדידן מדינא אשה עולה ומברכת וכ"כ הר"ן בפירו' ז"ל הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה ואפילו קטן פירוש עולים להשלים קאמר ולא שיהו כולם קטנים או נשים דכיון דלאו בני חייובא נינהו לא מפקי לגמרי ולפום עיקר דינא נמי שאינו מברך אלא הפותח והחותם אשה וקטן אין קורין ראשון ולא אחרון משום ברכה לפי שאי אפשר לקורין האחרי' שיצאו בברכתם ומיהו השתא דתקון שיברכו כולם אשה וקטן קורין אפילו ראשון ואחרון וכיון דקורין ודאי מברכין מדי דהוה אקטן דמפטיר בנביא ומברך ברכת ההפטרה עכ"ל: ועוד על כרחין לומר דכל העולין אפילו הקטן לאו לדידהו בלחוד מפקי אלא לכוליה צבורא מפקי וקטן לאו בר חייוב' הוא ואפי' הכי מצי לברך ולקרו' ולהוציא והתם ודאי דקריאת הקטן מצות קריאה בעלמא דלאו חייובא היא ואפילו הכי מברך ומוציא וא"כ בודאי לא גרע קריאת בני ארץ ישראל בחוצה לארץ דאע"ג דלא הוי חובתם מ"מ מצות חובת קריאה איכא ועדיף ממצות קריאת הקטן ופשוט דיכול לעלות ולקרות דזיל בתר טעם תקנת הקריאה בצבור כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכו' תפלה משה רבינו תקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי כדי שלא ישהו שלשה ימים בלי