מהר"ף קכה

עכ"ל רבינו הגדול מרן. הרי ברור ומבואר שהדיין העושה זאת שיקדים ויחזיק את היורשים בנכסי מורישם וימנע את האלמנה מלתפוס אותם הרי הדיין הזה זריז ומשובח וזהו אפילו שאין שם יתומים קטנים כל שכן הכא בנדון דידן שיש ארבעה יתומים קטנים שחייב הדיין שהוא אביהם של יתומים להזדרז ולהשתדל בכל עוז להוציא דין היתומים לאורה והטעם ברור ליודעי דעת ואין להאריך כאן גם בתשובות מרן הר"י קארו זלה"ה כתב זה לשונו נשאלתי על אלמנה שתובעים ממנה היורשים או האפוטרופו' שתניח אותם ליקח נכסי המת והיא טוענת שתפסה ושאינם יכולין להוציא מידה הדין עם מי. תשובה עם היות דמרגלא בפומייהו דאינשי ונשי דתפיסה בכי האי גוונא מהניא ופשיט' להו האי מלת' כביעא בכותחא צריך לברר הדברים דלא כדסבירא להו דכל תפיסה מהניא בכל גוונא אלא איכא גווני דמהניא ואיכא גווני דלא מהניא מכמה אנפי חדא דתפיסה זו אם היא לכתובה צריכה לתפוס מחיים ואם תפסה למזונות אפילו תפסה לאחר מיתה מהניא לפי פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל תרי תפיסה זו אם היא בשטרי חובות אינה יכולה לגבות בהם כמבואר בדברי הרי"ף והרא"ש בפרק הכותב גבי ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי: תלת אפילו תפיסה בנכסים אם היתה על ידי שליח לאו כלום היא דהוה ליה תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים דאפילו עשאו שליח לא מהני וכדמשמע בפרק הכותב גבי עובדא דיימר בר חשו וכן הסכימו התוספות והר"ן ז"ל. ארבע אפילו תפיסה על ידי עצמה לא מהני אלא א"כ קנתה באחת מדרכי הקניות וכדאיתא בפרק הכותב גבי ההוא עובדא דיימר בר חשו אבל נכסים שהם בבית הבעל אע"פ שכשמת הבעל נשארו הנכסים בידה ואוהלים כאשר המה אין זו תפיס' של כלום שהבית והתיבות והמטלטלין הכל ברשות היורשים ואינה נקראת תופסת מפני תפיסת המפתחות שאין מסירת המפתח קונה וכל שכן תפיסתו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בשני מקומות חמש שכתב רב ירוחם על תשובת הרי"ף ז"ל על אלמנה שתפסה מטלטלין למזונות דאין מוציאין מידה נראה דאין מוציאין מידה לתת ביד היורשים אלא נותנין אותם ביד נאמן שית דתפיסה לא מהניא אלא כשהיו הנכסים מונחים ברשות הרבים או בסימטא אבל ברשות בעל לא מהניא וכמו שכתב המרדכי בפרק אלמנה ניזונת מדאמרינן בפרק הכות' דאפילו לרבי טרפון דמהני' תפיסה לאחר מיתה היינו דוקא במונחים ברשות הרבים או בסימטא ואל תשיבני ממה שכתבתי דברי רבינו ירוחם בזה לפסוק כמותו ותאמר דיחידאה הוא ולא מצינו לו חבר שהרי דין זה שאפילו תפסה ככר זהב אין מוציאין דבר זר ורחוק מאד וכבר נדחק מפני זה ר"י הבחור לחלק חילוקין בדבר ככתוב על ספר המרדכי בפרק אלמנה ניזונת גם הריב"ש נתחבט בזה וכתב דמסתבר ליה שלא אמרו מה שתפסה תפסה אלא לפי דין התלמוד שאין מזונות האלמנה נגבין ממטלטלין דיתמי אבל בתר דתקינו הגאונים דתיזון מהמטלטלין אע"פ שלא תפסה מה לה לתפוס ולמנוע היתומים מלפקח ולישא וליתן בשלהם הילכך אם תפסה מוציאין מידה זולת מה שצריכה למזון ששה חדשים עכ"ל ואע"פ שלא רצה לסמוך על זה במעשה לפי שלא מצא לפוסקים שכתבו כן אדרבא נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דאף לאחר תקנת הגאונים מה שתפסה תפסה מ"מ כיון שהדבר קשה זר בעיניו לדברי רבינו ירוחם המיישב הדבר בטוב טעם ודעת שומעין כי בזה אין מדת הדין לוקה והוי דרכיה דרכי נועם כי בהיות הנכסים ביד שליש יוכלו היתומים לפקח בשלהם ולישא וליתן בהם על ידי השליש וזה דין אמת ומשפט צדק ואין ספק דאי הוה שמיע להריב"ש הא דרבינו ירוחם הוה ממטי ליה אפריין עכ"ל רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל הרי ברור שדעת מרן ז"ל כדעת הריב"ש ז"ל דכל טצדקי דיכילנא למעבד עבידנא להחזיק היורש בנכסי מורישו: וטעם הדבר ברור הוא שהיורש קם תחת מורישו בנכסיו ואחר מיתת המוריש כל נכסיו נכנסו בחזקת היורש וברשותו בכל מקום שהם. והאשה אין לה בנכסי בעלה אלא שעבוד בעלמא כשאר בעל חוב דעלמא כמבואר בשלחן ערוך א"ה ריש סימן צ"ג ומוסכם הוא מכל הפוסקים ומאחר שכן הדין נותן שיש להחזיק היורש בשלו וזה ברור לכל יודע דעת אין בו שום ספק ולא פקפוק אלא אם כן תפסה תפיסה מעלייא כמו בעל חוב דעלמא ואלהי הצבאות יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות ומשנאת הבריות: סימן סה שאלה מי שלא התפלל מנחה ביום שלפני יום שמתחילין לשאול מטר שבתפלת ערבית צריך להתפלל שתים ראשונה לחובת שעתיה ושניה לתשלומי' אם ישאל מטר בשתי התפלות או די שישאל בראשונה מידי דהוה כמי ששכח להתפלל מנחה בשבת שמתפלל במוצאי שבת שתים מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה: תשובה נראה לע"ד דמי ששכח ולא התפלל מנחה ביום שלפני יום שמתחילין לשאול מטר ערבית מתפלל שתים ולכתחלה חייב לשאול מטר בשתיהן ולא דמי למי ששכח להתפלל מנחה בשבת שיתפלל במוצאי שבת שתים מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה כמבואר בטור א"ח סימן ק"ח ולא דמי למי ששכח להתפלל מנחה בערב ר"ח דמתפלל ערבית מזכיר יעלה ויבא בראשונה ואינו מזכיר בשניה כמבואר בבית יוסף א"ח סימן תכ"ב דהתם בהבדלה ויעלה ויבא אינם מעיק' התפלה של שמנה עשרה של כל הימים אלא שמזכירין מעין מאורע היום ולפיכך די לו שיזכיר בתפלה שהיא לחובת היום: אבל שאלת המטר היא מטבע וחובת עיקר התפלה של כל הימים. דהא עיקר מצות התפלה הוא לשאול צרכיו שהוא צריך וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בריש פ"א מהלכ' תפלה ז"ל מצות עשה שיתפלל אדם בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו